בס"ד שלום, כבוד הרב!!! א) אם 2 חיילים התנגשו זה בזה בתאונת דרכים על הארץ או באוויר או בים (בתפקיד או בחופשה) ו/או במקרה שכוחותינו ירו על כוחותינו והיו הרוגים, בכל המקרים הנ"ל - האם ניתן לומר שהם: 1) נהרגו על קידוש השם? 2) כל העוונות של ההרוגים נמחלים להם "משום שמיתתם כפרתם"? בכל המקרים הנ"ל - גם אם היו החיילים בדרך אל האויב - לא היה מגע כלשהו עם האויב, כך שלא הוא פגע בהם והביא להריגתם פיזית. ב) רב שאשתו הולכת בלא כיסוי ראש ו/או במכנסיים - מה דינו (בכל המובנים)? ג) איך להתייחס להדלקת נר שמחולק במירון ושמייחסים להדלקתו בצירוף תפילות של רבנים ו/או אברכים בהקשר לל"ג בעומר בכלל ולרשב"י בפרט באשר לסגולות העניין בהקשרים שונים: זיווג, פרנסה, ילדים, רפואה וכו’? תודה רבה ושבת שלום לכבוד הרב!!!

א. כל מיתה מכפרת על עוונות במידה מסויימת. ב. חיילים שנהרגו בהליכתם לקרב או בקרב על ידי טעות, הם נהרגו בהיותם עוסקים במצוה וקידשו שם שמים שהלכו לקרבו נהרגו בו. ג. לסגולות יש ערך מסוים אך העיקר הוא לעבוד את ד' ולהרבות בזכויות ואז הברכה באה באופן השלם והטוב.