בס"ד כבו הרב שלום וברכה !! המכתב שאני כותבת בא ממקום שבור ומיוסר.. דבר ראשון - בתור ילדה ונערה לא כיבדתי את הורי והסבתי להם צער רב, והיום במבט לאחור הבנתי עד כמה הייתי רעה ו חסרת לב בדיבורי ובמעשים. ביום כיפור כתבתי לאימי מכתב בו כתבתי לה. עד כמה אנו הילדים חבים לאמותינו על כל מה שעשו עבורנו. וכמובן שביקשתי ממנה מחילה ..מאז השתדלתי לכבד יותר ולשנות את הדיבור , אך עדיין. לא לא לגמרי.. אשמח לעצה או להכוונה טובה כיצד לזכות לקיים את כיבוד הורים בשמחה ובהצלחה.. דבר שני - אנחנו משפחה דתית שומרת תורה ומצוות, אך לצערי הרב הלכתי עם משפחתי במסגרת טיולים לחופים ומקומות רחצה מעורבים , לאחרונה גיליתי את חומרת הדבר ושזה. נחשב לגילוי עריות שזאת עבירה יהרג ועל יעבור.. ועכשו הקייץ הגיע ונצא לחופשה והמשפחה תלך למקומות עם מים, האם אסור להיכנס או מותר עם בגדים צנועים ולא שקופים? בצימרים בם אנו נמצאים יש בריכה, האם רחיצה עם בני דודים אסורה כפי שאסור עם כל בן?? אני חוששת שסירוב שלי להיכנס לחוף מעורב או לבריכה עם הדודים תוביל לכעס מצד הורי או להערות מצד הדודים שיגידו.. היא נהייתה חרדית או אנחנו לא מספיק טובים בשבילה או היא חושבת שהיא צדיקה.. מה עליי לעשות או להגיד כדי למנוע מחלוקת ומצד שני למנוע עבירה?? האם עלי לנסות לדבר על לב הורי ולהגיד להם את חומרת הדבר? אני יודעת שההליכה למקומות כאלה נעשים מהמשפחה ממקום של חוסר ידיעה וקלות ראש אך עדיין הדבר חמור אז מה עליי לעשות? דבר שלישי - אני משתדלת בזמן האחרון לעבוד על האמונה והמידות, אני כמובן במלחמה מתמדת מול היצר, אני מוצאת את עצמי פעמים רבות מתביישת ומתייאשת מעצמי שאני נופלת.. אני יודעת שזו עצת הייצר לגרום לתחושות האלה., איך אפשר להמשיך כך עם עבודת ה אינה שלימה ובאה מייאוש?!!!!!! ???!?! בבקשה אני זקוקה לעזרה ועצה באופן נואש!! אני מרגישה שאי אפשר לחיות כך בתחושות של אשמה ופחד!! זה לא בריא לנשמה ובטח שלא רצוי בעיניי הקב"ה!! סליחה כל השאלות הרבות אל אני נואשת וזקוקה לכם!! תודה רבה

ב"ה שלום לך. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך, זה מאוד לא קל, ואשתדל לעזור לך בכל מה שאוכל. ברשותך, אשתדל לסדר את הדברים וכך הדברים יהיו יותר ברורים ובהירים. א. חשוב מאוד לדעת, שעם כל הקשיים שאת עוברת, זכית לעבור תהליך נפלא, ויש לך זכות עצומה בכך. דעי, שאין שמחה לה' יותר מאשר בת שהייתה רחוקה יותר וזוכה להתקרב. כל מעשה טוב שאת עושה בזכות ההתקדמות שלך הוא אוצר נפלא של טוב, קדושה וחסד מה'. ב. כמו כל דבר גדול, יש איתו גם התמודדויות. ההתמודדויות מגלות כמה הדבר גדול וחשוב. לכן אי אפשר יהיה לבטל את הקושי ואת ההתמודדות, אלא ללמוד להתמודד ולהתגבר נכון, וכך נהפוך את הקושי למנוף של התקדמות. כאשר נדע לעשות זאת, נגלה כמה הקושי חשוב לנו להתקדמות אמיתית שלנו ולבניה נכונה יותר. ג. חשוב לדבר על הדברים עם ההורים. פעמים רבות אנו נוטים לברוח מלדבר ישירות על דברים שחשובים לנו, אך בכך אנו מקשים על עצמנו. אנו צריכים ללמוד לדבר נכון, ברוגע ובאופן מושכל, ואז אנו מסוגלים להשיג דברים מאוד חשובים וטובים. חשוב שלפני שתדברי על כך עם ההורים שלך, תסדרי לך את הדברים. חשוב שתהיי מאוד ברורה ובהירה במה שאת רוצה לומר להם, וכך הדברים יתקבלו יותר טוב. כמובן אל תתקפי אלא תשקפי את המצב שלך. תשדרי בהירות והמון רצון להיות שותפה, אך תבהירי מה את לא יכולה. ד. אינני מאמין שהפגיעה בהורים לפני שנים עוד יושבת אצלהם, וחבל שאת הורסת לעצמך את מצב הרוח בגלל משהו שהיה וכיום הוא חסר משמעות, דברי עם אמא שלך על הדבר ותראי שהדבר לא נשאר. ה. בני דודים הם כמו אחרים, ולכן אסור להם לנגוע בך וגם את צריכה להתרחק מהם. כמובן שדבר זה צריך להיות שלא מתוך לחץ אלא מתוך אמונה. ולכן אם הם נוגעים בך, שאת לא נהנית מכך אל תתרגשי יותר מידי, אין לך איסור בכך. ו. לגבי רחיצה עם המשפחה בבגדים - מעיקר הדין מותר, אם זו רק המשפחה הקרובה. באופן כללי, חשוב מאוד שיהיה לך רב שיוכל להדריך אותך איך לדבר נכון עם המשפחה, איך להמשיך ולהתקדם, וכך תזכי לעבור את השלבים האלו ביתר קלות. אשמח לעזור לך למצוא רב שיעזור לך, או רבנית שתוכלי להתייעץ איתה. בברכת הצלחה רבה הרב יצחק גרינבלט.