עמוס פרק ו

(א) הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל: (ב) עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגבלכם: (ג) המנדים ליום רע ותגשון שבת חמס: (ד) השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק: (ה) הפרטים על פי הנבל כדויד חשבו להם כלי שיר: (ו) השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף: (ז) לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים: (ח) נשבע אדני יהוה בנפשו נאם יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה: (ט) והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו: (י) ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה: (יא) כי הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים: (יב) הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה: (יג) השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים: (יד) כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה: