’אי שקלת כדינך שקול כדהשתא’

הגמרא בב"ק ז: מדמה את הדין של ’מאכילין אותו מ"ע עד מחצה’ לנזיקין ודוחה, ואח"כ אומרת ’אי איכא לדמויי, לבעל חוב/כתובת אישה מדמינן ליה’. אבל מי אמר שאיכא לדמויי? למה לדמות? איך לדמות? בשלמא גבי נזיקין יש לנו סתירה ועי"ז אפשר לתרץ, אבל מי אמר שבטענה ’אי שקלת כדינך וכו’’ אפשר להשתמש בנושאים אחרים?

שלום הגמרא בתחילה רוצה ללמוד מהסברו של רבה לברייתא יישוב לסתירה בין הפסוקים. לאחר שהגמרא דחתה דמיון זה מנסה הגמרא ללמוד עקרון אחר מדברי רבה לשאר הלכות גביה כגון גבית נזיקין או כתובה. נקודת המוצא של הגמרא היא שקיים עקרון אחד או מספר עקרונות ששייכים בכל סוגי התשלומים ועל כן יש מ קום להשוות את הדינים בין סוגי הגבייה השונים. יום טוב