יש לי 7 שאלות שממש מציקות לי. סליחה מראש על העומס! 1. רציתי לדעת מהי צידקות? כלומר, ישנם המון דברים שמעיקר הדין לא אסורים לעשות (חיות טמאות, התעסקות בחול, וכו’), אז אם בכל זאת לא עושים אותם נהיים יותר מקודשים, צדיקים? אם חלק לא עושים וחלק כן עושים? 2. אם נהיים יותר מקודשים, אז את כל הדברים שלא אסורים מעיקר הדין צריך לא לעשות? 3. האם אדם שהתקדש יותר בשמיים יהיה בדרגה גבוהה יותר, מה זה אומר? 4. ראיתי המון שות"ים שאומרים לאנשים לא להיכנס ליאוש ולעצבות על חטאים שחטאו אלא ללמוד תורה ולעשות מצוות. אבל אני ראיתי בספר שערי תשובה של רבנו יונה שאדם כן צריך להצטער מאוד על חטאיו, אז מה עושים? 5. שמעתי שבעל שאשתו לא הולכת צנוע והוא מסכים אז יקבל על כך עונש. אז איך זה מסתדר עם הסיפור על הרב שאשתו יצאה לקראתו מקושטת והוא אמר - דיינו שמגדלת ילדינו ומצילנו מן החטא? 6. כתוב שבגן עדן צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן - כלומר הנשים שלהן. ואם היתה לבעל אישה לא כל כך צדיקה אבל ששלחה אותו ללמוד תורה, גם היא תשב שם? 7. מה ההבדל בין גן עדן לעוה"ב?

1. יש מעלות רבות שאדם יכול להתרומם בהם בעבודת ה' וההתעלות הרוחנית שלו. יש מצב בסיסי בו אנו מכירים בכך שהעולם שלנו מחולק לשלושה חלקים. לחלק של המצוות, לחלק האסור וחלק שלישי שהוא דברים מותרים שנקראים דברי הרשות. המדרגה הראשונה היא כשאדם נמנע מדברי האיסור ומקיים את המצוות שהוא מוכרח לקיים. המדרגה היותר גבוהה כשאדם הולך וכובש עוד חלקים בחיים שלו והוא הופך אותם לזמנים של מצווה. למשל, אדם מוסיף בלימוד תורה או אדם מרבה בצדקה או בעשיית חסד. המדרגה השלישית היא כבר מצב שהאדם מצליח לקחת את כל דברי הרשות ולקדש אותם, להפוך אותם לדברים ערכיים ומשמעותיים. זו מדרגה גבוהה מאד. אין ענין לפרוש מהעיסוק מדברי הרשות סתם בשביל לפרוש. המטרה שלנו בפרישות מדברי הרשות היא או משום שלפעמים דברי היתר מפתים אותנו וגורמים לנו ליפול בעבירות. או משום שאנו רוצים התפנות בכל כוחתינו לקיום מצוות או משום שכדרך ביניים, כדי שנוכל לעשות את דברי הרשות ברמה יותר גבוהה, אנו צריכים לפרק זמן לפרוש ואז לחזור ולהתעסק עם דברי הרשות ממקום אחר. 2. עיקר הקדושה כפי שהסברתי אינה נוגעות לחומרות שנוגעות לדברים אסורים. כיצד לפסוק בהלכה האם להחמיר או להקל זהו סעיף קטן בשאלה מה מדרגת האדם. עיקר הקדושה קשורה לכמה יש לאדם התלהבות להוסיף עוד ועוד מצוות בעיקר מצוות חיוביות. ואיך ולשם מה האדם משתמש בדברי הרשות, בדברים המותרים. 3. אדם שהתקדש בעולם הזה זה יבוא לדי ביטוי גם בעולם שהוא מעבר לעולם הזה. העולם הבא הוא המשך העולם הזה במדרגה יותר גבוהה. 4. צריך גם יראת חטא וצער על נפילות. אולם הדרך העיקרית היא להתקדם. אין בכך כללים, המבחן מה שמצליח ופועל. המבט של גדולי הדורות שהדרך המעודדת והמחזקת מביאה למעלות יותר גדולות מאשר הדרך המייסרת שצריך אותה אולם רק כמלח שניתן בכמות קטנה באוכל. 5. כל ישראל ערבים זה לזה. בודאי שאנו ערבים בעיקר למי שקרוב לנו. בוודאי שבעל ואישתו שהם ממש כמו גוף אחד הם ערבים אחד לשני. אולם קודם כל האחריות של האיש היא על עצמו וכן אחריות האישה על עצמה. אחריות מישנית היא האחריות שלנו על בן הזוג שלנו. למרות שיש לנו אחריות על הצניעות של נשותינו או על דבר אחר, הדרך לתקן היא קודם כל בשום עידוד ותמיכה לדברים אסורים. מעבר לכך האחראיות שלנו בעידוד ותמיכה והערצה לתוספת לדברים הטובים והחיוביים. צריך חוכמת חיים גדולה מאד כיצד לעזור לבן זוג שלנו להתקדם. באופן כללי זה לא עובד בדרך הישירה והבוטה. הדרך העיקרית אתה תתעלה ומימלא מי שחיי לידך ידבק ממך וילך אחריך. 6. אין מצווה מכבה עבירה ובודאי שאין עבירה מכבה מצוות לימוד תורה. כל דבר שנעשה בעולם הזה יש לו משמעות בעולם הבא. האישה תקבל שכר על לימוד התורה של בעלה. וגם יהיה לה מיעוט מדרגה ויסורין שימרקו את הנפילות שלה בענין הצניעות. 7. עולם הבא הוא עולם שאין בו גופות. זהו עולם שהוא כולו רוחני. גן עדן זהו מציאות שלמה שנמצאת בעולם הזה, עולם שאין צורך להיות בקללה שנתקללנו לאחר חטא אדם הראשון.