האיש והאישה בנר חנוכה

ראיתי נידון בפוסקים על מקרה של אדם שחוזר מאוחר הביתה בחנוכה, האם עדיף שהוא ידליק מאוחר או שאשתו תדליק בזמן - בין היתר עולה השאלה האם מצוה בו יותר מבשלוחו (כמש"כ הב"ח) ושלכן עדיף שידליק מאוחר בעצמו (ויש שכך נוקטים למעשה) כמו כן אם הוא נמצא בעיר ויכול לחזור לביתו, מובא במ"ב שעדיף שיחזור (מטעם מצוה בו וכו’) מאשר שאשתו תדליק עבורו. השאלה שלי: 1. מדוע כשהוא מדליק אין בעיה לאשתו של מצוה בה יותר מבשלוחה, ורק כשהיא מדליקה יש בעיה כזו לבעל? ואם נאמר מפני שדווקא אשתו כגופו - ודווקא כשהוא מדליק זה נחשב כאילו היא מדליקה בעצמה - אולם הוא אינו כגופה, ולכן הדלקתה אינה נחשבת כהדלקתו - זה צ"ע, והרי במנחות צג מוכח שעקרונית מעשה האשה מיוחס לבעל כי הם כגוף אחד! (ולכן הוו"א שיועיל סמיכתה למרות שאינה בת חיוב, מהטעם ש"אשתו כגופו" ושלכן מה שהיא עושה מתייחס כאילו הוא עשה! ואמנם שם קמ"ל שם שהיא לא יכולה לסמוך עבורו, אולם זה דווקא שם שסו"ס היא כלל לא בת חיובא, אולם עדיין מוכח משם העיקרון שכשהיא עושה עבורו מצווה זה מתייחס אליו יותר מאשר סתם שליח), וא"כ ממ"נ - מדוע יש בעיה לבעל של "בו יותר מבשלוחו" בהדלקת האשה, ואין בעיה כזו - לאשה- בהדלקת הבעל? 2. הרי אין חולק שכאשר הבעל מאחר אזי לאשה - מצד המצווה שלה עצמה - עדיף שהיא תדליק בעצמה בזמן, מאשר שתמתין להדלקת בעלה אחרי הזמן, א"כ מדוע בעצם הפוסקים הדנים בשאלה הנ"ל לא משקללים גם את זה (=שגם אם נניח מצווה בו יותר מבשלוחו, מ"מ מאחר ומבחינת האשה אין סיבה שתחכה (אם אין בעית שלום בית...), ומאחר ואם היא מדליקה כבר, אזי (ייתכן ש) הבעל כבר לא יכול להדליק אח"כ בברכה, א"כ בע"כ כך צריך לנהוג!) ישר כוח

לשואל, שלום! 1. אכן הצדק אתך שכשם ש"אשתו כגופו" כך גם "בעלה כגופה", ולכן סוברים כמה מהפוסקים שכאשר הבעל נמצא במקום אחר ואשתו מדליקה עבורו אסור לו להדליק בברכה בפני עצמו, כי יצא ידי חובה בהדלקתה, משום ש"אשתו כגופו" דהיינו שגם "בעלה כגופה" (עיין אליה רבה סי' תרעז סק"ד). למרות זאת, האחריות העיקרית על נר חנוכה הוטלה על הבעל, כלשון הגמרא "נר איש וביתו", ולכן "מצוה בו יותר מבשלוחו" (עיין 'הליכות ביתה' סי' כג הערה טז). יש לציין לתבואות שור (יו"ד סי' כח,יד) שהאריך להוכיח שמי שלפעמים מכבד מישהו אחר לעשות במקומו את המצווה אינו מבטל את ההלכה ש"מצוה בו יותר מבשלוחו", ו"מצוה בו" נאמר דווקא כאשר האדם ממנה שליח כדי לחסוך מעצמו את הטרחה במצווה. ממילא לנדון דידן, מי שמכבד מדי פעם את אשתו להדליק אינו מבטל בכך את "מצווה בו". 2. כדבריך כתב דודי הרב יעקב אריאל שליט"א (במאמרו 'אישה בנר חנוכה' בספר 'באורך נראה אור', לזכר גיסי דני כהן הי"ד, ובנוסח מורחב ב'באהלה של תורה' ח"ה סי' נו), שאישה שבעלה מאחר ויגיע אחרי החצי שעה מן השקיעה, וקל וחומר אחרי שכלתה רגל מן השוק בימינו, תדליק בעצמה בזמן החיוב אם אין בכך הפרה של שלום הבית, משום שגם אם מבחינתו "מצוה בו יותר מבשלוחו" גובר על הבעיה שבהדלקה מאוחרת, הרי שמבחינתה היא חייבת בהדלקה בזמנה.