אתחיל קודם בארוע קצר שקרה לי, שבגינו עלתה בי הדחיפות לדעת מה לעשות. בזמן האחרון קצת קשה לי עם כל עניין התפילה, אני מרגישה שאני מתפללת בכורח ולא מתוך רצון אמיתי. כשהתבוננתי על זה קצת, הבנתי שייתכן וכל המשמעות והרצון הפנימי של תפילה ועשיית מעשים טובים, אבדו לנו בעקבות הטפות וחינוך לוקה של הסביבה הקרובה (מורים ואנשי חינוך). אינני מאשימה אותם ח"ו, כי אני מבינה בעצמי עד כמה קשה לחנך ילדים, אבל רציתי לדעת איך אני, בתור אמא ומחנכת לעתיד, בעז"ה, אוכל לחנך את ילדיי ותלמידיי לרצון טוב, מתוך שמחה ואהבת ה’ ולא מתוך הכרח ("כי כך צריך"). אשמח גם אם תפנה אותי לשיעורים כתובים או מוקלטים.. חג שמח!

גם לתפלה יש גוף ויש נשמה. כשאנו מחנכים אנו מחנכים לא רק לנשמה של התפלה אלא גם לגוף של התפלה. הגוף זה דיני התפלה. הגוף זה זמני התפלה. הנשמה זה חשק התפלה. הנשמה זה כוונת התפלה. כמו בכל דבר, אנו בעולם שאין נשמה בלי גוף ואין גוף ללא נשמה. ודאי שבנושא תפלה יש להדגיש את הצד הרצוני את העבודה שבלב. יש שיעורים רבים באתר בנושא התפלה.