שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות פרטיות בסוגיות שונות

תנך\השקפה

undefined

הרב בנימין במברגר

ה אדר א' תשע"א
שאלה
יש לי מספר שאלות על סיומה של ספר יהושוע: 1. לאחר שבני ישראל עוברים תקופה קשה במצרים, מ"ט שערי טומאה. יוצאים ממנה ע"י משה ע"ה ועולים ומתעלים בקדושה בהראותם את כל הניסים, המן שירד במשך מ’ שנה, עמוד האש להדריכם בלילה ועמוד הענן ביום, מעמד הר סיני הנסגב כ"כ בראותם את הקולות והלפידים ושמעו את הא-ל מדבר. בני ישראל עולים עד כדי כך שמה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא במראה הנבואה. ממש פסגת ההתעלות. א’. א"כ מדוע הוצרך משה לפני מותו בנאום הסיום לאחר שעבר עימהם את השנים הללו ממצרים הר סיני וכל הניסים, לאחר כל ההתעלות הגבהה כנ"ל לומר להם: (דברים פרק לא) "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה’ וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי...כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה’ לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם" מה החששות שהיו למשה. אם נדבר בשפה שלנו: מבחי’ עם ישראל זה ממש מעליב לומר לם כך, חוסר אמון ביכולתו של העם שעבר שואה גדולה כזו במצרים ולאח"מ נושע. ב’. ועוד גם לאחר שבני ישראל מוכיחים עצמם בזמנו של יהושוע, וזה מתבטא בניסים אז (הנצחונות הגדולים על מלכי הארץ). כביכול שלמות רוחנית גם לאחר שעלו לארץ אחר מות משה.וא"כ התבדו דברי משה (ח"ו): "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.." הרי שאחרי מותו עדין נשארו בני ישראל בשיא קדושתם. ואז שוב... אי אמון גדול מצידו של המנהיג הבא יהושוע (פרק כד) "וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה’ בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה’" וגם לאחר שהעם מסברי ליהושוע כביכול את טעותו, ומרגיש בחוסר אמון הזה: "וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה’ לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: כִּי ה’ אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם: וַיְגָרֶשׁ ה’ אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת ה’ כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ" למרות כל הניסיונות של בני ישראל להראות ליהושוע את אמונתם השלמה בה’. שוב מביע יהושוע המנהיג הגדול שכל בני ישראל תלו בו את תקותם, חוסר אמון: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת ה’ כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל קַנּוֹא הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם: כִּי תַעַזְבוּ אֶת ה’ וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם" אני מניח שבני ישראל באותו הזמן שאלו את עצמם: "איזה פשעים ואיזה חטאות?! הרי אנו מאמינים בה’ וחזרנו ואמרנו את זה ליהושוע!!!". למרות כל זאת לא הסתפק יהושוע בדברי התוכחה לבני ישראל ומשביעם וכו’: " וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה’ אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם". המורם מן האמור: מדוע שני המנהיגים הגדולים והדגולים כמשה ויהושוע ע"ה מביעים את חוסר אמונם בעם ישראל. ואפשר אולי שזה גם התרוץ מדוע כן זנו וכו’ בתקופת השופטים לאחר דברים כאלו שנאמרו משני המנהיגים שכה העריצו. 2. שאלה נוספת בפשט הכתובים עצמם: (פרק כד)י"ט. "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת ה’ כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל קַנּוֹא הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם" ידוע לי שה’ א-ל ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה? אשמח לקבל תשובה. וסליחה על אריכות הדברים. מקווה שהובנתי.
תשובה
1. השאלה מצויינת אבל אם תראה את הקשר הדברים יובנו דברי משה ויהושע. ראשית יש להזכיר, שבני ישראל במדבר גם עברו על רצונו של הקב"ה ולכן טענתך שעם שראה את יציאת מצרים וקריעת ים סוף ואף קיבל את התורה במעמד הר סיני לא יכול לחטוא, הוכחה כטענה שלא עומדת במבחן המציאות ומשה רבינו חייב להזהירם. דבר נוסף, אכן בתקופת יהושע לא חטאו אבל כבר רש"י על התורה עמד על נקודה זו והסביר שתלמידו של אדם חביב עליו כעצמו ולכן התכוון משה רבינו לאחר מות יהושע, וכך אכן קרה. אבל נוסיף גם תשובה עקרונית. הדברים שאמרו משה רבינו ויהושע אלו לא סתם תוכחות אלא כריתת ברית. משה ויהושע עומדים לפני מותם ורוצים לקשר את עם ישראל ולחייבו לקיום מצוות ולכן כורתים ברית בין העם לקב"ה. בכריתת הברית מוזכר גם מה יקרה אם לא יעמדו בברית. זה לא חוסר אמון אלא דומה לחתימת חוזה, שכותבים בו גם מה יקרה אם לא יעמדו בתנאי החוזה. 2. ראשית, גם פסוק זה הוא חלק מהברית ולכן הוא מצד שבירת החוזה. אבל יש גם להוסיף, שמצד מידת הדין אין רחמים וכל אדם שחוטא מתחייב בעונש. אבל הקב"ה הוא גם בעל מידת הרחמים ולכן הוא נושא עוון. יהושע כאן מדבר מצד החוטא, מצד מידת הדין, אבל ייתכן שמצד מידת הרחמים הקב"ה ירחם על אותו חוטא.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il