למנצח על אילת השחר | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

שבת ומועדים
עניני החג

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

5 דק' קריאה

נכתב בתהילים כב:

"למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. א-לי א-לי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי. אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי"

נראה שמזמור זה הוא תפילה של מי שנתון בצרה גדולה, והרעה הגדולה מכל הרעות שלו היא שנדמה לו שהוא זועק לאלוקיו ואינו נענה "א-לי א-לי למה עזבתני", אולם בהמשך המזמור הוא מתמלא בבטחון בקב"ה שיענה לתפילתו עד שאומר שכאילו כבר נושע "ומקני רמים עניתני", כלומר הוא בטוח שתפילתו נענית.

חז"ל מייחסים תפילה זו לאסתר שנמשלה לאיילת השחר, כך מובא בתלמוד בבלי מסכת יומא כט:

"אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף אסתר סוף כל הנסים. - והא איכא חנוכה! - ניתנה לכתוב קא אמרינן".

מדוע נחשב נס פורים לסוף הנסים? ומה החלוק בין פורים שניתן להיכתב לחנוכה שלא ניתן להיכתב?

נראה לפרש, שנס פורים שונה מכל הנסים שהיו לפניו, שעליהם נקבע יו"ט, כמו פסח שבו היו נסים מחוץ לדרך הטבע, ונס פורים היה נס טבעי, ולכן נמשל כאילו התרחש בסוף הלילה, שכבר נגמרו הנסים, ובו שוררת העלטה מוחלטת. וכך אמרו במדרש ילקוט שמעוני תרפ"ה:

"דבר אחר: למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת החשיכה, ואימתי הוא מאיר בלילה, אע"פ שהוא לילה יש בו אורה; הלבנה והכוכבים והמזלות, אמתי הוא חושך בעלות השחר, והלבנה שוקעת והכוכבים נכנסין והמזלות הולכין להם, אותה שעה אין חושך כדגול הימנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם".

בילקוט שמעוני תהילים רמז תרפה, מובא תאור מופלא של חכמי ישראל שהלכו בבקעת ארבל והתפעלו מאילת השחר הבוקעת ועולה:

"רבי חייא בר אבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בקריצתא בהדה בקעתא דארבל, וראו אילת השחר, אמר ר' חייא כך היא גאולתן של ישראל. אמר לו היינו דכתיב כי אשב בחשך ה' אור לי..., בתחלה היא מאירה קימעא, ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה - כך מרדכי, בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך ויהי כראות המלך את אסתר המלכה, ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, ואחר כך ויתלו את המן, ואחר כך ואתם כתבו על היהודים, ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך, ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה...".

היינו שבפורים היה מצב של הסתר פנים, חשכה כפולה ומכופלת, והקב"ה נגלה להם מתוך אותה חשכה. ומקשה הגמרא "והא איכא חנוכה" שגם היא נס בתוך הטבע? והתשובה שפורים היה בסוף תקופת הנביאים ובמגילת אסתר נחתם התנ"ך, חנוכה כבר לא ניתן להיכתב, שהוא היה לאחר שפסקה הנבואה, ולכן נס החנוכה שגם הוא היה נס בתוך הטבע, (רבים ביד מעטים), ואינו חידוש מאחר שכבר היו דברים מעולם בנס פורים. ולכן נאמר על פורים "וזכרם לא יסוף מעמם", מפני שכל הנסים עד לעתיד לבוא כלולים בו.

ויתרה מזאת, אף בימות המשיח לא יתבטל מועד זה של פורים, ויהיה עדיף על שאר המועדות, וכך מובא ילקוט שמעוני על ספר משלי:

"טבחה טבחה זו אסתר המלכה שבשעה שהגיע צער לישראל התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע ושכרתו יין ביותר וכסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד והוא לא ידע שפרשה היא לו מצודה שמתוך ששכרה אותה יין קנתה לה אומתה לעולם, אף ערכה שלחנה בעולם הזה ובעולם הבא, אי זה? זה שם טוב שקנתה שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם".

מה המשמעות של "טבחה טבחה" שהתקינה סעודה להמן ואחשורוש? נראה שהעובדה שאסתר התקינה סעודה להמן ואחשורוש, היתה בבחינת "אם רעב שונאך האכילהו לחם", מסמלת את שליטתה על כוחות הרע, ועל ידי זה פעלה את הישועה ואת ההצלה מהם.

"ערכה שולחנה" "בעולם הזה ובעולם הבא" רצו לומר, שאסתר באמונתה כאילו "פרסה שולחן" וגילתה שהשכינה נמצאת עמה, ופועלת כבתוך משחק עם המלך אחשורוש, כמו שאמרו חז"ל (מסכת מגילה דף טו עמוד ב):

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם".

ועוד אמרו שכל מקום שכתוב במגילה "המלך" המכוון הוא למלכו של עולם, ואף המילה אחשורוש נדרשת 'ראשון ואחרון'- דהיינו הקב"ה. אפילו בעת המשתה האמור גם כן מופיע הקב"ה ברמז שנאמר "יבוא המלך והמן היום" - ראשי תיבות של שם הוי"ה ב"ה. גם שמה של אסתר מעיד על אופי הישועה, הגמרא (חולין) אומרת "אסתר מן התורה מנין? שנאמר: ואנכי הסתר אסתיר פני" משמע הסתר פנים כפול ומכופל , ומצד שני אסתר בלשון ארמית הוא "איסתארא" כוכב שחר המאיר מתוך החשיכה. גם המילה "שחר" עצמה משמעותה כפול, מצד אחד היא מלשון שחרורית, ומצד שני משמעותה אור השחר, דהיינו האור הבוקע מתוך החשיכה.

והנה חז"ל אמרו שאסתר ערכה שולחנה גם לעולם הבא, היינו לימות המשיח, ולכאורה המציאות בזמן אסתר היתה בהסתר פנים בתוך הטבע, האם גם לעתיד לבוא תהיה הנהגה כזאת?
ואפשר שזה יהיה החידוש לעתיד לבוא, שיהיה הקב"ה ניכר גם בתוך הנהגת הטבע, מפני שבני אדם יכירו את עומק דרכיו, עד שלא יהיה ספק בלבם שהוא פעל כל זאת.

נתבונן בחידוש הזה, ע"פ מה שמובא בחז"ל ששמותיו של הקב"ה מלמדים על דרכי הנהגתו את העולם. כך מובא בשמות רבה ג:

"אותה שעה נתברר משה על עסקיו שנתיירא אם ישאלו לו מה שמו מה יאמר להם, באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקב"ה את השם הגדול. ויאמר אלוקים אל משה, אמר רבי אבא בר ממל אמר ליה הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלוקים, בה', כשאני דן את הבריות אני נקרא אלוקים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות, וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי, וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת רחמים שנאמר (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון, הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי".

והנה מובא בגמרא (פסחים נ):

"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא? - אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא? - אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה - נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד - נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י".

שני המאמרים האמורים כאן הם אחד, הואיל ושמותיו של הקב"ה מלמדים על דרכי הנהגתו את העולם, ובעולם הזה אין אנו מבינים את פנימיות הנהגתו יתברך, לכן אי אפשר לקרוא את השם ככתיבתו, אבל לעתיד לבא יתגלה פנימיות הנהגתו, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד. ולכן בעולם הזה נראה שיש בשורות רעות וכך יש לברך עליהן, אבל לעתיד לבוא, שתתגלה פנימיות הנהגתו, על הכל יברך הטוב והמטיב.

ומכאן משמע שגם לעתיד לבא יהיו בשורות כאילו שהיום נראות רעות, אלא שלפי מדרגתינו אז, נוכל לראות בהם את הטוב הנפעל מהם. (בעולם הזה אנו כ"כ קצרי רוח, שאפילו כאשר אנו יודעים שעתיד לצאת מהדבר הרע דבר טוב, מברכים על זה דיין האמת, כמבואר בגמרא ברכות), ואם כן בעיקרון המציאות היום דומה למה שיהיה לעתיד לבוא, ולכן הלקח שלמדו מנס פורים מהווה דוגמה לעתיד לבוא, וכפי המציאות שהייתה בפורים שראו את האור בתוך החשיכה "גם כי אשב בחושך ה' אור לי".

וכך מובא בגמרא (ב"ב ע"ה:) ביחס לעתיד לבא: "עתידים צדיקים שנקראים על שמו של הקב"ה" היינו שהמציאות לעתיד לבוא לא תשתנה ותהיה על טבעית, אלא שע"י פעולותיהם של הצדיקים יתגלה שם שמים שבטבע.

מובא במשנה (מסכת אבות פרק ו משנה ו) שיש ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם, ולבסוף נאמר "והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב') ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". ולכאורה מידה אחרונה זו היא מחוץ לארבעים ושמונה דברים הנ"ל, ונראה שבא לרמז לארבעים ושמונה נביאים שעמדו לישראל והדריכום בדרך שיקנו את התורה, ואחרי זה מוטל על האדם להבין את החידושים מעצמו וליטות אותם בשם אומרם היינו התורה, כפי שעשתה אסתר בשם מרדכי, וחכמי אותו דור שחידשו דבר שלא נאמר להם, והוא גילוי שכינה שבתוך הטבע ובתוך עצמם.

עניני החג