ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סימנים מהשמים | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"א סיון תשע"ו

סימנים מהשמים


הרב עזריה אריאל

שאלה:
אני הולך לפי פיסקי הרמב"ם ,ויש לי התלבטות גדולה.
לפעמים שאני רוצה לעשות דבר מסוים ,אז אני מבקש מהשם "אם אראה "עיכובים " ,אז סימן שאני לא צריך לעשות זאת " וכך כותב הזוהר בפרשת ויצא דף קסא. שכך נהג יעקב לעשות כך. אך האם גם הרמב"ם מסכים לכך ? בהלכות ע"ז , לא ברור לי מה דעתו

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!
לענ"ד הרמב"ם אוסר זאת, אלא אם כן מתקיימים שני תנאים: א. מדובר בסימנים שיש להם משקל בחשבון ההגיוני האם המעשה כדאי; ב. החלטתך לא מסתמכת רק על ה"סימנים" אלא הם מהווים שיקול מצטרף. אך יש מהאחרונים שהבינו שלדעתו הדבר מותר גם בלא תנאים אלו, כאשר מדובר בפניה בתפילה לה' שינחה אותך על פי הסימן.
מעבר לשאלה האם השימוש בסימנים מותר או אסור, צריך עיון גדול האם זה חכם ונבון. נניח שאין איסור לקבוע "סימן מוסכם" בינך לבין הקב"ה; האם אכן הסימן מוסכם על שני הצדדים? מניין לך שהקב"ה החליט לפעול על פי הסימנים שקבעת?!

הרחבה:
הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פי"א ה"ד) כותב: "אֵין מְנַחֲשִׁין כַּגּוֹיִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְנַחֲשׁוּ" (שם יט,כו). כֵּיצַד הוּא הַנִּחוּשׁ? כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים 'הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי' אוֹ 'נָפַל מַקְלִי מִיָּדִי' - 'אֵינִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הַיּוֹם, שֶׁאִם אֵלֵךְ, אֵין חֲפָצַי נַעֲשִׂים'... וְכֵן הַמֵּשִׂים לְעַצְמוֹ סִימָנִים: 'אִם יֶאֱרַע לִי כָּךְ וְכָךְ - אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי, וְאִם לֹא יֶאֱרַע - לֹא אֶעֱשֶׂה', כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ - הַכֹּל אָסוּר. וְכָל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מִפְּנֵי דָּבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ - לוֹקֶה". ועל פי זה כתב הרמ"א (יו"ד סי' קעט ס"ג): "יש אומרים דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבוא לעתיד, כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן (טור והרד"ק), ויש אוסרין (רמב"ם וסמ"ג)".
הר"ן (חולין צה ע"ב, מובא בכסף משנה בהל' ע"ז שם) מחלק בעניין זה, הן בטיב הסימנים והן במידת ההסתמכות עליהם: לגבי טיב הסימנים, כאשר מבחינה עניינית והגיונית אין כל קשר בין הסימן לבין המעשה (כגון נפילת המקל, שעל פי ההגיון אינה קשורה כלל לתכניתו ללכת למקום פלוני), זהו ניחוש. וכאשר מבחינה עניינית יש קשר מסוים, כגון הבחינה שערך אליעזר לרבקה, שאין זה רק סימן משמיים אלא מבחן לטוב לבה, הרי זה מותר. לגבי מידת ההסתמכות עליהם, אם האדם קובע לעצמו את הסימן (הבלתי הגיוני, כנ"ל) כמדד קובע והחלטי - זהו ניחוש; וכאשר זהו שיקול מצטרף לשיקולים הגיוניים אחרים שלפיהם אתה מחליט לעשות דבר או שלא לעשות - זה אינו ניחוש. אם כן, האיסור נאמר רק כאשר אדם לוקח סימן שאין לו קשר הגיוני ו'בונה' עליו באופן מוחלט. הר"ן מסיים את דבריו: "זהו דעתי בדברים הללו, ואפשר שאף הרמב"ם ז"ל לכך נתכוון".
לכן, אם אותם "עיכובים" שאתה מדבר עליהם הם משמעותיים מבחינה פרקטית, דהיינו עיכובים כאלה שבאמת הופכים את המעשה לפחות משתלם ומוצלח, ואתה לא בונה רק עליהם אלא הם מצטרפים לשיקולים נוספים, הרי זה מותר. ואם מדובר רק על "עיכובים" סמליים וחסרי קשר אמיתי לעניין ("אם כשאני מתארגן לעשות את המעשה לא אמצא מיד זוג גרביים תואמות"...) זה אסור.
אלא שאתה מעלה את שאלה על מקרה מעט שונה, שבו האדם מבקש מהקב"ה לאותת לו וקובע "סימן מוסכם" בינו לבין הקב"ה, "אנא, הראה לי באמצעות סימן זה וזה האם להמשיך או לא". לענ"ד לזה בדיוק מתכוון הרמב"ם באומרו: "וְכֵן הַמֵּשִׂים לְעַצְמוֹ סִימָנִים". כלומר, לא רק סימנים מקובלים (נפלה פתי, נפל מקלי) אסורים, אלא גם סימנים מיוחדים שאדם קובע לעצמו. מה ההוה-אמינא להבדיל בין הסימנים המקובלים לסימנים הפרטיים? נראה להסביר כך: היה מקום לומר "הסימנים המקובלים הם שטויות; מי אמר שנפילת מקל אומרת משהו?", ואילו הסימנים הפרטיים הם סוג של הסכם שאדם קובע בינו לבין הקב"ה, וזה מותר. ולכן בא הרמב"ם ומלמד שגם זה אסור (ראיתי ב'משנה כסף' על הרמב"ם שפירש את הלשון "משים לעצמו" כסימנים בינו לבין עצמו, בניגוד לסימנים שהוא קובע מול הקב"ה, וכיו"ב ב'עבודת המלך' שם; ולענ"ד אינו מסתבר בפשט דברי הרמב"ם).
הדבר מעלה את השאלה: מה סובר הרמב"ם לגבי מעשהו של אליעזר? פשטות דבריו שהמעשה היה אסור, אך הר"ן הנ"ל, וראשונים נוספים, טרחו לחפש חילוקים שונים שמצדיקים את מעשה אליעזר. יתכן שגם הרמב"ם מודה שאליעזר לא עשה איסור, מהסיבה הפשוטה שמעשהו היה קודם מתן תורה, ואיסור הניחוש לדעת הרמב"ם איננו כלול בשבע מצוות בני נוח. מצינו (סנהדרין נו ע"ב) שלדעת רבי יוסי: "כל האמור בפרשת כישוף - בן נח מוזהר עליו. 'לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודורש אל המתים וגו' ובגלל התועבת האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך, ולא ענש אלא אם כן הזהיר", הרי שבני נוח הוזהרו אפילו על הניחוש. אך המאירי שם פוסק שלא כרבי יוסי, וכך דעת הרמב"ם, כמו שכתב הכסף משנה בהל' ע"ז פי"א ה"ד, בהסברת מעשהו של אליעזר לשיטת הרמב"ם. אמנם הרמב"ם כולל את איסור הניחוש בתוך הלכות עבודה זרה, אבל אין כוונתו שכל מה שכלול בהלכות אלו כלול באיסור עבודה זרה שנאמר גם לגויים: הרי הרמב"ם כולל בהלכות אלו גם את איסור הקפת הראש ופאת הזקן, מפני שלדעתו הדבר נאסר כי זו הייתה דרכם של עובדי ע"ז, וברור שאין הגויים מצווים על כך. וראיה נוספת לדבר ממה שטרח למנות בשבע מצוות בני נוח (הל' מלכים פ"ט ה"א) את "עבודה זרה וברכת השם", והרי ברכת השם כלולה אף בהיא בהלכות עבודה זרה (פרק ב), ומכאן שלא כל מה שכלול בהלכות אלו כלול באיסור עבודה זרה לבני נוח.
אמנם במרכבת המשנה (ע"ז פי"א ה"ד) כתב שהרמב"ם סובר שמעשה אליעזר היה מותר כי הוא סמך על תפילתו וצדקתו, ובלשונו: "אמנם הצדיקים הללו לא סמכו עצמם על הסימן אלא סמכו עצמם על צדקתם שרצון יראיו יעשה... ומפורש באליעזר שהתפלל". נראה לענ"ד שאין כוונתו שכל אחד רשאי לסמוך על תפילתו בצירוף הסימן, אלא צריך להיות בדרגה מיוחדת לשם כך, ובפרט אליעזר שסומך גם על צדקתו של אברהם אבינו ששלח אותו. ועוד, ועיקר: נראה שכוונתו לומר שאליעזר סמך שהשליחות תצליח, ורק רצה אות לחיזוק. הוי אומר: הסימן לא נועד להחליט האם כן או לא: ההחלטה מראש הייתה שכן, וסמך שהקב"ה יסייענו, והשימוש בסימן היה רק כדי לוודא את רצון ה'.
לגבי הזוהר הקדוש שציינת, אם הקושיה הייתה רק מיעקב אבינו הרי אפשר לתרץ כנ"ל שזה קודם מתן תורה. אך לשון הזוהר היא היתר כללי: "דשרי ליה לאינש למבחן שעתיה עד לא יתוב לארעיה, ואי מזליה קאים במה דעביד - שפיר, ואי לאו - לא יושיט רגלוי עד דיסלק לגביה". אינני חושב שהכרח ליישב את הרמב"ם עם הזוהר, אבל ניתן גם לפרש שהזוהר מתכוון להיתר בסייגים הנ"ל שהציב הר"ן.
לא נכנסתי כאן לדיון על איסור "לא תנסו את ה' אלוקיכם", מאחר שלדעת הרמב"ם (סהמ"צ ל"ת סד והל' יסודי התורה פ"י ה"ה) איסור זה עוסק בהטלת ספק בדברי נביא, ואינו שייך לענייננו.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il