האם כשאנו מודים לקב"ה לדוגמא -על כך שריפאנו ממחלה אין בכך מעין אירוניה? שהרי הקב"ה שהוא מעל הכל, ויכל שלא להביאני למצב זה! כלומר,להודות לקב"ה זה כמו להודות לרופא שנתן לך כדורים מקולקלים ולאחר מכן הציל אותך מהכדורים? איפה כאן ההצלה?.....אולי מוטב היה שמלכתחילה לא היינו קיימים - ולא היינו מודעים לכך (שאיננו קיימים )שהרי הכאב שלנו כבני האדם נובע מהידיעה שלנו שאנחנו לא יודעים ויש דברים נסתרים?

שלום רב, עניין התפילה היא העלאת החיים למצב שהם יבואו בהשגחה פרטית מאת ה' ולא יהיו נתונים להשגחה כללית בלבד. הקב"ה ברא את העולם עם חוקים טבעיים. אדם ללא תפלה יכול להיות נתון בהשגחה הכללית שהקב"ה משגיח על הטבע. מתנת התפלה היא היכולת לזכות לכך שההשגחה עלינו תהיה השגחה פרטית וקרובה יותר. השגחה שבה החיים שלנו ניתנים עם אור אלוקי גדול יותר עם מאור פנים אחר. כך כשיש לנו צרה אנו מתפללים וזוכים לטיפול עם יתר השגחה פרטית. כשאנו מקבלים ומודים עליהם לקב"ה אנו מרוממים את החיים שיהיו לא סתם חיים שקיבלנו מחוקי הטבע אלא חיים שבאים מאור פניו של הקב"ה ועל ידי ההודאה הם נהפכים להיות חיים שיש בהם יותר חיות יותר השראת שכינה יותר התאמה עם הרצון האלוקי המחיה. כל טוב