ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
מרן הרב כותב במאמרו "לירח האיתנים" אשר בגנזי ראי"ה, כי למשה רבינו היו שתי בחינות, האחת של צדיק גמור מעת לידתו, שהרי התמלא כל הבית אורה כשנולד (סוטה י"ב.) והשנייה של בעל תשובה שהרי גדל בבית פרעה. חז"ל מספרים על מר עוקבא שהיה גדול בעלי התשובה בדורו (שבת נ"ו:) ועוד כתוב: "שלחו ליה למר עוקבא: לדזיו ליה כבר בתיה" אור פניו של מר עוקבא האיר כפני משה- "בר בתיה", מדוע משה מופיע כאן כ"בר בתיה"? כותב הרב, שחז"ל רומזים לנו שמשה זכה להארת פנים בגלל היותו בעל תשובה, מדרגה זו נרמזת בכך שהיה בן בתיה ושב לאחר מכן לעם ישראל.
משה זכה להארת פנים מיוחדת בעקבות חטא העגל והסליחה עליו:
"והא קירון עור פני משה מההיא זוהרא דנטלו ישראל בסיני כד אמרו נעשה ונשמע, וכד חבו בעגלא, ויתנצלו בני ישראל את עדים, ומשה נטל כל הנהו, ומשו"ה קרן עור פניו וכו', ותו מהאי נהורא דאיתעבר מישראל כולהו זכה בהו משה " [קרינת עור פני משה באה מהזוהר שלקחו ישראל מסיני כשאמרו 'נעשה ונשמע' וכאשר התחייבו בעגל, 'ויתנצלו את עדים' ומשה לקח את כלם ומשום כך קרן עור פניו וכו', ועוד שמהאור שעבר מישראל כולם זכה בו משה (תרגום חפשי)](מגיד מישרים עמ' 48). עם ישראל איבד את העדיים המיוחדים שקיבלו בסיני בעקבות חטא העגל, ואילו משה זכה בהם, זכות זו באה בעקבות התשובה הכללית אותה עשו ישראל.
בכח התשובה ניתן להגיע למדרגה גבוהה ממדרגת הצדיקים שהרי "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות לד, ב).
חטא העגל הוא חטא הציבור ואילו חטאו של דוד הוא חטא הפרט.בענין זה מצינו "א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה; לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: (תהלים קט) ולבי חלל בקרבי; ולא ישראל ראויין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור לכו אצל צבור" (עבודה זרה ה:) חטא העגל וחטא דוד משמשים לדורות כסימני דרך לתשובה, דהיינו - תשובת היחיד ותשובת הציבור.
תשובת היחיד והציבור קשורות זו לזו. תשובת הכלל תלויה בתשובתו של כל פרט ופרט:
"באמת אי אפשר להתרומם אל התשוקה הרוחנית של ישועת הכלל בלי תשובה פנימית עמוקה מכל חטא ועוון" (אורות התשובה ד' ה,),
כל יחיד ששב משפיע על הכלל כולו:
"אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע"י תשובת היחיד" (שם).
בתשובת הפרט, שתי מדרגות האחת תשובה עליונה בין האדם לקונו המביאה את האדם להתעלות למדרגות גבוהות, והשניה-תשובה נמוכה יותר הפונה אל החברה:
"שתי נקודות יש לה להתשובה, שאנו כוללים אותן בשם תשובה עילאה ותשובה תתאה (תחתונה). התשובה העילאה היא התשובה בעד עצמו, והתתאה היא בעד העולם. לעולם הנקודה העצמית המיוחדת של האדם בתוכיותו היא הרבה יותר גבוהה, נשגבה ונעלה, מכל מה שהוא שופע ממנו ולחוץ". (אורות התשובה טז, יא)
התשובה הפנימית היא יותר גבוהה מהתשובה החיצונית הפונה אל סביבתו של האדם. התשובה הפנימית עיקרה במחשבה ואילו החיצונית עיקרה בלימוד ומעשה:
"יש אדם, שכשהוא בא לידי התשובה העצמית שלו היה צריך להרבות במחשבה, ועל ידי זה היה בא למעט בלמוד, להרבות בציור, ועל ידי זה בא למעט במעשה, - בעיקר לזכך את תוכיותו כדי שיעמד צרוף וחפשי באמת. וכל זה הוא נוהג בתשובה העילאה, התשובה העצמית. לא כך הוא, אמנם, בתשובה התתאה, התשובה שכלפי העולם. כאן הדבר מתחלף, והכרח הוא להרבות בתלמוד ובמעשה, אף על פי שבא על ידי זה מעוט בהגיון ובמחשבה"(שם)
הרב קורא לנו לאחוז בשני סוגי התשובות, שהן יחזקו האחת את השניה ויהיו מחוברות אחת לשניה כשני רעים שאינם נפרדים:
"הננו קרואים לאחוז בשתי התשובות האלה ביחד, והתשובה התתאה היא כמו גוף וכלי להתשובה העילאה. וצריך לכונן את המעמדים בצורה כזאת, שכל העתקה של התשובה העילאה תעתיק ג"כ את התשובה התתאה לדחוף אותה כלפי מעלה, וכל העתקה של התשובה התתאה היא ג"כ תאמץ ותתן עז לתשובה העילאה, שאע"פ שבחיצוניות צורתן הרי הן כסותרות זו את זו - בפנימיותן הנן תרין ריעין דלא מתפרשין". (שם).
התשובה צריכה להעלות את האדם לשמי שמיא - וגם לתקן את האומה והעולם כולו.
מהות התשובה היא חזרה של האדם לעצמיות שלו, לשורש נשמתו, החטא יסודו בשכחת האדם את מהותו:
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל, האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה". (אורות התשובה טו, י,).
כשם שהדבר קיים במישור פרטי כך במישור הלאומי:"ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כול שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה" (שם)
הציפיה לבואו של משיח היא הציפיה להופעת נשמת העולם, המהות הרוחנית הפנימית של המציאות:
"וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההוויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה" (שם)
בחודש תשרי - אנו עוסקים בבירור הפנימי העמוק של עצמיותנו הפרטית והכללית, בירור זה נעשה בימים הנוראים, בראש השנה ויום הכיפורים. לעומתו חודש ניסן- הוא החודש המיועד לגאולה השלמה, שתבוא בעקבות בירור עמוק זה, האמור להוביל להתגלות הנשמתית של האומה, ומתוכה של כל פרט ופרט. משימה גדולה זו מוטלת עלינו, ואם נפעל לממשה נקרב אי"ה את הגאולה השלמה בב"א.
הלכות שטיפת כלים בשבת
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
