מה ביאור המשפט שאומרים בשם הרב צבי יהודה שאין מחלוקות באמונה, הרי ספרים שלמים נכתבו על המחלוקות שיש בין הראשונים והאחרונים ואמונה, ולא חסרות דוגמאות (אמונה של חקירה או אמונה תמימה, מה הבסיס לאמונה בה’ הבריאה או מעמד הר סיני, האם לה’ יש גוף או לא בין הרמב"ם ובני דורו, מה מעמד א"י היום ועוד ועוד)? האם ישנה השקפת עולם שעליה אנחנו יכולים לומר שהיא השקפת העולם של היהדות? האם לעתיד לבוא תהיה הכרעה גם בנושאים באמונה כמו שתהיה הכרעה בנושאים בהלכה?

להבנתי אין כוונת הרב צבי יהודה שגדולי הדעות שאמרו דבריהם לא חלקו עליהם. בודאי שיש הרבה דעות והרבה לבושים וצדדים לתורה אולם יש להבחין בין אמירת הדעות והמחלוקת עליהם בשעה שנאמרו לבין ההתייחסות לדעתם לאחר דורות רבים. כשאנו לומדים את דברי גדולי ישראל עתה אנו צריכים ללמוד אותם בצורה כזו שעומדת על נקודות האמת שבכל דעה. יש להוציא מכל דעה את העמדה שיכולה להכיל בשלום את הדעות האחרות. יש הרבה דרכי הסברה. אנו דור של סיכום כל התורה שנאמרה לפנינו. דרך הסיכום שלנו היא ביצירת תורה הרמונית שיכולה להכיל בתוכה דעות שונות. כך אנו מבינים את משנתו של הרב קוק שלא כתב עמדה אמונית שמכריעה כדעת ריה"ל כנגד הרמב"ם וכד'. הרב ניזון מכל הדעות וניסה לסכם ולהכיל את כל הדעות שנאמרו ברצף הדורות. לאחר דורות כל דעה מקבלת את מקומה במכלול הדעות שהתגלו במשך הדורות. העבודה הזו היא מסוכנת שהרי היא עלולה לגרום לטשטוש הדעות השונות. לכן בודאי שיש לעמוד על חילוקי הדעות. אולם אין להסתפק רק בהצגת השונה. יש להדגיש את נקודות המגע והחיבור שיש בין הדעות השונות. בנוגע לשאלה האם יש הכרעה בעניני אמונה, בירושלמי כתוב בנוגע להליכה לסנהדרין שיכריעו בין עמדות שונות בהלכה שיש גם הכרעה בעניני אמונה.