פרשת נח תשנ"ט: לימוד התורה שבעל פה | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
נח

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
תורה ולימודה
מצוות לימוד תורה

5409

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עזרא בן מעתוק הכהן ז"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

תורה שבכתב ותורה שבע"פ
מובא במדרש: ''יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבחר בישראל משבעים אומות, כמו שנאמר 'כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו' (דברים לב, ט), ונתן לנו את התורה בכתב, ברמז, צפונות וסתומות, ופרשום בתורה שבע"פ, וגלה אותם לישראל. ולא עוד, אלא, שתורה שבכתב כללות, ותורה שבע"פ פרטות. ותורה שבע"פ הרבה, ותורה שבכתב מעט. ועל שבע"פ נאמר 'ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים' (איוב יא, ט), וכתיב 'ולא תמצא בארץ החיים' (איוב כח, יג). ומאי 'לא תמצא בארץ החיים'?! וכי בארץ המתים תמצא?! אלא, שלא תמצא תורה שבע"פ, אצל מי שיבקש עונג העולם, תאוה וכבוד, וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה. שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט, יד).

וכך דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל, אלא על התורה שבע"פ. שנאמר: 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית' (שמות לד, כז). ואמרו חז"ל: לא כתב הקב"ה בתורה, 'למען הדברים האלה', ולא 'בעבור הדברים האלה', ולא 'בגלל הדברים', אלא 'ע"פ הדברים'. וזו היא תורה שבע"פ, שהיא קשה ללמוד, ויש בה צער גדול. שהיא משולה לחשך, שנאמר: 'העם ההולכים בחשך ראו אור גדול' (ישעיה ט, א), אלו בעלי התלמוד, שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר, בטמא ובטהור. ולעתיד לבא: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (שופטים ה, לא).'' המדרש פותח בדרך לימודה של תורה שבע"פ, שהיא גדולה ועמוקה, וצריך להקדיש לה את כל הכוחות.

''ולא קבלו ישראל את התורה, עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית, שנאמר 'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות יט, יז). ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל: אם מקבלים אתם את התורה - מוטב. ואם לאו - שם תהא קבורתכם. ואם תאמר: על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו 'נעשה ונשמע', מפני שאין בה יגיעה וצער, והיא מעט. אלא אמר להן על התורה שבע"פ, שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות, והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה. לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, שנא' 'ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך' (דברים ו, ה), ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד? ראה מה כתיב אחריו 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', ואיזה, זה תלמוד שהוא על הלב, הוי אומר 'ושננתם לבניך' – זה תלמוד שצריך שינון. 'ואהבת' - פרושו של דבר אהבה המתבטאת בלימודה של תורה. ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעוה"ז כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם, זה מתן שכר עוסקי מצות, שאין עוסקין בתלמוד, ובפ' שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם, ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה"ב שנאמר 'העם ההולכים בחשך ראו אור גדול' (ישעיה ט, א). 'אור גדול' - אור שנברא ביום ראשון, שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד, שנאמר 'כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' (ירמיה לג, כה) 1 ''.

מעלת תורה שבע"פ
המדרש מדבר על לימודה של תורה ולא על קיומה . לימוד תורה שבע"פ ולימוד תורה שבכתב. תורה שבכתב היא קצרה וקלה, ותורה שבע"פ היא נפרטת ומתרחבת. לימוד תורה שבע"פ מחייב מאמץ גדול, שקידה, ועמל עמוק של התבוננות לצורך הבנת הדברים. היא אמנם עמוקה וקשה, אבל עליה כרת הקב"ה ברית עם ישראל. דווקא על תורה שבע"פ, שהיא המקשרת היותר פנימית בין ישראל ובין הקב"ה, והיא המבטאת את הסגולה הפנימית שבישראל. מפני שתורה שבכתב יורדת אלינו מין השמים בלשונו של הקב"ה - תורה שמימית. לעומתה, תורה שבע"פ מורכבת מההבנה שלנו את דבר ה', מהפרוש שאנחנו מבינים על-פי הבנתנו, שכלינו ויכולתנו, ועל-פי הנפש שהקב"ה ברא בנו. כלומר, תורה שבע"פ זה אנחנו! זה עם ישראל! תורה שבע"פ היא העצמיות של עם ישראל, והברית שהקב"ה כרת עם ישראל. 'וחיי עולם נטע בתוכנו' - זאת תורה שבע"פ, שהקב"ה נטע בתוכנו סגולה אלוקית נשמתית פנימית, שאנחנו יכולים להבין ולפרש את התורה כמו שהוא רוצה.

אנחנו בישיבה נטלנו על עצמינו את התפקיד להיות עוסקים בתורה שבע"פ, עמלים בה, ופועלים לקיומו של עולם, כמו שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". הקב"ה כרת ברית עם ישראל על תורה שבע"פ.

מבאר המדרש, שבפרשה ראשונה של קריאת שמע, מדובר על עמל לימודה של תורה, ולכן נאמר בה 'בכל מאדך', אבל פרשה שניה מדברת על קיום המצוות, ולכן לא נאמר בה 'בכל מאדך'. ופרשו התוספות במסכת ברכות 2 , שפרשה שניה שנאמר בה "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש", מדברת על המקיימים את התורה, ועושים רצונו של מקום, אבל לאבאופן שלם. ואילו הפסוק "ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעיה סא, ה) נאמר על המקיימים בשלמות, כדברי רבי שמעון בר יוחאי. כלומר, 'בכל לבבך ובכל נפשך' זה קיום כל התורה ומצותיה, אבל אין את העמל, אין את 'ובכל מאדך', ולכן זה לא שלם. עמל התורה הוא שורש הכל, הוא שיא הדבקות של ישראל בקב"ה, ולכן פרשה ראשונה המדברת על עמל תורה, לא מדברת על שכר, מפני שעמלי תורה, שכרם כ"כ עליון שא"א לפרוט אותו לעניינים שבעולם הזה.
אשרינו שבאנו ללמוד את התורה מתוך רצון אמיתי, מתוך נכונות להתאמץ, להתייגע ולהשקיע את הכוחות בלימוד תורה, ועצם קבלת עול תורה שקול כנגד הכל. קבלת עול תורה משמעותו - קבלה מלאה.

שקידת התורה
אנחנו מתחילים עכשיו זמן חדש, וצריך לשאוף להתחלה יותר גדולה ויותר עליונה, הנמשכת מתוך שמחתה של תורה, מתוך 'שמחת תורה'. יותר שקידה, יותר דביקות ויותר עמל. דברנו על כך שיש 'היתר' ללמוד גם במוצאי שבתות ובימי ששי, למרות שהשבת מתקרבת, ובגלל גדולתה יש לפעמים תחושה של יציאה מהסדר, יציאה מהסדר הנמוך של ימות השבוע, וכניסה לסדר יותר עליון של יום השבת. צריך לסתום את כל 'החורים' שעדיין נמצאים בשקידת התורה, אם ישנם כאלה. להתרגל שלמודה של תורה זה "חיינו ואורך ימינו", א"א בלי זה!

הנאה בלימוד תורה
לימוד התורה נותן את הטעם היותר גדול שאפשר להרגיש בתענוגות החיים. כשאדם מתענג בלימודה של תורה, הוא לא צריך לחשוש שמא העונג הזה הוא לא בסדר, הוא לומד ש'לא לשמה'. ה"אגלי טל" אומר בהקדמתו, שאדם המרגיש תענוג על שהבין דבר מסוים, ביאר משהו, או מצא סברה מחודשת, אל יחשוב שהוא מצמצם בזה את ה'לשמה' של הלמוד, בגלל ההנאה האישית. זה לא כך! ההנאה הזו היא הנאה רוחנית, אלוקית, והיא חלק מלימודה של תורה. אדם הנהנה בלימודה של תורה, שמח ואוהב כל סברה שמתחדשת, הוא לומד תורה בשלמות 3 .

כפיית המפריעים
על פי המדרש שהבאנו, צריך לעמול בלימוד התורה. גם אם אדם מרגיש, שכעת קשה לו, בכ"ז צריך לעמול. יש היום אנשים, שרוצים לעשות רק מה שבא מתוך תוכם, כדי שזה יהיה אמיתי. הם לא בטוחים שזה טוב ללמוד מתוך כפיה, כי הם רוצים לעבוד באופן 'זורם', שבא מתוך הטבע הפנימי שלהם. אומר לנו המדרש, שזה הטבע הפנימי שלנו, גם אם עדיין הוא לא זורם. גם אם אדם לא מרגיש ברגע זה את החשק החיצוני ללמוד, זהו יצר הרע ולא הרצון האמיתי שלו. בתוך תוכו של האדם תמיד קיימים הרצון הפנימי, והדבקות בריבונו של עולם ובתורתו, והוא לא צריך לכוף את עצמו , אלא את היצר הרע. אילו היה האדם לוחץ את עצמו , אולי היה אפשר להגיד, שלפעמים זה יכול לגרום נזקים, אבל הוא לוחץ את המפריע , את הגורם הזר , ולכן, בהחלט לא צריכים להירתע מלעבוד על שבירת המידות גם כשזה קשה. צריך להתאמץ.

ע"פ רוב הקושי הוא רק בהתחלה 4 , אבל כשמתחילים ומתרגלים זה נעשה יותר קל. כאשר יש איזשהו קושי, איזושהי סיבה שגרמה לאדם קושי ללמוד, אפילו דבר מאד חריג, צריך להתגבר. צריך לדעת לעשות גם דברים קשים לביצוע, וזה בונה את האדם ואת כוחותיו. אדם לומד לשלוט על יצרו, מתוך תחושה פנימית, שבתוך תוכו של האדם תמיד קיים הרצון הפנימי, הנשמתי, להיות דבק בריבונו של עולם. התורה היא גדולה ועצומה, דורשת מאמצים גדולים, אבל צריכים להיות מוכנים להתאמץ, לא להרתע.

גם אם יש מצבים, שאדם נמצא בקשיים, צריך לדעת להתגבר עליהם. צריך לפתח את כושר ההתגברות הנפשית. כמובן, לעשות הכל בהגיון בריא ולא בקיצוניות, אבל בגישה, שיש מקום גם לשבור, להתאמץ ולהתייגע, וגם כשקשה, להמשיך ולעשות, אבל לא להפריז. אם אדם עושה יותר מכוחותיו, זה לא טוב.

תורה וחבלי משיח
במצבים המיוחדים הכלל ישראליים, שאנחנו עומדים בהם כעת, הדבר היותר גדול שפועל לגאולת ישראל זהו לימוד התורה בכלל, ועיקר העיקרים, לימודה של תורת ארץ ישראל.
תורת ארץ ישראל, פרושו של דבר - תורה בארץ ישראל, מתוך תפיסת המיוחדות של ארץ ישראל, ומתוך תפיסה שאנחנו נמצאים בתהליך של גאולה. לימוד תורה באופן שלם, עם כל חלקיה, כולל לימוד האמונה, הכולל בתוכו את התכנים הפנימיים של התורה, מאיר את ענין הגאולה, והתהליך הולך ומתקדם.

חז"ל אמרו, שהרוצה להינצל מחבלי משיח, יעסוק בתורה, ובגמילות חסדים 5 . אין פרוש הדבר, להינצל באופן אגואיסטי, אישי, מחבלי משיח. באופן הפרטי לא בטוח שאדם יכול להנצל, אבל באופן כללי אפשר להנצל מחבלי משיח, ע"י לימוד תורה וגמילות חסדים, שהם דברים כלליים ויסודיים, בעבודת ה'.

המהר"ל 6 מגדיר את התורה וגמילות החסד כ'מדרגות הפשיטות'. התורה היא רוחנית, עליונה ומופשטת, והחסד מופיע אצל אדם שאינו אגואיסט, אלא משפיע, ומתפשטים חסדיו לכל הצדדים. אדם הדבק במידת הפשיטות, הוא יוצא מכל הצימצומים וניצל מהקשיים, אבל, כפי שאמרנו, לא מדובר על האדם הפרטי, אלא על הענין הכללי.

משיח בן דוד ומשיח בן יוסף
הגמרא אומרת: "'וספדה לו כל הארץ משפחות לבד' (זכריה יב, יב). האי הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה ר' דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג. וחד אמר: על יצר הרע שנהרג. בשלמא למ"ד 'על משיח בן יוסף שנהרג', שנאמר: 'והביטו אליו את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על בנו הבכור' (זכריה שם, י), אלא למ"ד 'על יצר הרע שנהרג', הספידא בעי למעבד?! שמחה בעי למעבד! כדדריש ר' יהודה בר אילעי: לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נראה להם כהר גבוה, רשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים. צדיקים בוכים 'האיך יכולנו לכבוש את ההר הזה' - בוכים מהתרגשות. רשעים בוכים 'האיך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה'. ואף הקב"ה תמהה עמהם, שנאמר: 'כי יפלה בעיני שארית העם הזה אף בעיני יפלא' (זכריה ח, ו). אמר ר' אסי: יצר הרע בתחילה דומה כחוט של עכביש, ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר: 'הוי מושכי העוון בחבלי שוא וכעבותות העגלה חטאה' (ישעיה ה, יח) 7 "

על דברי הגמרא הללו אומר המהר"ל: "כי האומה הישראלית דומה לאדם אחד, שיש בו שנים-עשר אברים, והם מנויים וידועים, והם כנגד יב' מזלות, וכנגד יב' חודשי השנה. ויש באדם שני אברים והם מלכים על כל האברים, והם הראש והלב. כי מלכות יהודה נגד הראש, כדכתיב 'יהודה יעלה בראש' (שופטים א, ב), ויוסף תמיד הוא באמצע כנגד הלב, שכן תמצא בנשיאים, נשיא אפרים באמצע, דומה ללב שהוא באמצע האדם". א"כ, מלכות בית דוד היא בחינה של ראש, ומלכות יוסף היא בחינה של לב.

ממשיך המהר"ל: "וידוע כי הנשמה הנבדלת היא במח, והנשמה היא אלוקית יותר מהלב. וכן הוא מלכות יהודה, כאשר המלכות הוא כראוי, אז מקבלים כבוד ה', ואין כאן רק מלכות בית דוד. ולפיכך ראוי שיהיה מלך אחד לכל יב' שבטים, שהם יב' אברי האדם. אבל כאשר אינם זוכים, אינם מקבלים לגמרי כבוד ה', ואין להם מעלה זו כאשר ראוי, ואז נחלק המלכות, ורוב האברים נמשכים אחר הלב שהוא עיקר, ומיעוט אל הראש כאשר הוא בחיסרון". אמנם, הראש-המח הוא צריך לשלוט על הכל, אבל גם ללב יש תפקיד מרכזי, והוא ראוי למלכות. "מזה הטעם ראוי לישראל שיהיה להם משיח בן יוסף ג"כ, שכיון שראוי שבט אפרים למלוכה, מצד שהשבט הזה דומה ללב, לכך יהיה להם בסוף המושל הזה שהוא משיח בן יוסף. ומ"מ גוברים עליו האומות, כי ממשלה ומעלה זאת יש לה הפסק וביטול. ולפיכך, גוג ומגוג שהוא מתנגד לישראל כמו שהתבאר, יהיה גובר על משיח בן יוסף, ויהיה נהרג, ומסתלק מעלה זו מישראל".

"וספדה לו הארץ משפחות לבד" - שני משיחים עומדים לישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ויש חשש של הסתלקות משיח בן יוסף.

הצלתו של משיח בן יוסף
הגר"א ב"קול התור" 8 מרבה לדבר על הנושא הזה, ודבריו מתאימים מאד לדברי המהר"ל. הלב שהוא המחיה את כל צדדי הגוף מבחינה חומרית, הוא משיח בן יוסף, והמח שהוא הכח הרוחני, הנשמתי, השכלי, הוא משיח בן דוד. "כל עבודת קיבוץ גלויות, בנין ירושלים, הרחבת ישוב א"י להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה, נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא, משיח ראשון, משיח בן יוסף , שהוא הכח הנסי, המסייע לכל פעולה הנעשית בהיתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים... גם משיח בן יוסף עצמו הוא בב' בחינות, יוסף בן רחל מארץ, יוסף בן יעקב משמים 9 ". א"כ, משיח בן יוסף עוסק בכל עניני ה'אתחלתא'. הוא עוסק בקיבוץ גלויות, בנין ירושלים, הרחבת ההתישבות וכד'.

^ 1 תנחומא נח ג.
^ 2 לה, ב. ד"ה 'כאן'.
^ 3 "ואדרבה, כי זהו עיקר מצות לימוד התורה, להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דיברי תורה נבלעים בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה, הוא נעשה דבוק לתורה".
^ 4 "כל ההתחלות קשות" מקור
^ 5 סנהדרין צח, ב.
^ 6 נצח ישראל פל"ו.
^ 7 סוכה נב, א. הפסוקים מצותתים כפי שמובא במהר"ל, אבל במקור ישנם מספר שינויים.
^ 8 "והוא שיטת רבינו אליהו מווילנא זצ"ל, וגלויו על תקופת האתחלתא דגאולה, מאורעותיה ומצוותיה, מהגאון המקובל רבי הלל בן רבי בנימין ריבלין משקלוב, תלמיד הגר"א" (משער הספר).
^ 9 קול התור פ"א, ב.

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (11)
שיעור מס' 75
כ' אייר תשפ"ג
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
10 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ז (4)
שיעור מס' 63
ב' אייר תשפ"ג
11 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (10)
שיעור מס' 74
י"ט אייר תשפ"ג

נח

קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 575
רבנים שונים | תשרי תשפ"ו
3 דק'
ישראל והעמים
שבע מצוות בני 'נח' - וההשלכות לימינו
הרב יצחק בן יוסף | חשון תשפ"ו
נח
רעיונות לפרשת נח
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ו
44 דק'
נח
תגזור אור ויהי' הדרך לפעול במצאיות
שיחת מוצ"ש פרשת נח
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ו

נח

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד חי הכהן
הרה"ג יעקב אריאל
הרב יעקב שפירא
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג צבי שכטר
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב יהודה מלמד
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב ש. יוסף וייצן

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו