התחלתי ללמוד תנ"ך ועלו לי כמה שאלות תוך כדי לימוד ספרי ירמיהו ויחזקאל. 1. היו כמה וכמה פעמים שהזדעזעתי מהתיאורים של הזנות של עם ישראל עד כדי כך שהיה לי קשה להבין כיצד ניתן לכתוב דברים כאלה (ח"ו אני יודע שהכל נבואות מאת ה’ אבל אם אפשר לקבל הסבר משיב נפש בעניין)? ואף כשקראתי היה לי קשה לא לחשוב על הנאמר מבחינת הרהורי עבירה? 2. מדוע ישנם כ"כ הרבה נבואות שחוזרות על עצמן גם בירמיהו וגם ביחזקאל כדוגמת מה שה’ יעשה למצרים ולבבל וכו’? 3. מה מועילות כל הנבואות אלו שאינם מדברות על גאולת ישראל? האם בתורת הסוד יש על כל נבואה ונבואה הסבר? 4. בכלל כיצד אנו צריכים להתייחס לנבואות בתנ"ך האם אנו צריכים לחשוב על איך הדברים מדברים על דורנו (רק הנבואות לדורות נכתבו)? 5. אם הנבואות לדורות מדוע לא קמים חכמים ומסבירים כיצד הנבואות קשורות לדורנו? ואם נניח הם על הדורות שקדמו אזי לכאורה התפספסה הנבואה שבאותו הדור לא היו חכמים שהשכילו להבין שהנבואה לדורם? 6. מה היחס הנכון שלנו ללימוד התנ"ך בכלל (בלי להכנס לסוגיית תנ"ך בגובה העיניים) אני לא מוצא את המילים וקשה לי להגדיר לעצמי בדיוק את השאלות שיש לי. ניסיתי ואני מקווה שהרב יוכל לתת לי הסבר על התנ"ך בכיוון זה. אני מתאר לעצמי שהדברים ארוכים אם כן אשמח בנוסף אם תוכל להפנות אותי למאמרים ושיחות בנושא. תודה.

אנסה לתת לך גישה כללית על לימוד דברי הנביאים והכתובים. ראשית, דברי הנביאים זהו חלק מהופעת התורה בעולם. לכן, כמו לגבי שאר חלקי התורה, אנו חושבים שהיכולת ללמוד תנ"ך בצורה שלמה קשורה להיות אדם תלמיד חכם. תלמיד חכם זה מי שיש לו יד ורגל בכל חלקי התורה. אדם לא יכול ללמוד רק חלק אחד מן התורה ללא יד ורגל בשאר חלקי התורה. תורת ה' תמימה במובן שכדי להיפגש עם התורה צריך להיפגש עם כללות התורה. אחד מן הסכנות בלימוד הנביאים והכתובים זה המחשבה שאדם יכול לקרוא את הנביאים ולהתחיל לומר דברים שהוא לומד מהנביאים. זאת הוא עושה בלי לדעת את שאר חלקי התורה. הנביאים כדבר שעומד בפני עצמו אינם יכול לבנות משנה תורנית שניתן להתבסס עליה. אדם שאין לו יד ורגל בשאר חלקי התורה הוא אולי לומד את עצמו אבל לא למד את תורת ה'. תורת ה' כוללת תורה שבכתב עם תורה שבעל פה עם כל המשמעות הרחבה של הענין. לאחר שאדם באופן בסיסי יש לו יד ורגל בכל חלקי התורה, יתכן שיתמקד בחלק שאליו הוא בעיקר נמשך. יש מי שנמשך ללמדנות. יש מי שנמשך ללמוד פילוסופיה. יש מי שנסמך לפסיקת הלכה. יש מי שנמשך לסודות התורה וכד'. אם כן, ודאי שיכול להיות שאדם משום נטיית נפשו יתמקד בחלק מיוחד בתורה אולם כל זאת מבלי להזניח ומבלי להיות קשור עם התורה בשאר חלקיה. אחד מן הדברים שחכמים הזהירו במיוחד בלמוד נביאים וכתובים שלא ללמוד זאת בנפרד משאר חלקי התורה. כך אמרו חכמים "מנעו בניכם מן ההגיון", ופירש רש"י שם שהכוונה מלימוד התורה שבכתב כעומדת בפני עצמה. המאירי שם מדגיש את ענין טעויות האמונה שעלולות להיות בלימוד מקרא. וכך לשון המאירי שם: "צריך אדם להזהר בכבוד חביריו ולגדל את בניו לתלמוד תורה ולחנכם מילדותם שלא לפתור פסוק כצורתו בכל דבר שפשוטו מוכיח איזה צד של כפירה והוא שנ' כאן מנעו בניכם מן ההגיון ר"ל מפתרון הפסוק כמו שהוא נקרא וכן צריך להשתדל להושיבם תמיד בין ברכי תלמידי חכמים". לכן למדנו בישיבה [ישיבת מרכז הרב] שהדבר הקריטי לפני לימוד תנ"ך זהו לימוד אמונה. היסודות של האמונה צריכות להיות יצוקות עוד לפני שאדם בא לפרש ולתת הארות שעולות לו מלימוד התנ"ך. הנביאים מתייחסים גם לעבר גם להווה של זמן אמירתם וגם לעתיד. הנביאים, זהו המבט האלוקי על המציאות ההסטורית ועל הדרך של ההתערבות והנוכחות האלוקית במציאות. כל נבואה היא לימוד כיצד הקב"ה הופיע והתגלה במציאות או שקרתה בעבר או במציאות שעומדת לקרוא. לכן אין שאלה מדוע יש חשיבות ללמוד נבואות על בבל ומצרים. הלימוד הוא לא מה קורה לבבל אלא הלימוד הוא כיצד הקב"ה התגלה והתערב בהשגחתו על העולם. לגבי נבואות שחוזרות צריך ללמוד אותם בעיון. בדרך כלל לא מדובר על חזרה בדיוק באותה דרך. יש הבדל בין הדגשים של נביא אחד לנביא אחר. גם אם המסקנה המעשית היא אותה הוראה, כגון: לא להתערב במלחמות שיש בין מעצמות או הוראה אחרת, יש לבחון כיצד נאמרת וכיצד מנומקת. הנביאים הם לימוד גדול ועצום כיצד הקב"ה מתגלה בעולם וכיצד הוא משגיח על ההסטוריה שתלך בכיוונים הרצויים. כיצד הקב"ה משתמש ביכולתו לגרום לכך שהדברים יתגלגלו כפי שמתגלגלים. כיצד עם כל ההתערבות של הקב"ה הקב"ה גם מפנה מקום ונותן מרחב לבחירה החופשית של בני האדם. כל היסודות של י"ג עיקרים הם הנושאים שנלמדים בדברי הנבואה. לכן הנבואה היא כל כך נצרכת. נמצאנו אומרים, שכל הנבואות נוגעות לדורנו. הנבואה אין עיקרה לומר מה יהיה אלא עיקר הנבואה ללמד אותנו על דרכי הנוכחות האלוקית בעולם ועל האחריות שהקב"ה נותן לנו כעם ישראל. יש נבואות שבאמת גם מלמדות אותנו על מה יהיה לעתיד. כאן צריך זהירות יתר בהגעה למסקנות ברורות. דרכי הגאולה ומה הם יסודותיה היא סוגיה שצריכה להילמד. אולם כמו שלגבי שאר הדברים הדגשנו שאי אפשר ללמוד אותם ללא לימוד אמונה, כך גם בנוגע ללמוד נבואות על הגאולה. צריך להתמלא מדברי חז"ל ומדברי הראשונים והאחרונים על דרכי הגאולה. רק מתוך כך גם להוסיף קומה מתוך מפגש עם דברי הנביאים. מה שציינת שדרך המשלת הנביאים במשלים שקשורים לחיי משפחה תקינים או לחילופין לחיים מופקרים. ראשית צריך ללמוד אותם בהקשר הרחב. הנבואה חייה את החיים. כמו שבחיים הכוח המיני הוא חלק מהחיים כך גם הנבואה משתמשת בנושא זה כחלק מהבנת והמשלת החיים. אני לא חושב שבחיים מתעסקים פחות בנושא זה מאשר הנבואה. הנבואה היא לא תשקיף של בית הכנסת. הנבואה היא תשקיף של החיים שכוללים את הופעות החיים השונות. החיים כוליים גם נושא ולכן הנבואה מתייחסת אליהם בהתאם. אם לך זה מעורר ציורים שאינם טהורים אזי תמנע מללמוד חלקים אלו. הנבואה נכתבת או למי שהחיים שלו טהורים וקדושים יותר או לחילופין למי שנפגש עם הרבה הופעות חיים ואין הדברים האלו מעוררים אצלו ציורים ממשיים ציורים שאינם טהורים.