האם מותר להעתיק, באופן ידני, מספר (שנקנה כחוק) את סידור השורות שבו (לדוג’ סידור הפסוקים והטעמים של ספר תורה) שידוע שלא הם המציאו זאת אלא רק העתיקו ממקור עתיק אחר והציגו את זה לכלל? כל זאת לצורך כתיבת ספר דומה אך עם שינויים מהותיים.

אם אין חכמה מיוחדת בסידור השורות אלא נכתבו באופן זה באקראיות אין בכך זכויות יוצרים, ובמקרה שלנו שהעתיקו ממקור אחר, אף אם יש בכך חכמה ודאי שאין זכות יוצרים למעתיקים, ולכן מותר להעתיק מהם באופן ידני. אולם אם הוצאת ספרך לאור תגרום להפחתת לקוחות מהספר המועתק אזי אם נדרשת טירחה יתירה והוצאת ממון על מנת להשיג את המקור העתיק, או שהאותיות שם דהויות ומחוקות ולפיכך קשה יותר להעתיק ממנו, יש לדון אם אתה מתחייב לשלם מדין הנאה את שווי ההנאה שהרווחת מהשקעתם ומטירחתם של מוציאי הספר המועתק, ולמעשה נראה שאינך צריך לשלם אך טוב תעשה אם בכל זאת תבקש את רשותם של המו"ל של הספר המועתק, ולפי פרטי המקרה שמסרת לי (במייל נפרד) מן הסתם הם יסכימו לכך (ראה הרחבה בסוף). יש לסייג, שאין ההיתר קיים במקרה שיש חשש שהוצאת ספרך תגרום להפסדים גדולים לבעל הספר הקודם במידה כזאת שלא היה שווה לו להשקיע בהוצאת ספרו, משום שאז יתכן שיש בכך איסור השגת גבול. ולפי פרטי המקרה שמסרת (במייל נפרד) ודאי כבר קיבלו רווחיהם ואין חשש (ראה הרחבה בהערה). מסקנה: אין בעיה מצד זכויות יוצרים, ואם על ידי הוצאת ספרך יפחתו לקוחות מהספר המועתק טוב תעשה אם תבקש רשות ממוציאי הספר, אך נראה שאינך חייב בכך. כאמור, הואיל ובמקרה הנוכחי מוציאי הספר המועתק כבר קיבלו רווחיהם אין כאן חשש להשגת גבול. הרחבה בענין דין הנאה: סוגיא זו נדונה בנודע ביהודה (חו"מ סי' כד) הדן באדם שהשקיע בהדפסת ש"ס עם פירוש ואח"כ רצה בעל המפעל לנצל את הלוחות הקיימים ולהדפיס ולמכור עותקים נוספים של ש"ס (ללא הפירוש). הנודע ביהודה פסק שיש לחייב מדין הנאה, והדבר נחשב "זה נהנה וזה חסר" משום שע"י מכירת הש"סים הנוספים ודאי יפחתו קונים למדפיס הראשון. אמנם בעל ההגהות "טעם ברוך" (על הנודע ביהודה שם) חלק עליו וכן הישועות מלכו (סי' כב) והדברי מלכיאל (ח"ג סי' קנז), ולדעתם אין לחייב על הנאה מטירחת חברו בלבד, אלא דוקא על הנאה מממונו, ולכן כאן שהיו הלוחות שייכים לבעל המפעל אינו חייב, וכן במקרה שלנו הספר המועתק נקנה על ידך ושייך לך. אמנם אפשר לצמצם את חידושו של הנודע ביהודה ולומר שחייב דוקא במקרה שע"י הממון המושקע יש כאן יצירה כלשהי כגון אותיות מסודרות, שאז אפשר לומר שסידור האותיות נחשב כשלו מטעם "אומן קונה בשבח כלי" ולכן חייב הנהנה מכך, ולא נלמד מנו"ב מחודש זה שכל הנהנה מטירחה כלשהי של חברו חייב לשלם לו דמי הנאה, וראה מאמרו של הגרז"נ גולדברג שליט"א (תחומין כרך ו) שהביא אפשרות זו בהבנת הנו"ב והסתפק בכך, ואף שדעתו נוטה יותר להבנה הראשונה, נראה שלמעשה אפשר להקל הואיל ופוסקים רבים חלקו על הנו"ב, ועוד ש"אפושי פלוגתא לא מפשינן" ולכן עדיף לצמצם את חידושו של הנו"ב ולהקטין המחלוקת. ועוד שבמקרה שלפנינו שילמת וקנית את הספר, יש לומר שכלולה בקניה גם זכות זו (שהרי אין בסידור השורות זכויות יוצרים, והדבר תלוי באומדן דעת מה היתה כוונת המוכרים), ויתכן שכולם יודו בכך. ומכל מקום טוב תעשה אם תבקש מהם רשות משום דעת הגרז"נ גולדברג שליט"א הסובר למעשה שיש חיוב מדין הנאה בכל נהנה מטירחת חברו (אא"כ כוונתם היתה למכור זכות זו במכירת הספר, שאז כאמור ודאי שאין חיוב לשלם להם). הרחבה בענין השגת גבול: בחתם סופר (ח"ה חו"מ סי' עט) מבואר שיש דין של השגת גבול כאשר מתפרנס ע"י שימוש בדבר שטרח חברו (אע"פ שגר באותו מבוי), אמנם הגר"מ בנעט (פרשת מרדכי חו"מ ז) מסייג שכאשר כבר נהנה הראשון כפי מידת טרחתו אין איסור בכך (ואף ששם נראה שגם חולק על עצם יסודו של החת"ס, מ"מ בסי' ח שם מבואר שסובר כמותו, ובספר "עמק המשפט" כתב על כך שנראה שחזר בו). ועיין עוד בענין השגת גבול כאשר מתפרנס ע"י שימוש בדבר שטרח חברו בספר "עמק המשפט" כרך זכויות יוצרים (פרק יח ובפרט עמ' רצה). בברכה, הרב יאיר וסרטיל