ב"ה קראתי כאן בשיעור של הרב שמואל אליהו שליט"א כך: "בשעה שבית המקדש נחרב, נסגרים השערים. התפילות לא נשמעות יותר. כך אומר רבי אלעזר בגמרא: "מיום שחרב בית המקדש - נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. שנאמר "ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר". (ברכות לב:) . אם יש חומה של ברזל - התפילה לא עוברת. "מיום שנחרב בית המקדש - ננעלו שערי תפלה. שנאמר ’גם כי אזעק ואשוע - שתם תפלתי’ (בבא מציעא דף נט/א)." ושאלתי - איך האמור שלעיל מסתדר עם מה שתמיד אומרים - שתפילה מעולם לא מושבת ריקם, תמיד נשמעת, תמיד מתקבלת ותמיד נענית (גם אם לא בדיוק על מה שהתפללנו עליו)? תודה רבה!

על זה הגמרא אומרת: שגם אם שערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו. אנחנו מתפללים מתוך תקווה שהתפילה שלנו תהיה כ"כ עוצמתית עד שהיא תהיה עם דמעה, או דמעה חיצונית או דמעת הלב. עוד כתוב, שלמרות קיר הברזל תפילת רבים פורצת את קיר הברזל. אז העצה היא להתפלל מהלב או להתפלל ברבים, ולפחות להתפלל בזמן שהרבים מתפללים. חוץ מזה, בקיר הברזל יש סדקים. זה בדוק. כשהדלת בקיר הברזל נפתחת, כשיש עת רצון כל התפילות שחיכו ליד הקיר עולות.