- מדורים
- עלון א-ת פ-ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- כי תבוא
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת כִּי תָבוֹא 122 פסוקים = אֵין אֲנִי, הֵן הַבֶּט נָא
אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי (אבות א ד)
אַל תִּקְצֹף יְ-הוָה עַד מְאֹד וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ. (ישעיה סד ח)
מנין התיבות מ- וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ עד כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ קכ"ב תיבות. וכן קכ"ב פעמים כתיב יְ-הוָה אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בכ"ד ספרים.
וכן קכ"ב פסוקים בפרשת וַיַּקְהֵל . וכן קכ"ב פסוקים בפרשת כִּי תָבוֹא . (הרוקח – פר' עקב)
בפרשה 6 מצוות, מתוכן 3 מצוות עשה, ו-3מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : קריאה על הביכורים • וידוי מעשר • להדמות בדרכי ה'.
לא תעשה : שלא לאכול מעשר שני באנינות • שלא לאכול מעשר שני בטומאה • שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאינם מאכילה ושתיה.
וַיְצַו מֹ שֶׁה אֶ ת הָ עָם בַּ יּוֹם הַ הוּא לֵאמֹר.(כז יא) ר"ת מאהבה , לרמוז שעיקר קבלת הברכות לא תבוא אליכם כי אם שתהיו אוהבים זה לזה.(רבינו אפרים)
רמז להם שאם יהיו אוהבים זה את זה, יבואו עליהם כל הברכות וינצלו מהקללות. וזהו שאמרו שחורבן בית המקדש השני הגיע על שנאת חנם. חנם בגימטריא צ"ח כמנין הקללות שבמשנה תורה, והתיקון לזה להרבות באהבת ישראל, ואז נבורך בכל הברכות כולם, וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל . (החיד"א)
וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ. (כח טו) תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֶזְרָא תִּיקֵּן לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים קוֹדֶם עֲצֶרֶת, וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רֵישׁ לָקִישׁ: כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ. בִּשְׁלָמָא שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, אִיכָּא כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ. אֶלָּא שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אַטּוּ עֲצֶרֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא? אִין, עֲצֶרֶת נָמֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא. דִּתְנַן: וּבַעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן. כתב הרמ"ז (בפירושו לזוהר הקדוש פרשת פנחס) – קריאת הקללות ביראת השם נחשב לו כאילו באו עליו ממש. שאפילו אם חלילה נגזר קללה, כיון שקוראים פרשת התוכחה ביראת השם ובהכנעה נחשב כאילו בא הקללה מגזר הדין, וזהו כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ ממש. כי היסורים שבאו על האדם אינם דרך נקמה חלילה, אלא הם אמצעי למטרה להביא להכנעה, וכשישראל נכנעים בקריאת התוכחה כבר השיגו את המטרה ואין צורך ביסורים עצמם, אלא (ויקרא כו מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר .(באר משה) (עבד המלך).
וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ (כח טו) אמרו רז"ל דהתוכחות הללו נתקיימו בחורבן בית שני. והתוכחות הללו הם צ"ח. ובית מקדש השני נחרב בעוון שנאת חנם. חנם בגימטריא צ"ח . ולכן נתקיימו צ"ח תוכחות כמנין חנם. כתיב (ישעיה נב ג) כִּי כֹה אָמַר יְ-הוָה חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ . לומר אף שנקיים הרבה מצוות אין מועיל לגאולה כל זמן שלא נתקן שנאת חנם שבעבורה גלינו. וז"ש חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם בעוון שנאת חנם וְלֹא בְכֶסֶף מצוות כמשז"ל על הפסוק (קהלת ה ט) אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף . [פרש"י - אוהב מצוות לא ישבע מהם]. לא בקיום מצוות תגאלו כל זמן שיש שנאת חנם. והעיקר לעקור שנאת חנם מן הגזע ומן השרשים ואז תבא הגאולה בב"א. (חומת אנך)
כתב הבן יהוידע - נראה לי כללות תשובה ומעשים טובים הם 'צוֹם קוֹל מָמוֹן' ונרמזו ' בְכֶסֶף ' כ"ף רמז לצום שבו כופף החומר שלו ויהיה לבו נשבר ונדכה וסמ"ך רמז לצדקה שהוא ממון שסומך בו הנופלים הם העניים ופ"ה רמז לקול תורה ותפלה שהוא בפה.
בתוכחה הראשונה אשר בתורת כהנים יש מ"ט קללות ובשניה הזאת צ"ח קללות, הרי ק"ן קללות חסר ג' ועליהם אמר ישעיה הנביא (ישעיה א ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי . כלומר כמספר עַל מֶה ועוד נוסף עליהם כלומר לכל תוכחה אחת יתר עליהם דהיינו שתים יתרות על מספר עַל מֶה תֻכּוּ ואעפ"כ תּוֹסִיפוּ סָרָה . (פענח רזא)
יִשָּׂא יְ-הוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ . (כח מט) כתב רבינו בחיי - זה אספסיאנוס וטיטוס שהיו מלכים ממלכי אדום והחריבו בית שני, וכך דרשו רז"ל על אספסיאנוס דחשיב למיתי בעשרה יומי ואתא בחמישה ושמע לינוקי דקא אמרי יִשָּׂא יְ-הוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, אמר שמא אנא הוא נשרא. וכן כל התוכחות האלו בבית שני היו, ושם נתקיימו כלן. כתב בעה"ט - יִדְאֶה הַנָּשֶׁר בגימטריא עשרה (575) כדאיתא בסוכה דהיינו אלכסנדרוס ששיער לבא ביו"ד ימים ובא ביום אחד.
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם . (כו ב) כתב החת"ס – מן הראוי להקדיש גם את מבחר הבריאה של ראשית הזמן של השנה, שהם ימי התשובה בראשית השנה, וצא וחשוב כי השנה שנ"ד ימים, צא מהם ימים מקודשים שהם חמישים שבתות השנה וז' ימים טובים נשארו רצ"ז ימים של חול. ואחד מארבעים [שיעור תרומה בעין יפה] הם ז' ימים של תשובה, דהיינו שבעה ימים מעשרת ימי התשובה שבתוכם גם שבת ראש השנה ויום הכיפורים [שהם כבר נכללו בשבתות ויו"ט], ואם כן ז' ימים של השנה הם ראשית דראשית השנה. ('תורת משה' להחת"ס)
כתב הרוקח – תשע"ד תיבות בתוכחה, ובט"ו שיר המעלות תשע"ה תיבות. רמז דכחם של ט"ו פרקי שיר המעלות להציל את בני ישראל מהצרות הנוראות המוזכרות בפסוקי התוכחה ולהפכם לטובה, ואיתא בחז"ל (משנה יבמות א א) ט"ו נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן קאי על ט"ו פרקי שיר המעלות הפוטרים את היהודי מצרות. (פרדס יוסף)
סגולה מיוחדת ועתיקה מאד לערב ראש השנה -
בערב ראש השנה, יקרא את פרשת כי תבוא מתחילת הפרשה ועד המילים וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ . סך הכל מדובר ב - 11 פסוקים.
כתב רבי חיים פאלאג'י : 'וכל הקורא פסוקים אלו מעביר הקב"ה ואומר גביתי מאדם זה כל החובות ואני מוחל לו על כל חטאותיו והקב"ה אומר הריהו טהור'. (מועד לכל חי)
סגולה להצלחה בפרשה –
איתא בירושלמי (סוטה ז ד) כתיב (דברים כז כו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וכי יש תורה נופלת שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד. כתב הרמב"ן - זה החזן שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו. ולי נראה על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל כמו שמפורש במסכת סופרים (יד יד) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצווה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה וגו' (לעיל ד מד) וכן נוהגין.
כתב רבי יוסף חיים - כשמוציאין ספר תורה מן ההיכל, פותחין אותו ומראין אותו לכל הקהל. וצריך שכולם ישתחוו לספר תורה כשהוא פתוח, אפילו נשים וטף, ויאמרו וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים ד מד) אל שדי אמת, משה אמת ותורתו אמת. והטעם כי התורה נתנה לנו מעולם הבריאה, ששם מאיר 'אל שדי', ושם סוד הבינה שהוא סוד שם 'אהיה' שמספרו כ"א, ו כ"א פעמים אהי"ה עולה מספר ' אמת '. ולכן משה שנתנה תורה על ידו ונקראת על שמו, הנה מספר שמו עולה 'אל שדי' (345). ואם האדם עומד במקום שאינו יכול להפסיק בדיבור, ישתחווה בלבד. וראיתי בספר אחד שכתוב שם: טוב שיסתכל האדם בתיבה, שיהא אות ראשון שלה כמו אות ראשון שבשמו . (בן איש חי שנה ב תולדות טז) וכתב הכף החיים - ושמעתי הטעם שזו מועיל להצלחה .
שאלות
א. ראיה בפרשה שאצל עכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה.
א. ראיה בפרשה שאצל ישראל הקב"ה מצרף מחשבה למעשה רק בעבודה זרה.
ב. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן
שְׁמוֹ שָׁם. (כו ב) פרש"י – מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָּל רֵאשִׁית, שֶׁאֵין כָּל הַפֵּרוֹת חַיָּבִין בְּבִכּוּרִים אֶלָּא שִׁבְעַת הַמִּינִין בִּלְבַד. לכאורה הול"ל פרי העץ לפי
שהביכורים הם משבעת המינים בלבד.
ג. כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם (ישעיה ס ט) אלו שבטים מעשרת השבטים שגלו עתידים לחזור
תחילה לכלל ישראל.
ד. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (כו ב) על מה נאמר שאם עושה זאת נחשב לו כאילו מקריב
ביכורים, גם בזמן שבית המקדש לא קיים.
ה. לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם (כט ה) לכאורה כיצד קיימו סעודות שבת ויום טוב, איך עשו קידוש והבדלה כשהיו בני ישראל במדבר.
ו. היכן בפרשתנו רמוזים תפילין של ראש.
ו. ראיה בפרשה שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה.
ז. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה (כו ב) אין מביאים ביכורים מן המשקים שנאמר פְּרִי הָאֲדָמָה ולא משקה. באיזה מקרים אפשר להביא ביכורים מן
המשקין. מה הדין בדבש תמרים.
ח. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ . (כח ב) מה הטעם דגבי ברכות כתיב וְהִשִּׂיגֻךָ חסר ו', וגבי קללות כתיב
וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ (כח מה) וְהִשִּׂיגוּךָ כתיב מלא.
ח. שלושה שמות ללבנה - סהר ירח לבנה. שלושה שמות לשמש – חמה שמש, שם נוסף בפרשתנו.
ט. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ . (כו ט) פרש"י - אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מה הטעם שהקדים את
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה היינו לבית המקדש, קודם שאמר וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת , הרי הסדר הוא הפוך, קודם נתן לנו אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת ורק
לאחר מכן הביאנו אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה .
י. מספר הפעמים שמופיע ארור בפרשה, מספר הפעמים שמופיע ברכות, ומספר הפעמים שמופיע אמן.
י. מספר הפעמים שמופיע שם י-ה-ו-ה בפרשת הביכורים. והטעם בזה.
כ. וֶהֱשִׁיבְךָ יְ-הוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ . (כח סח) לכאורה מאי נפקא מינה איך ישיבו אותם מצרים דרך
היבשה או דרך הים.
ל. ראיה בפרשה ששתיה היא בכלל אכילה.
מ. וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ . (כט ד) מה הטעם שכתוב לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם
בלשון רבים ואילו וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ כתיב בלשון יחיד.
מ. בברכות נאמר בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ .. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ . (כה ד-ה) ואילו בקללות נאמר אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ . אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי
אַדְמָתֶךָ (כח יז-יח) מה הטעם שבברכות פְּרִי בִטְנְךָ נאמר בהתחלה, ובקללות פְּרִי בִטְנְךָ נאמר בסוף.
נ. לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ . (כח נח) המזכיר שם שמים לבטלה מה צריך לעשות בעצמו לתיקון חטאו.
ס. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת (כו יד) פרש"י - לַעֲשׂוֹת לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. לכאורה מה הטעם נקט קרא לְמֵת ,
לחי נמי אסור לאכול חוץ לירושלים, דכתיב לגבי מעשר שני (יד כד) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְ-הוָה א-ֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ טעם המצווה שיבוא האדם לירושלים ויראה את בית המקדש ועבודת הכהנים ומכך ילמד ליראה את השם.
ס. איתא במשנה (סנהדרין צ א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס, כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מטעו [ מַטָּעַי ]
מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר . ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס. לכאורה קשה מדוע
רשע מגיע לו חלק לעולם הבא, ואם הוא בטוח בחלקו למה לו לחזור בתשובה.
ע. וּנְתָנְךָ יְ-הוָה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה . (כח יג) לכאורה הוי כפילות דאם תהיה רַק לְמַעְלָה ודאי ש-לֹא תִהְיֶה לְמָטָּה . וכן
מי שהוא ראש ודאי שאינו זנב.
פ. לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי . (כו יג) דברי מאכל מי שאוכלם הוא מחזיר את התלמוד ששכח.
פ. בשישה סדרי משנה - חמישה מסכתות בלבד מתחילות באות א'.
צ. מספר הפעמים שיצחק מופיע בכל התורה כולה. והקשר לפרשה.
ק. מנין הקללות המנויים בתורת כהנים ובמשנה תורה בסך הכל, וכנגדן מנין שנותיו של יעקב אבינו ע"ה.
ר. מה הטעם שראש השנה נקרא יום הזיכרון.
ש. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְ-הוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ . (כח י) מספר הימים שמניחים תפילין בשנה (בחו"ל), מלבד שבתות וימים טובים.
ת. איתא בגמרא (ע"ז נה א) כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה
פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני. והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב (דברים כח, נט) וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן.
לכאורה קשה מהא דאיתא (ר"ה טז א תוס ד"ה כמאן) שמן השמים נגזר על האדם מתי יחלה אך מתי יתרפא לא נגזר.
ת. וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ .
(כח טו) אין וְהָיָה אלא לשון שמחה, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה ? מנין התיבות שנאמרו בפרשת התוכחה. וכנגדן מספר הפעמים שמוזכר שם יְ-הֹוָה
בתוכחות, והקשר ביניהם.
תשובות
א. אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (כו כה) ואמרינן (הגש"פ) צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת
הַכֹּל. מעלה על לבן הארמי, כאלו איבדו.
א. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה (כז טו) בשאר הארורים נאמרו בלשון הוה אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ , אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ , אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר
בַּדָּרֶךְ , וכן כולם. ורק לגבי ע"ז נאמר בלשון עתיד אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, מכאן ראיה שבעבודה זרה הקב"ה מצרף מחשבה למעשה.
(תורת חיים – חולין קמב)
ב. בוסר היוצא מן העץ ברכתו פרי האדמה – כדתנן (משנה ביכורים ג א) כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל
שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. ובאותה שעה בוסר הוא וברכתו האדמה. דכתיב (כו י) הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י
הָאֲדָמָ֔ה בשעת הבאה הוא פרי, אבל בשעת הפרשה אין צריך שיהיה פרי אלא אפילו בוסר ואפילו פגין. (רע"ב) לכך כתיב פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה . א"נ חיטה
ברכתה האדמה, כדאיתא (ברכות לז א) הכוסס את החיטה (שאוכל גרעיני חיטה שלמים) מברך עליה 'בורא פרי האדמה'. ופירש הבית יוסף (בסימן
רח) שכאשר כוסס את גרעיני החיטה, בין אם הם חיים ובין אם הם מבושלים, כל שהם שלמים וניכרים, מברך עליהם ברכת בורא פרי האדמה. שכן
בתחילה ברכת החיטה היא 'האדמה' כפי שמברכים על כל הירקות והקטניות, ורק על ידי בישול או טחינה לקמח, משתנה ברכת החטים לברכת
'מזונות' או 'המוציא'. א"נ הברכה היא פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר נָתַ֥תָּה לִּ֖י על מתנת ארץ ישראל שהיא האדמה. (חומת אנך)
ג. גד ויוסף – עתידין לחזור תחילה לכלל ישראל מעשרת השבטים. ואיתא בחז"ל (סנהדרין צד א) להיכא אגלי להו [להיכן גלו עשרת השבטים ] מר
זוטרא אמר לאפריקי [לאפריקה] ורבי חנינא אמר להרי סלוג [שלג] .(טעמא דקרא).
ד. דורון לתלמיד חכם אם מביא – הרי כאילו מקריב ביכורים. (כתובות קה ע"ב) וכן כל המארח תלמיד חכם בביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב
ביכורים (ויקרא רבה לד, יג) *
ה. המן היה בו את כל הטעמים שרצו והיו מכוונים לקראת שבת טעם לחם ויין ויוצאים בו ידי חובה. (טעמא דקרא) *
ו. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְ-הוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ . (כח י) תניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש. פרש"י – שכתוב בו רוב השם שי"ן
ודל"ת. (מנחות לה ב) שֵׁ ם יְ -הוָה נִ קְרָא ר"ת שי"ן של תפילין. בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם (תהלים פט יז) בגמטריא בתפילין (582) וכתיב כִּי שֵׁ ם יְ -הוָה
נִ קְרָא עָלֶיךָ – שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. (רבינו יהודה החסיד) תרגום יונתן - וְיֶחֱמוּן כָּל עַמְמֵי אַרְעָא אֲרוּם שְׁמָא דַיְיָ חָקִיק בִּזְמַן דִתְּפִילִין
עֲלָךְ וִידַחֲלוּן מִנָךְ. *
ו. וְלֹא נָתַן יְ-הוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה . (כט ג) כתב רבינו בחיי - מכאן דרשו רז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו
עד ארבעים שנה, וכן אמרו במסכת אבות (ה כז) בן ארבעים לבינה. כתב בעה"ט - וְלֹא נָתַן יְ-הוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת . וסמיך ליה וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים
שָׁנָה בַּמִּדְבָּר , רמז שעד מ' שנה אין אדם עומד על דעת רבו.
ז. זיתים וענבים אפשר להביא ביכורים ממשקים שלהם. כתב הרמב"ם (בכורים ב ד) - אין מביאין בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד שנאמר פְּרִי
הָאֲדָמָה [ולא משקה] ואם הביא משקין אין מקבלין ממנו. ודבש פירוש תמרים היוצא ממנו דבש לאפוקי תמרים שבהרים שהן גרועים. (פרדס שמאי)
ח. חיפזון ובהלה מורה כתיב חסר, מלא מורה על מתינות. ולכן אצל הברכות כתיב חסר דהברכות יבואו אליכם במהרה אבל אצל קללות כתיב מלא
שיבואו במתינות. כדתני אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה. (טעמא דקרא) *
ח. חרס – כתב רבינו בחיי - אבל יתכן לפרש ובחרס מלשון שמש, כי יפחידם במכת השמש, ושלשה שמות יש לו, שמש חמה חרס. שמש על שם שהוא
עבד משמש אצל קונו, ומתוך מעלת העבד תתפרסם מעלת האדון, חמה על שם החמימות, חרס על שם שנברא להאיר על הארץ. ועוד יש בשלשתן
רמז על ההקף הרביעי הגדול שהוא שס"ה ימים, ועל שמות שני מנהיגיו. וכן בענין שלשה שמות אשר ללבנה, והן סהר ירח לבנה, ואין כאן מקום
להאריך בזה. אבל יזהיר הכתוב שאם לא ישמעו בקול השי"ת שיכה אותם במכת השמש שהוא קלקול האויר והיסודות, וזהו ובחרס מלשון (איוב ט ז)
הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח , וכן (שופטים יד יח) בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה . והנה זה הפך ממה שהזכיר דוד ע"ה בברכה (תהלים קכא ו) יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה
וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה כנגד זה אמר בכאן יַכְּכָה כי החליים בסיבת המאכלים ושנוי האוויר בארצות, והכל בתנועת השמש. (רבינו בחיי - דברים כח כז)
ט. טעם הפירות ושומנם קשור לבנין בית המקדש. דאיתא (סוטה מח א) מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְנִיטַּל
טַעַם הַפֵּירוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף נִיטַּל שׁוֹמֶן הַפֵּירוֹת. זהו שכתוב וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה היינו כשבית המקדש בנוי על תלו, אז וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ
הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ , כי קודם לבנין בית המקדש אין טעם בפירות ונחסר שומנם. (עץ החיים בשם מהר"ב ברזילי)
י. י"א פעמים כתוב ארור בפרשה, וי"א פעמים ברכות בפרשה, ה ַבְּרָכוֹת שנים, בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר ג', וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה ד', בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ ה', בָּרוּךְ
טַנְאֲךָ ו', בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ ז', וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ ח', הַבְּרָכָה ט', וּבֵרַכְךָ י', וּלְבָרֵךְ י"א, הרי כ"ב, כנגד כ"ב אותיות של תורה. י"א אמן בפרשה
והם עולים תת"ר , אמר הקב"ה אני נתתי התורה לאלף דור וזה עבר עליה יעמוד בארור. (רבינו אפרים) *
י. י"ג פעמים מופיע שם י-ה-ו-ה בפרשת הביכורים, שהם כנגד שלוש עשרה מידות של רחמים, ובפרשת י"ג מידות (שמות ל"ד ו) וַיַּעֲבֹר יְ-הוָה עַל פָּנָיו
וַיִּקְרָא הזהיר על רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ (שם לד כו). (משך חכמה)
כ. כשפים מתבטלים על ידי מים – כדאיתא (סנהדרין סז ב) זעירי הזדמן לאלכסנדריא של מצרים, וקנה חמור וכאשר הגיע להשקותו במים נעשה החמור
דף של גשר שעשו תחלה את הדף חמור, אמרו לו המוכרים אם לא שאדם גדול אתה לא היינו מחזירים לך דמי החמור. שאין מי שקונה כאן במקום
כשפים ואינו בודק אותו במים. וזהו וֶהֱשִׁיבְךָ יְ-הוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת לומר להם שאינו דרך כישוף אלא גלות ממש. (אזנים לתורה) *
ל. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ (כו יד) פרש"י - מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְאוֹנֵן. כתב הרלב"ג - זה מעשר שני שאוכלין בשמחה שהתורה הזהירה מלאכול אותו באנינות.
והאונן אסור באכילה גם יין ושמן של מעשר שני. ראיה ששתיה בכלל אכילה.
מ. מת שהיה עם נעליו בשעת פטירתו אין לתת את הנעליים ליהודי אחר, משום שהוא סכנה ללובשם. (ויכול למכרם לנכרי) לפיכך כתיב וְנַעַלְךָ בָלְתָה
מֵעַל רַגְלֶךָ בלשון יחיד, לפי שלא לבשו נעליים של אחרים שמתו לעומת שַׂלְמֹתֵיכֶם כשמת אחד לבש אחר בגדו ולכך כתיב לשון רבים.(טעמא דקרא)*
מ. ממונו של האדם נענש בקללה בתחילה, ואם לא חוזר בתשובה אזי פוגע בנפשות. כדאיתא )ויק"ר י"ז, ד). אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה.
בברכות קודם מברך את פרי הבטן שהוא חשוב יותר אח"כ את האדמה החיונית לפרנסה ואח"כ את שאר צרכי האדם. (רבינו בחיי, טעמא דקרא) *
נ. נידוי צריך שינהג בעצמו – יחלוץ מנעליו וישב לארץ ויבקש משלושה בני אדם שיתירו לו נידויו, ואז ייסלח לו בהכנעתו. (ספר חרדים פרק ט ד)
ס. סיכה מן המעשר אסור לעשות למת. אבל לסוך את החי מותר. כדאיתא (יבמות עד א), אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי סימאי, מנין למעשר שני
שמותר לסוכו, שנאמר וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת , למת הוא דלא נתתי, הא לחי דומיא דמת נתתי, איזהו דבר ששוה בחיים ובמתים, הוי אומר זו סיכה.
(מושב זקנים)
ס. ספק הדבר אם יינתן לו, שלכל אחד ואחד הוכן חלק מיוחד בעוה"ב ואין הדבר תלוי אלא במעשיו, שהרי אמרו (חגיגה טו א) בָּרָא הקב"ה צַדִּיקִים בָּרָא
רְשָׁעִים, בָּרָא גַּן עֵדֶן בָּרָא גֵּיהִנָּם. כׇּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד בְּגַן עֵדֶן וְאֶחָד בְּגֵיהִנָּם. זָכָה צַדִּיק - נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגַן עֵדֶן, נִתְחַיֵּיב
רָשָׁע - נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגֵיהִנָּם. א"נ חלק מלשון 'חלקת השדה', לכל אחד ניתנה חלקה שהיא שדה בור ועליו לעבדה ולפתח אותה כראוי ואז
תניב פירות מושבחים שאותם יאכל בעוה"ז ובעוה"ב, אבל אם אינו מעבדה כראוי הרי היא נשארת שוממה ומצמיחה קוצים וברקנים. (החפץ חיים על
מס' אבות)
ע. עולם הזה ועולם הבא – יש אנשים שהם למעלה רק בעוה"ז שהוא עולם הפוך (עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה – בב"ב י ב),
אבל בעוה"ב שהוא עולם ברור הם למטה, וזה שנאמר וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה בעוה"ז ובעוה"ב, וְלֹא תִהְיֶה גם שם לְמָטָּה , ומתי יהיה הדבר כִּי תִשְׁמַע
אֶל מִצְוֹת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ . וכן יש ראש בעיני אדם והוא זנב בעיני ה'. וזהו וּנְתָנְךָ יְ-הוָה לְרֹאשׁ ממש, גם בעיני ה'. (אזנים לתורה)
פ. פת שנאפתה על פחמין וכל שכן פחמין עצמן וְהָאוֹכֵל בֵּיצָה מְגוּלְגֶּלֶת בְּלֹא מֶלַח, וְהָרָגִיל בְּשֶׁמֶן זַיִת, וְהָרָגִיל בְּיַיִן וּבְשָׂמִים, וְהַשּׁוֹתֶה מַיִם שֶׁל שִׁיּוּרֵי
עִיסָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַטּוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ בְּמֶלַח וְאוֹכֵל. מחזירים את התלמוד שנשכח. (הוריות יג ב)
פ. פאה – אלו דברים, פסחים – אור לארבעה עשר, ראש השנה – ארבעה ראשי שנים, בב"ק – ארבעה אבות נזיקין, כלים – אבות הטומאות.(בן יהוידע הוריות שם)*
צ. צ"ח פעמים מופיע יצחק בכל התורה כולה. והיא מגינה על עם ישראל כנגד צ"ח קללות שבפרשה. (רבינו אפרים, נחל קדומים) *
ק. קמ"ז קללות – צ"ח בפרשתנו ומ"ט בפרשת בחוקותי סה"כ קמ"ז כנגד שנותיו של יעקב אבינו ע"ה, וזכותו של יעקב מגינה על בניו וכל שנה ושנה
מימי חייו שחי בקדושה וטהרה מבטלת קללה אחת מבני ישראל. (חקל יצחק)
ר. ראשון הוא לעשי"ת, ועיקר התשובה הוא על ידי הזיכרון שצריכים לזכור בהשי"ת ובעלמא דאתי על מה שכל אחד צריך להתגבר. (טעמי המנהגים) *
ש. שלוש מאות ימים בשנה מניחים תפילין (בחו"ל), יצאו שבתות וימים טובים שהן ס"ה ימים. *
ת. תשובה תפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה שתתבטל אף בתוך זמן לבטל אף השבועה שנשבע שר היסורין אבל זה האיש שלא עשה כן ובאו
היסורין עליו עד זמן שבועתן. (חידושי אגדות – ע"ז נה א, היעב"ץ)
ת. תרע"ו תיבות בפרשת התוכחה, וכנגדן כ"ו פעמים מוזכר בפרשת התוכחות שם יְ-הֹוָה . וצירופן עולה למנין שש מאות שבעים ושש. (עשרים ושש
פעמים עשרים ושש הרי הם שש מאות שבעים ושש) כמנין רָעוֹת . לרמוז שבכח שמו של הקב"ה יהפכו הקללות לברכות. (מ.ש.ת. בשם האד' מפרימשלן)
מקורות / חידודון *
ב. א"נ לכפר על אדם הראשון שנברא מהאדמה וכתיב (בראשית ג יז) אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ ועל ידי מצוה זו הויא כפרה וברכה. (חומת אנך)
ד. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. (כו ב) תניא: ' וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱ-לֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ. (מלכים ב ד, מב) - וכי אלישע אוכל ביכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם - כאילו מקריב ביכורים. (כתובות קו א)
ובמדרש ויקרא רבה לד, יג: אמר ר' אבין: כל המארח תלמיד חכם בביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב ביכורים. נאמר כאן תָּבִיא ונאמר להלן (שמות כג יט) תָּבִיא בֵּית יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ מה להלן בכורים אף כאן ביכורים.
ה. כתב הרמב"ן - הטעם לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות ממנו כי עיקר מחיתם במן היתה לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם המחיה אתכם במעשה הנס ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל כמו לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי (לעיל ט ט) כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם כמו שכתוב (שם ב כח כט) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי.. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר . ורבותינו הזכירו (יומא עה) דברים שתגרי אומות העולם מביאים להם במדבר ואפשר עוד כי מעת שירד המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל כי הלכו בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא אבל בשנת הארבעים קרבו לישוב ונאמר להם (לעיל ב ד ו) וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו . אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם ושם (פסוק ז) כתוב זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר ומן העת ההיא היו האדומים והמואבים מקדימים אותם בלחם ובמים והיו גדולי ישראל קונים מהם ואוכלים לתענוג לא לצורך ולא לשבעה ועיקר המחיה שלהם במן.
ו. דורשי רשומות אמרו. שֵׁ ם יְ -הוָה נִ קְרָא. ר"ת שין . ואפשר שֵׁם יְ-הוָה נִקְרָא עָלֶי ךָ ס"ת גימטריא א-דני עם הכולל. וְיָרְאוּ מִמֶּ ךָּ ס"ת גימטריא ה-ויה . ור"ת שם מ"ה עם הכולל. (מראית העין)
בן יהוידע - נראה לי בס"ד בתפילין של ראש יש אותיות ש"ד מן שד־י שנשלם באות יו"ד של תפילין של יד אך יש בתפילין של ראש אות ש' יתורה שיש לה ד' ראשין ובה רמוז מספר שם ה' דהיינו שי"ן במלואה [360] עולה מספר ש"ס ועם מספר ו' היתר שיש בה יש שס"ו כמנין שֵׁם הֳ' [366] ולזה אמר 'כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ' אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, שיש בו שי"ן יתירה שיש לה ו' יתר. ועוד נראה לי בס"ד ידוע ששם הוי־ה נקרא 'מצפץ' בחלוף א"ת ב"ש ולכן שני שמות הוי־ה שבתחילת י"ג מידות קורין אותם המתפללים ביחיד 'מצפץ מצפץ א־ל רחום וחנון' וידוע שני שי"ן של תפלין הם כנגד שני שמות הוי־ה הוי־ה די"ג מדות הנזכר כי שם מצפץ [300] הוא גימטריא ש' וזהו שנאמר 'כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ' נִקְרָא דייקא שקריאתו היא מצפץ והם עליך בתפילין של ראש שרשום בו ב' שי"ן.
ח. איתא במדרש - וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ מלא בוא"ו. ולא נכתב בברכות מלא. ומה שנכתב כאן מלא, על שם: עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה (תהלים צא טו) לרמוז כי ה' שוכן בקרבם ולא יאבדו בגלות. ועוד, אל תקרי וְהִשִּׂיגוּךָ אלא והציגוך כי אותיות זסשר"ץ מתחלפות. וכמו שדרשו ז"ל (ברכות ה א) מה מלח ממתקת הבשר אף היסורים ממרקים ומקיימים גופו של אדם. וג' מתנות טובות נתנו לישראל וכולם לא נתנו אלא על ידי ייסורים: תורה וארץ ישראל ועולם הבא. [פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת כי תבא] (וכ"כ רבינו בחיי)
י. כתב הכלי יקר - ומה שבאו במספר י"א, לפי ששם של יה הוא מדת הדין שנאמר (תהלים קיח, יח) יסור יסרני יה, וכן (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, וכן עזי וזמרת יה כמבואר פר' בשלח (טו.ב) ונמצא שוי"ו ה"א שבשם הגדול הוא מדה"ר וכן כתב רבינו בחיי על פסוק כי יד על כס יה (שמות יז, טז) ורצה הקב"ה לברא את העולם במה"ד היינו בשם של יה שנאמר (ישעיה כו, ד) כי ביה ה' צור עולמים. וראה שאינו מתקיים עד ששיתף גם ו"ה לי"ה וע"כ אמרו (ב"ב ט, ב) הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, לפי שעיקר שכרו בעה"ז הנגבל בשש קצוות כי שכרו ממגד שמים מעל, ומתהום רובצת תחת, ופרצת ימה, וקדמה, וגו'. אבל המפייסו בדיבור הרוחני שבו אז עיקר שכרו לעולם הנעלם בשם של ו"ה דהיינו י"א ברכות כי דווקא לעה"ב השם מלא ע"כ באו הברכות במספר י"א, וכן אפילו הארורים אין הקב"ה שולח בשטף חימה לאלתר כ"א ברחמים תחילה מעט מעט אולי ישובו כדרך שעשה לדור המבול שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה כך אפילו הקללות באים מצד הרחמים מעט מעט ע"כ באו ג"כ במספר י"א המורה על הרחמים, ומטעם זה כל התוכחות הן של תורת כהנים, הן שבפרשה זו, מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א להורות שאפילו ברוגז רחם יזכור.
כ. ובחידושי הרמ"ה ז"ל כתב דזעירי רכב על החמור והוליכו להשקותו מים בעודו רוכב על החמור וכשנפשר וחזר להיות עץ היה צריך ליפול במים ונעשה לו נס וניצול עיין שם. ולפי זה יש לומר המוכרים אמרו לו כן אחר שראו שנעשה לו נס גדול שלא נפל במים נתכבד בעיניהם ולכך החזירו לו מעותיו.
נמצא כל דבר הנעשה על פי כוחות הטומאה נבדק במים וידוע כל כוחות טומאה של כשוף וכיוצא נמשכים מן ס"מ שהוא מקור הטומאה ונקרא 'צמא' [131] כי מספר שמו קל"א כמנין צמא ובזה יובן הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א) דרצונו לומר כל דבר הנעשה על פי כוחות הצמא לכו לבדקו במים כי המים דוחין כוחות הטומאה בכמה דברים וכאשר תמצא בטבילה ובנטילת ידים. (בן יהוידע) א"נ וֶהֱשִׁיבְךָ יְ-הוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת – פירוש ויהיו שובים גם הטף. דאילו להולכי רגל לא היה ליקח בשבי רק האנשים והנשים היכולים לילך, לאפוקי באניות בא לכלול גם הטף. (פענח רזא) א"נ כדי שלא יחשבו בני ישראל שאם הקב"ה יתרגז עליהם יחזירם למצרים, יש להם עצה להסתתר ע"י כשפים ויוכלו להינצל, וכמו שכתוב בגמ' שם, מדוע נקראים כשפים? שמכחישים פמליא של מעלה. אבל אם יובלו למצרים באניות השטות במים, שם הכישוף לא עובד. (רבי שמואל דוד וואלקין)
מ. כתב רבי יהודה החסיד - מי שחייב לאחרים לא ירבה בצדקות עד שיפרע ולא יעשה אדם צדקה בדבר שיש בו סכנה. לאחד ניתנו לו מנעלים של מת ורצה לתת אותם לעני אמרו לו ואהבת לרעך כמוך אלא תמכרם לנכרי שלא יבא לידי סכנה שום יהודי ויתן המעות לעני . (ספר חסידים תנד)
א"נ – רמז למש"כ בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סימן יג) 'הסברא מחייבת דאין הסנדל הזה בכלל הבגדים שחייב האדם להחליף בשבת בגדים שלובשן בחול אעפ"י שהם חדשים ונאים דאין המנעל בכלל המלבושים, והראיה דברכת מלביש ערומים שנתקנה בשביל מלבושים של האדם לא נכלל בה המנעל והסנדל אלא תקנו רז"ל ברכה אחרת בשביל הנאת המנעל והיא ברכת שעשה לי כל צרכי דברכה זו נתקנה בעבור נעילת המנעלים כידוע'. לכך כתיב וְנַעַלְךָ בלשון יחיד. שבגדים היה להם הרבה, ונעל רק זוג אחד. (פרדס יוסף)
א"נ שמלה יתכן שאינה שלו אלא שהוא שואל מחבירו, וע"כ נקט לשון רבים. אבל בנעל איתא בחז"ל (שבת קכ"ט.) 'לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו', ואם כן אם יש לו בגד בהכרח שיש לו נעלים, דאם לא כן - מנעל קודם לבגד, כדמצינו בגמ' (סנהדרין כ'.) בתלמידים, שכמה מהם לבשו בגד אחד מחמת עוניים ועסקו בתורה. (להורות נתן)
מ. בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ - הקדים כאן בברכות ברכת הגוף לברכת המזון, שאמר אחריו בָּרוּךְ טַנְאֲךָ , אבל בקללות הקדים טנאך ואחר כך פרי בטנך, ללמדך שיענש תחלה בממונו ואם יחזור בו מוטב ואם לאו יענש בגופו. וכן אמרו במדרש אין בעל הרחמים נפרע מן הנפשות תחלה. (רבינו בחיי)
פ. דאות אל"ף הוא לשון לימוד כמו אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה (איוב לג, לג) והיינו להורות דהלימוד יש חמשה יפים לו וחמשה להפך.(בן יהוידע שם)
צ. תוכחה מתחילה וְהָיָה אִם לֹא בגימטריא צ"ח, כָּל חֹלִי בגמטריא צ"ח, כי צ"ח קללות בתוכחה זו וכולן נתקיימו בישראל שנאמר (ישעיה מ ב) כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ . בגמטריא צ"ח, לכך היו מקריבין כנגדן צ"ח כבשים בסוכות כדי להגן עליהם, וכנגדן התורה נדרשת בצ"ח פנים שהם מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, ולכך צ"ח פעמים יצחק בתורה, להן עליהם. וצ"ח פסוקים ב- צַו אֶת אַהֲרֹן , שיכפרו עליהם הקרבנות. ולעתיד לבוא יהפכו כולן לטובה ולששון, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ (שה"ש א ד) נָגִילָה בגמטריא צ"ח. צ"ח קללות בתוכחה, ואם תחשב כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה הרי ק', כנגדן אנו חייבים לברך ק' ברכות בכל יום, וכתיב (תהלים קכח ד) הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְ-הוָה, כִי כֵן בגימטריא ק'. וכן ארז"ל (מנחות מג ב) אמר רבי מאיר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה
יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ , אל תקרי מָה אלא מאה , מה בא"ת ב"ש בגימטריא ק', וכן (ש"ב כג א) וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל , וכן (תהלים צ א) תְּפִלָּה לְמֹ שֶׁה אִ ישׁ
הָ אֱ-לֹהִים ר"ת מאה , (קהלת יב יג) כִּי זֶה כָּל הָאָדָם בגימטריא ק' , כל האדם חייב לברכם. (רבינו אפרים)
צ"ח הוא בדיוק הגימטריא של המלה ' סְלַח '- סלח לנו! (הרבי מליובאוויטש) כתב החיד"א - בביאת המשיח יתהפכו כולן לשמחה ולששון, ועל כך נאמר : נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ – גם המלה ' נגילה ' היא בגימטריא 98, והרמז הוא שאז נגיל ונשמח בדברי ה'קללות' עצמן שייהפכו לברכות.
ש. כתב רבינו בחיי - ויש לך להתעורר בכאן כי נרשם בכאן אות שי"ן שהיא הלכה למשה מסיני, והוא כאלו אמר וראו כל עמי הארץ כי שי"ן עליך ויראו ממך. ועוד חלוף השם הגדול בא"ת ב"ש עולה במספר שי"ן, והוא שי"ן רבתי של שיר השירים. ועוד כי שלש מאות ימים של הנחת תפלין הם בשנה, יצאו שבתות וימים טובים שהן ס"ה ימים.
ר. כתיב (ויקרא כג כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ . פרש"י - זִכְרוֹן פְּסוּקֵי זִכְרוֹנוֹת וּפְסוּקֵי שׁוֹפָרוֹת לִזְכֹּר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק, שֶׁקָּרַב תַּחְתָּיו אַיִל. כתב בפסיקתא רבה שעקידת יצחק היתה בראש השנה.
כתב רבינו בחיי - ומה שהוא יום הדין נרמז במלת זכרון כי הוא לשון נופל על הדין (במדבר ה) מזכרת עון (יחזקאל כא) והוא מזכיר עון להתפש, וכן לשון פקידה מדת הדין, מלשון (שמות כ) פוקד עון אבות, ובפירוש אמרו ז"ל פקדונות הרי הן כזכרונות. נמצא שהכתוב באר ברמז כי היום הזה יום הדין ראוי לשמוע בו קול תרועה בשופר כמו שקבלו רבותינו ז"ל.
ת. א"נ משל לבן מלך שהיה חולה מאוד והרופא אמר שבכדי שירפא עליו להקיא אך כיוון שהוא בן עשירים והוא מפונק ציווה לבשל ליד החולה כל מיני סמי רפואה שריחם רע ועל ידי שיריח יקיא וכך יתרפא. (המגיד מדובנא) לפי שעצם קריאת התוכחה ביראת השם והכנעה נחשב כאילו בא הקללה, לכך נאמר לשון שמחה. שאין צריך שתבוא הקללה בעצמה ממש.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
מה הם קטניות ומי הם אוכלי קטניות?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
איך עושים קידוש?
נס בלב ים - הנס ויום הזיכרון שלו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מתגברים על מידות רעות?
החשיבות של לימוד אמונה
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
רבנו בחיי פרשת נצבים- וילך חלק ב'
הרב חיים כץ | כ"ג אלול תשפ"ד
לקראת שני ימים טובים ושבת
הרב אליעזר מלמד | ערב ראש השנה תשפ"ה
אחד שהוא שניים
הרב טל חיימוביץ | אלול תשפ"ד
