ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- שמחות
- ספריה
- שונות
- מסכת החיים
ה"שפת אמת" היה מביע את תמיהתו על מנהג העולם, שלצורך צרכי הנישואין לווים וממשכנים עצמם, למרות שהתורה הסמיכה לפסוק (דברים כד, ה) "כי יקח איש אשה" את הפסוק (שם ו) "לא יחבול ריחיים ורכב", לרמז שבצרכי הנישואין ראוי לנהוג בצניעות ולא ללוות ולמשכן עצמו למעלה מיכולתו.
לעומת זאת בברית המילה שחז"ל התירו בפירוש למשכן עצמו, עורכים את הסעודה בצנעא לפי היכולת ולא ברחבות הראויה.
מוסיף ה"אמרי אמת" ותמה: הנישואים אינם אלא "הכשר מצוה" לפריה ורביה, ואילו ברית מילה היא גופה של מצוה, ולא יגרע זה מזה.
"ערכו סעודה כראוי - ואבוא לברית"
מסופר על הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, שכאשר היו מזמינים אותו לברית מילה, נוהג היה להשיב שמוכן הוא לבוא בתנאי שיערכו סעודת מצוה כראוי.
פעם שאלו אחד מתלמידיו לפשר התנאי, והרבי הסביר: מאבקים קשים יש לי נגד השטן, אשר בכל עת מחפש דרכים לקטרג על ישראל. לעומת השטן טוען אני, שכאשר אדם מישראל מקיים מצוה כלשהי, הוא עושה זאת בשמחה וברצון, ואילו כאשר נכשל יהודי בעבירה, גורם לו הדבר צער רב ולבו נשבר בקרבו.
ויש הוכחה לטענתי זאת, כיון שמעולם לא ראינו יהודי ואפילו הגרוע ביותר שיערוך סעודה לרגל עבירה שעבר, ולעומת זאת, כאשר יהודי עורך ברית מילה, בר מצוה ושאר מצוות, אז הוא שש ושמח ועורך סעודות מצוה.
ומכיון שהשטן יודע את האמת, על כן מנסה הוא בכל כחו למנוע מיהודי לערוך את סעודת המצוה, כדי שתהא לו סיבה מספקת לקטרג על ישראל. ולכן כשמזמינים אותי לשמחת מצוה, מוכן אני לבוא רק בתנאי שיערכו סעודת מצוה כראוי...
תשלומין לסעודת הברית
כאשר ערך רבי זלמן מוולאז'ין את סעודת הברית לבנו, ניגש אליו אחד הקרואים בתום סעודת המצוה ואמר לו: מנהג העולם שבעל הברית פונה אל הקרואים ומבקשם לבל יקפידו עליו אם לא נהג עימם כפי כבודם הראוי, ומן הראוי שגם עתה ייעשה כך.
פנה ר' זלמל'ה אל הקרואים ואמר: אל נא יחר אפכם אם לא עלה בידי להכין לפניכם סעודה הראויה לפי כבודכם, אך מה אעשה והרי התורה לא נתנה לי שהות מספקת, אלא שמונה ימים בלבד, שהרי נצטוינו: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
המשיך ואמר: אולם אי"ה עוד אוכל לתקן הדבר ולהכין הסעודה עבורכם כפי הראוי לכם - בשמחת נישואי בתי. הנה אמרו חז"ל (כתובות נז, א): "נותנין לבתולה י"ב חודש", ואם כן אז תהא לי שהות מספקת של שנים עשר חודש להכין את הסעודה כדבעי.
הלילה שלאחר הברית הולך אחר יום הברית
"יש מקומות שעורכין סעודה בלילה שאחר יום המילה" (מגן אברהם סימן קלא ס"ק א).
לכאורה, הלא סעודת הברית היא חלק ממצות המילה, וכיון שמצות מילה נוהגת רק ביום, אם כן כיצד ניתן לעשות את הסעודה בלילה, אשר נחשב כבר כיום המחרת, שהרי הלילה הולך אחר היום הבא.
ברם, מובא בספרי הקדמונים, שענין ברית המילה הוא בבחינת "קרבן". וכן מצינו בזוהר (פר' נח) על הפסוק שנאמר באליהו: "וירפא את מזבח ה' ההרוס" (מ"א יח, ל) - "דא אות ברית קדישא".
והנה, שנינו (חולין פג, א), שאף על פי שבכל התורה היום הולך אחר הלילה שלפניו, מכל מקום בקדשים הלילה הולך אחר היום שלפניו.
נמצא איפוא, שאף הלילה שלאחר הברית הולך אחר יום הברית עצמו, שהרי הברית היא כנגד קרבן, ונמצא שהסעודה שעורכים בלילה הריהי בתוך זמן המצוה.
שתי מילות במילה אחת
בפירוט "הרחמן" הנאמר בברכת המזון לאחר המילה אומרים: "הרחמן הוא יברך את אבי הילד וגו' מיום השמיני והלאה ירצה דמו".
לכאורה - תמה האדמו"ר רא"מ מגור - היו צריכים לומר את התיבות "ומיום השמיני ירצה דמו" בסמיכות להרחמן הוא יברך "רך הנימול", כי הלא "ירצה דמו"
נסוב על הנימול?
ויש לפרש, כי הנה בזמן המילה לא ידוע עדיין אם הנימול מרוצה ושמח במצוה וביסורין, כי הרי אין לו כל אפשרות להתנגד, אבל אחרי שגדל, נשא אשה ונולד לו בן, וכשבנו בן שמונת ימים מוסרו למול, אזי מתגלה הדבר למפרע שגם מילתו עצמו היא לרצון.
זאת הכוונה: "הרחמן הוא יברך את אבי הילד וכו' מיום השמיני והלאה", היינו כשמוסר את בנו למול, אז "ירצה דמו" של האב, שכעת נתברר שאף מילתו היתה ברצון. ולכן תיבות אלו נאמרות בסמיכות להרחמן הוא יברך את "אבי הילד".
נאמר בתורה (בראשית יז, יא): "ונמלתם את בשר ערלתכם". והקשו המפרשים: מדוע נקטה התורה לשון "ונמלתם", שהוא לשון נפעל, הלא מתאים היה יותר לומר "ומלתם", שהרי התורה מדברת על מילת הבנים?
אלא, בלשון זו רמזה לנו התורה, שכאשר אב מל את בנו גם הוא עצמו נימול עמו. שכן במילת בנו אהובו מוכיח האב שגם מילתו שלו נעשתה ברצון ובשמחה, ועל כן, בשעה זו מגלגלים עליו את שכר מצות מילתו שלו. משום כך נקטה התורה לשון "ונמלתם", שכן במילת בניכם - גם אתם נימולים.
בזה יבואר מדוע נאמר בהמשך "הרחמן הוא יברך את בעל ברית המילה", והלא קודם לכן הוא נקרא בשם "אבי הילד"?
ברם, לאחר שהוברר על ידי מילת הבן שמילתו שלו היתה לרצונו והוא שמח בזה, מעתה ניתן לקרותו "בעל ברית המילה", שהוא הבעלים מרצון על מצוה זו ונזקפת לזכותו.
לפי זה יבואר גם ההמשך: "וישלם פעלו ומשכורתו כפולה". מה טעם זוכה לכפל שכר? אין זאת אלא משום שכאשר מל את בנו מברר למפרע ומגלגל על עצמו שכר מצות מילתו, ונמצא ש"משכורתו כפולה".
כיון שנתבאר לעיל שמילת הבן היא המשך והשלמה למילת האב בהיותו קטן, מעתה אפשר לבאר את לשון הברכה שאומרים בברכת המילה: "ישמח האב ביוצאי חלציו ותגל האם בפרי בטנה".
לכאורה, מדוע על האב נאמר לשון שמחה ("ישמח") ואילו על האם נאמר לשון גילה ("תגל")?
אמנם, המלבי"ם (ישעי' ט) מגדיר את הלשון "גילה": "כי גילה מובנה שמחה חדשה
לגמרי". ולפי האמור, כוונת הדברים כאן, שלגבי האב, כיון שמילת בנו היא המשך והשלמה למילתו שלו, הרי זה בגדר "שמחה" על דבר שהיה בו כבר קודם ועתה נגמר. אבל האם, לגביה הרי זו "גילה", "שמחה חדשה לגמרי".
"ויזכו לגדלו ולחנכו"
בפיוט "הרחמן" הנאמר בברכת המזון לאחר המילה אומרים: "הרחמן הוא יברך את אבי הילד ואמו, ויזכו לגדלו ולחנכו".
הגרא"ז בענגיס, רבה של ירושלים, מקשה על כך: והרי סדר העולם שקודם מחנכין את הילד בהיותו בגיל חינוך ואחר כך נעשה גדול, ומה טעם הקדים הפייטן "לגדלו" לפני "לחנכו"?
הוא מותיב והוא מפרק: זה גופא ברכתנו לרך הנימול ולהוריו, שיהיו אזניו כרויות תמיד לשמוע מוסר אביו ותורת אמו, וגם לאחר ש"יזכו לגדלו" ימשיכו "לחנכו ולחכמו" ולא יהא חכם לעצמו, אלא לעולם ירצה לשמוע אמרי פיהם ולקנות מהם חכמה וללכת לאור נתיבתם וחינוכם.
"הרחמן הוא ישלח לנו משיחו הולך תמים"
בנוסח "הרחמן" הנאמר בברכת המזון לאחר המילה אומרים: "הרחמן הוא ישלח לנו משיחו הולך תמים... הרחמן ישלח לנו כהן צדק אשר לוקח לעילום".
ידועה הקושיה: הלא תחילה יבוא אליהו כהן צדק לבשר ורק לאחר מכן יבוא משיח צידקנו, מדוע אם כן הפייטן הקדים את "משיחו הולך תמים" ל"כהן צדק"?
אלא - מפרש ה"באר משה" - כיון שבשעת המילה נמחלים עוונותיהם של כל הנוכחים, נמצא שהם הגיעו לדרגת "זכו - אחישנה", ועל כן מן הראוי לבקש מיד על ביאת המשיח. וכפי שכתב ה"כרתי ופלתי" (סימן ק), שאם הגאולה תהיה באופן של "זכו - אחישנה" יבוא המשיח מיד מבלי להמתין לבשורת אליהו.
תשובה נוספת: מכיון שאליהו כבר נמצא במעמד הברית, שוב אין לבקש על בוא "כהן צדק", אלא מיד יש לבקש על "משיחו הולך תמים".
יש מתרצים: ישנם שני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ואליהו בא לבשר על משיח בן דוד לאחר בוא משיח בן יוסף, ועל כן הוזכר "כהן צדק" לאחר "משיחו הולך תמים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
