א. לגבי המוסף של מקור ראשון "השבת"- האם צריך גניזה? ב. האם מי ששותה יין בגלל המצווה אבל זה מגעיל אותו בפירוש, צריך לברך? והאם יש כאן בעיה של שתיה גסה? ומה הדין כששותה לא למצווה אלא עם חברים או מכל סיבה אחרת? ג. האם צריך כשרות למיץ גזר שמכינים בחנויות במכונה? הבעיה היחידה לכאורה היא תרו"מ, אבל הרוב מעושר האם ניתן לסמוך על המוכר כשאומר שזה כשר? ד. סכין שחתכתי בה שום או בצל, וראיתי שחתכתי תולעם עם בסכין, האם הסכין טריפה וכיצד ניתן להכשיר? ה. לגבי מוצ"ש- האם חובה להחמיר כמו שכתוב בלוח 33 אחרי שקיעה? האם מלאכות דרבנן אפשר להקדים? ו. האם חובה ללכת ללוויה שתל גדול בישראל (כמו הגראי"ל ליפקוביץ זצוק"ל שנפטר השבוע)? ז. האם מותר לעשות שימוש חד פעמי בכלי לא טבול? (ואם אסור אז איך כל המפעלים עושים את זה..) תודה רבה

שלום א. אינני מכיר את המוסף. אם יש שם פסוקים שלמים יש מקום להחמיר ולגנוז את הפסוקים. אין צורך לגנוז את כל המוסף. יש המקילים לגמרי בעיתונים כיון שהודפסו לצורך לימוד (?) חד פעמי. ולכן אפשר גם להקל לעטוף את העיתון בשקיות ולהניחו בדרך כבוד באשפה. נראה שאם יש שם מאמר תורני מובהק יש עדיפות לגונזו. ב. אם אכן היין מעורר אצלך דחיה מוחלטת אינך יכול לברך עליו כלל לא בתחילה ולא בסוף. עליך לצאת ידי חובה בקידוש ע"י אחר או לקדש על מיץ ענבים. (מ"ב קצז כח) אבל לפי דבריך איני מבין אם היין כ"כ דוחה אותך מדוע אתה שותה אותו עם חברים? ג. גם אם מבחינה הלכתית טהורה אתה צודק אין מקום לקנות במקומות ללא כשרות. עלינו לחזק את מערכת הכשרות בארץ ולא להחלישה. בקולות כאלו משתמשים כשאין ברירה, בחו"ל וכד' ולא במציאות שאפשר לקנות במקומות עם כשרות. ד. את הפרי יש לגרד סביב החתך ולוודא שאין עליו שאריות של התולעת, והסכין מותרת בשימוש לאחר נקיון יסודי. (תו"ח נא ג; ט"ז צו יג) ה. זמן צאת השבת מורכב מצאת הכוכבים ותוספת שבת. במקרה הצורך אפשר להוציא שבת באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" עוד לפני הזמן המצויין בלוחות ובלבד שיהיה זה אחרי צאת הכוכבים ותוספת שבת (לפחות 2 דקות). העניין הוא שצאת הכוכבים משתנה לפי עונות השנה, המיקום הגאוגרפי ועוד. בקיץ ובחורף באזור השפלה צאת הכוכבים מגיע עד חצי שעה לאחר השקיעה ולכן א"א להוציא את השבת לפני הזמן שבלוחות. מאידך באביב ובסתיו בירושלים צאת הכוכבים יכול להיות אפילו רבע שעה לאחר השקיעה, (עפ"י פניני הלכה הרחבות שבת עמ' 55) ולכן בלי לדעת את הנתונים האלו קשה להקל בזה. וכאמור, גם אם מקילים זהו רק במקום הצורך. ו. לפי פשט ההלכה (כתובות יז; שו"ע יו"ד שסא) אין גבול לכמות האנשים בהלווית ת"ח שלימד תורה, ואדם שרק למד ולא לימד יש לבטל תורה ולצאת להלוויה עד שיהיו בה 600000 איש. לפי זה עלינו ללכת לכל הלוויה של אדם דתי שלמד תורה. ברור שהמציאות אינה כך והפוסקים יישבו את המציאות עם פסיקת ההלכה. (ויש לזכור שבעבר גם שנפטר ת"ח גדול מאוד הציבור כלל לא ידע מזה מלבד בני עירו וסביבתו ולכן אפשר לומר בפשטות שהדינים הנ"ל נאמרו רק למי שקרוב לנפטר או נפגש בהלוויה וכד') למעשה, מנהג העולם לצאת להלוויות של גדולי תורה ויש בזה משום כבוד התורה והרבה פעמים יש גם התעוררות ליראת שמים בהלוויות כאלו, אולם הכל לפי העניין והקשר הנפשי בין המלווה לנפטר. ז. אין לעשות שימוש חד פעמי בכלים לא טבולים. (רמ"א קכ ח). אינני יודע מה כוונתך לגבי מפעלים.