במסורת היהודית נהוג לומר שאור קטן יכול לגרש חושך גדול. חז"ל לימדו אותנו שכוחו של הטוב גדול הרבה יותר מכוחו של הרשע, גם אם איננו מצליחים לראות זאת כתופעה שכיחה מאוד בחיי היומיום ובחיי האומה שלנו. כוחו של הטוב בא לידי ביטוי באמצעות האור הקטן שיכול לפזר אפלה גדולה.
לפיכך, אין זה פלא שחז"ל, בחוכמתם כי רבה, בחרו לציין את הניצחון והגאולה של חג החנוכה בהדלקת נרות קטנים ולא בטקסים מפוארים או באירועים גרנדיוזיים יותר. הסמל של האור הקטן הוא מסר חזק מאד שמשדר את התקווה ואת הנחישות של העם היהודי להתגבר על כוחות הרשע שפועלים בחיינו, גם כשהמשימה הזאת רוויה קשיים ואתגרים. האור הקטן הזה לא נועד לנו בלבד. הוא אמור להיות פומבי, להיראות לעיני כול. כל זמן שיש אנשים ברחובות, כל זמן שיש נוכחות ציבורית ושיח, אנחנו מצווים להדליק את האור הקטן שיגרש את החושך הגדול שמאיים לבלוע אותנו. שרדנו את כל כוחות החושך שאיימו להשמיד אותנו, וזה מוכיח את נכונות האמרה שאור קטן יכול להתגבר על אפלה גדולה.
אחד היהודים הסירובניקים הגדולים ברוסיה מספר בזיכרונותיו שהיה נחוש בדעתו להדליק נרות חנוכה בזמן שהיה בכלא הרוסי. מאחר שלא היה לו לוח שנה - ולוח שנה יהודי הוא מצרך נדיר ברוסיה הקומוניסטית גם לאלה שאינם מצויים בכלא באופן רשמי - הוא לא ידע מתי בדיוק חלים ימי החנוכה. למרות זאת, הוא גמר אומר להדליק את הנר הקטן שלו. הוא שמר פיסות סבון קטנות מהסבון המועט שהוקצב לו לחומר בעירה וקרע חוטים ממדי הכלא שלו כדי שישמשו כפתילות. בכלא הרוסי הקר הוא הדליק בהיחבא את הנר הקטן כשהוא מסתיר אותו בגופו מסוהרי הקג"ב בערב שהוא קיווה שהוא ערב חנוכה. כשהגיע לישראל כעבור כמה שנים וסיפר את סיפור נר חנוכה בכלא לרב גדול, אמר לו אותו רב שהוא קיים את המצווה למהדרין מן המהדרין.
האפלה של אימפריית הרשע שהיתה ברית המועצות הובסה, בסופו של דבר, על ידי האור הקט שהדליקו במעמקי בתי הכלא שלה יהודים שהאמינו בכוחו של הטוב להתגבר על כוחות הרשע. בעיני שמים, כביכול, אור קטן שווה הרבה מאוד מפני שהוא מעיד על המחויבות שלנו לטוב ולצדק, למסורת ולקדושה, ולכן הוא זוכה להערכה רבה בשמים ובארץ. זה מה שנותן לחג החנוכה את מקומו המיוחד בלבבות ובנשמות היהודים.
השבוע ידליקו בעולם היהודי נרות חנוכה קטנים. לרבים יש חנוכיות מעוטרות מכסף שבתוכן יונחו הנרות הללו. אחרים מסתפקים בחנוכיות פשוטות יותר. זה לא משנה, כי לא המתקן שמחזיק את הנרות הוא העיקר במצוות חנוכה. האור עצמו הוא המרכיב החשוב במועד הזה ובמשמעות שהוא נושא אתו.
פעם, כשילדיי היו צעירים מאוד, הסברתי להם שהם לא צריכים להרגיש רע מפני שאני מדליק נרות בחנוכיית כסף רבנית מפוארת ואילו הם מדליקים את נרות החנוכה בחנוכיות פשוטות שהכינו בבית הספר. אחד הילדים שלי הרגיע אותי ואמר, "אל תדאג, אבא. הנר שלי יאיר לא פחות משלך!" הוא צדק מאוד. הרי האורות הם העיקר. האור הוא זה שמגרש את הייאוש וראיית השחורות ואת החושך שהעולם מטיל עלינו.
ימי החנוכה באים לחזק את מלאכי הטוב שנמצאים בכל אחד מאתנו. הם מלמדים אותנו שאין דבר בלתי אפשרי בעולמו של הא-ל ושכוחות הרשע לא ינצחו אותנו בסופו של דבר. חג החנוכה הוא החג הנכון בזמן הנכון לעם היהודי היום, כאן, בישראל. הבה נזכור שאור קטן באמת יכול לגרש חושך גדול.
לפיכך, אין זה פלא שחז"ל, בחוכמתם כי רבה, בחרו לציין את הניצחון והגאולה של חג החנוכה בהדלקת נרות קטנים ולא בטקסים מפוארים או באירועים גרנדיוזיים יותר. הסמל של האור הקטן הוא מסר חזק מאד שמשדר את התקווה ואת הנחישות של העם היהודי להתגבר על כוחות הרשע שפועלים בחיינו, גם כשהמשימה הזאת רוויה קשיים ואתגרים. האור הקטן הזה לא נועד לנו בלבד. הוא אמור להיות פומבי, להיראות לעיני כול. כל זמן שיש אנשים ברחובות, כל זמן שיש נוכחות ציבורית ושיח, אנחנו מצווים להדליק את האור הקטן שיגרש את החושך הגדול שמאיים לבלוע אותנו. שרדנו את כל כוחות החושך שאיימו להשמיד אותנו, וזה מוכיח את נכונות האמרה שאור קטן יכול להתגבר על אפלה גדולה.
אחד היהודים הסירובניקים הגדולים ברוסיה מספר בזיכרונותיו שהיה נחוש בדעתו להדליק נרות חנוכה בזמן שהיה בכלא הרוסי. מאחר שלא היה לו לוח שנה - ולוח שנה יהודי הוא מצרך נדיר ברוסיה הקומוניסטית גם לאלה שאינם מצויים בכלא באופן רשמי - הוא לא ידע מתי בדיוק חלים ימי החנוכה. למרות זאת, הוא גמר אומר להדליק את הנר הקטן שלו. הוא שמר פיסות סבון קטנות מהסבון המועט שהוקצב לו לחומר בעירה וקרע חוטים ממדי הכלא שלו כדי שישמשו כפתילות. בכלא הרוסי הקר הוא הדליק בהיחבא את הנר הקטן כשהוא מסתיר אותו בגופו מסוהרי הקג"ב בערב שהוא קיווה שהוא ערב חנוכה. כשהגיע לישראל כעבור כמה שנים וסיפר את סיפור נר חנוכה בכלא לרב גדול, אמר לו אותו רב שהוא קיים את המצווה למהדרין מן המהדרין.
האפלה של אימפריית הרשע שהיתה ברית המועצות הובסה, בסופו של דבר, על ידי האור הקט שהדליקו במעמקי בתי הכלא שלה יהודים שהאמינו בכוחו של הטוב להתגבר על כוחות הרשע. בעיני שמים, כביכול, אור קטן שווה הרבה מאוד מפני שהוא מעיד על המחויבות שלנו לטוב ולצדק, למסורת ולקדושה, ולכן הוא זוכה להערכה רבה בשמים ובארץ. זה מה שנותן לחג החנוכה את מקומו המיוחד בלבבות ובנשמות היהודים.
השבוע ידליקו בעולם היהודי נרות חנוכה קטנים. לרבים יש חנוכיות מעוטרות מכסף שבתוכן יונחו הנרות הללו. אחרים מסתפקים בחנוכיות פשוטות יותר. זה לא משנה, כי לא המתקן שמחזיק את הנרות הוא העיקר במצוות חנוכה. האור עצמו הוא המרכיב החשוב במועד הזה ובמשמעות שהוא נושא אתו.
פעם, כשילדיי היו צעירים מאוד, הסברתי להם שהם לא צריכים להרגיש רע מפני שאני מדליק נרות בחנוכיית כסף רבנית מפוארת ואילו הם מדליקים את נרות החנוכה בחנוכיות פשוטות שהכינו בבית הספר. אחד הילדים שלי הרגיע אותי ואמר, "אל תדאג, אבא. הנר שלי יאיר לא פחות משלך!" הוא צדק מאוד. הרי האורות הם העיקר. האור הוא זה שמגרש את הייאוש וראיית השחורות ואת החושך שהעולם מטיל עלינו.
ימי החנוכה באים לחזק את מלאכי הטוב שנמצאים בכל אחד מאתנו. הם מלמדים אותנו שאין דבר בלתי אפשרי בעולמו של הא-ל ושכוחות הרשע לא ינצחו אותנו בסופו של דבר. חג החנוכה הוא החג הנכון בזמן הנכון לעם היהודי היום, כאן, בישראל. הבה נזכור שאור קטן באמת יכול לגרש חושך גדול.