ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מסחר בניירות ערך בחול המועד | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ט טבת תשע"ד

מסחר בניירות ערך בחול המועד


הרב עזריה אריאל

שאלה:
נתתי הוראה (בחול המועד) למחשב למכור ניירות ערך כאשר הם יגיעו לשער מסויים (ללא הגבלת זמן). לאחר זמן חשבתי שיש בזה איסור סחורה, רציתי לבטל את ההוראה אבל גיליתי שהמכירה כבר התבצעה.
1.האם זה מותר, בפרט למי שלא עוסק לפרנסתו במסחר ני"ע אלא רק מן הצד?
2.אם עברתי על איסור מסחר, האם מותר לי להנות מהמכירה?
תודה!


תשובה:
לשואל, שלום!

אין לסחור במניות, פרט למכירה כאשר עלול להיות נזק כספי אם לא תמכור ("דבר האבד"). אם נוצרה הזדמנות נדירה במיוחד לרווח גדול, המקל לקנות מניות בצנעה בביתו יש לו על מה שיסמוך, בפרט אם יקנה מגויים, ובתנאי שחלק מהרווח יוקדש לשמחת החג והוצאותיו לחג יהיו יותר מהרגלו. בדיעבד, גם אם לא התקיים תנאי זה מותר ליהנות מן הרווחים.

הרחבה:
בגמרא במועד קטן (י ע"ב) נאמר ש"פרקמטיא כל שהוא אסור" פרט לדבר האבד. כמה טעמים נאמרו לאיסור זה: משום שיש בו טירחה במועד (רא"ש פ"א סי' כג); מחשש שמא יכתוב (משמע במגיד משנה, הל' יו"ט פ"ז הכ"ב); משום שיש בכך זלזול במועד לעשות כדרכו בחול (שו"ת הריב"ש סי' שנב); או כדי שלא ייטרד לעסוק בכך כל היום, ובלשון בעל ערוך השולחן (סי' תקלט ס"ג): "דעיקר המועד לא ניתנה לישראל אלא לאכול ולשתות ולשמוח ולעסוק בתורה... ולפי זה אם היו מניחין להם לעסוק במשא ומתן ממילא דהיו טרודים כל היום ולא היה להם זמן לעסוק בתורה כמו בכל ימות החול, ולכן הוכרחו חכמים לאסור עליהם המשא ומתן, והוכרחו לאסור אפילו כל שהוא, דמשא ומתן אין לה קצבה ואם תתיר כל שהוא - ממילא שיגרור עוד".
על סמך הדעה הראשונה, שאיסור הסחורה הוא משום הטרחה שבו, התירו מקצת ראשונים מסחר הנעשה בצנעה בבית (יראים סי' שד, בסופו). מפשטות לשון הגמרא "פרקמטיא כל שהוא אסור" לא משמע כך, וגם מרוב הראשונים משמע שלא חילקו בין צנעה לפרהסיא, אך הרמ"א (סי' תקלט ס"א) סמך להלכה על דעה זו המתירה מסחר בצנעה בשני תנאים נוספים: שמדובר ברווח מרובה, ושחלק מהרווח יוקדש להוצאות החג. בערוך השלחן (תקלט, ח) הסביר את ההיתר על פי דרכו הנ"ל, שמסחר בצנעה אינו מטריד את דעת האדם לזמן רב; וספק אם נימוק זה יפה לענייננו, כאשר ניתן 'בצנעה' בבית לסחור בעולם ומלואו באינטרנט.
כמו כן, יש מהראשונים שהתירו הלוואה בריבית משום שטרחתה מועטת, וגם על דעה זו סמך השולחן ערוך (שם סי"ג) בצירוף התנאי שהרווח ישמש גם לחג. אלא ששם הוזכר שיקול נוסף, שהריבית ידועה מראש ובטוחה ולכן ההלוואה איננה גורמת טרדת נפש, מה שאין כן במסחר רגיל (שו"ת הרא"ש כלל כד,ג, הובא בבית יוסף סי' תקלט), והרי בנדון שלנו מדובר במסחר שעלול ליצור מתח בחג, כפי שכתב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' לב וח"ד או"ח סי' כו, וה'פוליסה' שהוזכרה שם היא מניה; אמנם חלק מנימוקיו לא מתאים לפעולה פשוטה במחשב הביתי, אבל נימוק זה של טרדת הנפש קיים). וכך נקטו גדולי הפוסקים בימינו (הרב פיינשטיין, בספר 'יד במועד' פי"ח סל"ז; הרב עובדיה, בילקוט יוסף, מועדים, הל' חוה"מ סכ"ג; שמירת שבת כהלכתה פס"ח הערה י; אם כי כולם לא הזכירו במפורש את האפשרות של מסחר מהבית).
אם כן, קשה לסמוך על ההיתרים שהוזכרו בראשונים לגבי מסחר בצנעה, מאחר שבימינו ניתן לסחור בצנעה באופן פעיל ומטריד את הנפש, וממילא ראוי לאסור הכל כפי שאסרו חז"ל לחלוטין פרקמטיא בשוק. ועוד: אמנם אתה פועל בצנעה, אבל אם אתה קונה ניירות ערך מיהודים, ובסופו של דבר בגלל פעולתם של אנשים בביתם הבורסה בת"א פועלת בפרהסיא, יש כאן בעיה. לכן כתבתי שיש יותר מקום לסמוך במכירה לגויים דווקא.
מכל מקום, בדיעבד נראה שבכל מקרה אין לאסור את ההנאה מהרווחים. מצאנו שחז"ל הטילו קנס על העושה מלאכה, ולא מפורש שקנסו את הסוחר שלא כדין, שאיסורו קל יותר. וגם לגבי העושה מלאכה, שיטת כמה ראשונים שלא אסרו את ההנאה מהמלאכה אלא קנסו רק שלא לעשות (עיין בבית יוסף סי' תקלח).


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il