אני מאוד אוהב מוזיקה קלאסית. ניגנתי הרבה שנים בפסנתר ואולי הדבר אף יהיה אצלי מקצוע בעתיד. בעניין זה רציתי לשאול כמה וכמה שאלות: א. מה דעת ההלכה בנוגע לתחביב, שאינו לצורך פרנסה כלל, ועד כמה יש לחוש בעניין זה לביטול תורה? ב. אצלי המצב קצת שונה, כי יש לי ספק אולי התחביב בכללו יהיה לצורך פרנסה, אבל ודאי שלא כל קטע וקטע שאני מנגן או שומע ישמש אותי בעתיד במקצוע. ג. עוד אעיר כי אולי יש לחלק בין תחביב לתחביב, כי יש דברים שהם יותר לשם משחק, אבל מוזיקה קלאסית ותחביבים נוספים הם דברים הנוגעים ממש בעומק הנפש (ושמא יש בזה צד להקל וצד להחמיר. צד להקל – כי זה דבר חשוב ומועיל יותר ממשחק בעלמא, וצד להחמיר – כי יש לו מטען רוחני עצמאי ונפרד מהתורה, משא"כ משחק שהוא ללא כל מטען רוחני). ד. קול באשה - עד לפני כמה שנים לא שמעתי בכלל על איסור קול באשה והייתי רגיל לשמוע שירת נשים, ולא עלה על ליבי שום דבר הרהור כלל. אח"כ נתקלתי במקרה בסוגיא בברכות, וחקרתי את הדבר, והיה נ"ל שעיקר הסוגיא לעניין ק"ש דווקא, ולא בשעת ק"ש אין לחוש, וכך נהגתי. אח"כ ראיתי שהדבר נפסק להלכה לא רק לגבי ק"ש, אולם שמעתי שיש בזה כמה היתרים – אם אינו מסתכל בפניה של האשה, ולהתיר שמיעה דרך רדיו, ולהתיר כמה נשים ששרות בב"א או ששרות עם גברים, או ששרות עם כלי נגינה. ורציתי לשאול על אלה היתרים מכל אלה ראוי לסמוך. ה. ובמוזיקה הקלאסית, שאני שומע, נראה לי שוודאי אין לחוש להרהור, כי אין במוזיקה שום הבלטה של הנשיות, אלא משתמשים בקולה של האשה כבכלי נגינה. ולכן לעניות דעתי המבוטלת, יש להתיר לגמרי לשמוע קול אשה במוזיקה קלאסית, כי עיקר הבעיה בהלכות צניעות הוא ההרהור. כנלענ"ד ממה שמצינו שאסור להסתכל באצבע קטנה של אשה, אע"פ שאין לאשה חובה לכסות את אצבעה הקטנה, וודאי שכ"א רואה כל הזמן אצבעות של נשים אבל עיקר הבעיה הוא בהסתכלות לשם הנאה. ורבי יוחנן התיר לעצמו לשבת ע"י המקוה וכו’ ולא חשש, כי היו הנשים נראות לו כאווזות. ועולא כי הוה אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו ואמרי לה אבי חדייהו, ולא חשש להרהור. ורב אדא בר אהבה מרכיב לה אכתפיה ומרקד. ואף שאין אנו במדרגתם, מכ"מ כשם שהם לא חששו כיון דליכא הרהור, כן היה נלענ"ד להתיר בשמיעת שירת נשים במוזיקה קלאסית כיון דליכא הרהור ובאמת דדמיא לי כי כשורא. ויורני הרב דרך נכונה בזה. ו. עוד יש יצירות שהייתי רגיל לשמוע והם הקרויות ’רקוויאם’. זוהי יצירה הכתובה למקהלה הכוללת נשים, ותזמורת. אך מלבד הבעיה של שירת נשים שיש ביצירה זו, יש גם בעיה של ע"ז. כי הטקסט ששרים ביצירה זו הוא טקסט נוצרי לזכר הנפטר. עם זאת, היצירה עצמה היא לא משהו דתי מובהק, וכמה מלחינים חילונים כתבו רקוויאם, אע"פ שלא האמינו בנצרות כלל. ז. ובעניין הרקוויאם יש עוד שאלה פרטית, מה יהיה הדין ברקוויאם של ברהמס, שהוא כתוב על בסיס פסוקים בתנ"ך? ח. עוד רציתי לשאול בעניין מוזיקה קלאסית, כיצד יש לנהוג בספירת העומר ובשלושת השבועות ובצומות? ולכאורה שוב היה נראה לי שיש להתיר בזה הרבה, כי במוזיקה קלאסית אין בכלל קלות ראש ושמחה, אלא אדרבה הרבה פעמים יש בה דווקא עצב וכובד ראש. ואליבא דאמת, אם היה הדבר תלוי בי, הייתי שומע כמה יצירות לפני כניסת צום תשעה באב עמ"נ להכנס לאווירת האבילות.

המוסיקה היא אמנות נעלה היא מרוממת את הנפש, ומבטאת את מצבי הנפש השונים ,שמחה ויגון, השתפכות וכמיהה לנשגב ועוד ועוד. עם כל חשיבותה ודווקא משום כך יש מגבלות הלכתיות מסוימות תמליל שיש בו סוג של עבודה זרה אסור. כגון הזכרת שמו של אותו האיש ידוע לנו שהכנסיה מימנה יצירות אומנות של אמנים גדולים (לא רק במוסיקה אלא גם בציור ועוד) שיצרו אותה למענה. לא ברור שאכן כוונתם של האומנים הייתה רק למענה. הייתה להם השראה לדבר נשגב וטהור. אולם מסיבות כלכליות הם נאלצו להקדיש את היצירה לשם הממנים אותה. אך אך יש ליצירה גם ערך עצמי. היא לא פסולה. יצירות על פרקי תהילים וכדו' גם אם נוצלו לשם שימוש בפולחן הכנסייתי אינן אסורות. האזנה לשירת נשים דרך הרדיו או דיסק לא אסורה. צפייה חזותית אסורה.. מה גם שהזמרות לא תמיד לבושות לבוש הולם בספיה"ע אסורה רק מוסיקת ריקודים בתשעת הימים מותרת רק מוסיקה מסוג של רקויאם וכדו'