ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- זכור
- ספריה
- מועדים
- שיחות לחודש אדר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
המצוה השניה: "לא תשכח", הינה מצות לא תעשה. ענינה שלא די באמירת שפתיים, אלא שיהיו הדברים מסורים גם ללב. רק כשתהיה ידיעת אחריותנו לבניית בית המקדש, שבנינו תלוי במחיית עמלק, ותיקון העולם חדורה בתוכנו מבית ומחוץ, יהיה לנו העוז לקום ולהלחם על נפשנו נגד הצר הצורר, ויתקיים באומתנו הפסוק: "ואיש לא עמד בפניהם".
בפסיקתא דרב כהנא 1 , בדרשותיו לפרשת זכור, עומדים חז"ל על השאלה בענין הצווי על מחית עמלק: כתוב אחד אומר- "תמחה את זכר עמלק", כלומר המצוה היא עלינו, וכתוב שני אומר- "כי מחה אמחה את זכר עמלק", כלומר הקב"ה בעצמו ימחה את עמלק. אם כן, כיצד ניתן לקיים שני פסוקים אלו? עונה המדרש: "עד שלא פשט ידו בכסא אמר תמחה את זכר עמלק, ומשפשט ידו בכסאו של הקב"ה, אמר: כי מחה אמחה". ושואל בעל הפסיקתא מיד: וכי אפשר שבשר ודם יכול לפשוט ידו בכסאו של הקב"ה? משיב בעל הפסיקתא: על ידי שהחריב את ירושלים שכינויה "כסא ה'", שנאמר: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" 2 , בכך נתקיים הצורך לקיים את: "כי מחה אמחה". וכן מובא בפסיקתא 3 : "עד שלא פשט ידו בירושלים תמחה את זכר עמלק, כיון שפשט ידו בירושלים אמר הכתוב מלחמה לה' בעמלק".
מתברר מדברי הפסיקתא שיש לעם ישראל מלחמה כפולה בעמלק. אחת הנוגעת לקיומינו הלאומי ולאכזריותו הקשה כלפיו, שלא חמל על איש. זוהי כוונת אמירת הפסוקים: "זכור את אשר עשה לך", זכור את האכזריות ורוע הלב שהפנה כנגדך, "אשר קרך בדרך" והיית במצב של חוסר מנוחה, ודרך ארץ היא לחוס על מי שנמצא בדרך ולא הגיע למחוז חפצו. ולא עוד, אלא שהתאכזר לחלשים ולבודדים שבך, כנאמר: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". על זה בא הציווי אלינו לא להיות רכי לב, אלא לנקום את נקמת אחינו ואחיותינו ההרוגים על לא עוול- "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".
אולם, באה התורה ומגלה לנו שעמלק איננו מתכוון רק כנגדנו, אלא הוא מתנגד לייעודינו ולשליחותנו הרוחניים, וזו היא מלחמתנו השניה בעמלק. כוונתו למוטט את האחיזה האלוהית בעולם, מתוך ידיעתו הפנימית שאין מנוח לכבוד האלוהי בעולם אלא על ידי עמו ובניו הנבחרים, שבתוכם נמצא הריכוז הגדול של האורות הקדושים, והם נבנים בעולם הזה בירושלים, עיר הקודש. על כן הוא עושה כל מאמץ לשבור אחיזה זו, שהיא כסא ה' בעולם.
כך אפשר לראות כיצד דברי הפסוק 4 : "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד" מתבררים לעינינו בדורנו. ישנו מאבק עולמי של הגוים נגד עם ישראל, ובעיקר נגד רוחו, רוח הקודש שביטויה המעשי הוא ירושלים בבנינה.
לאור זאת, מתחזקים אנו בידיעתינו כי המלחמה בשם ה' ובכסאו נוגעות לו יתברך, ולכן כדברי חז"ל בבאור הפסוק: "מחה אמחה את זכר עמלק", צריכה לבוא התערבות ה' שתכה את עמלק הכאה כפולה, "מחה אמחה"- בחלק הרוחני ובחלק הארצי. פסוקים מפורשים בענין זה מובאים בספר זכריה 5 , שכאשר יבואו הגוים להלחם על ירושלים ירד ה' ממקומו וילחם בגוים כיום הלחמו ביום קרב.
לאחר ברור זה ניתן להבין סוגיות אחדות במגילת אסתר, בהלכה ודברי הימים הנמשכים מאז. המגילה מספרת ומתארת אודות מלחמת קיום שניהל עם ישראל באחד מזמניו הקשים ביותר בכל עת קיומו. הארץ היתה בחורבנה, המקדש נשרף, עם ישראל גולה בין העמים בלי שום מנהיגות מאחדת הניכרת לעין, והוא נראה מפוזר באופן פיזי בין העמים. באותם מקומות גלותו הוא חי בתלישות רוחנית, עד שהוא שוכח את צור מחצבתו ויושב עם הגוים בשמחתם בשושן הבירה.
נקודה מעניינת במגילה היא היעדר הזכרתה של ארץ ישראל. היא איננה נזכרת במגילה אפילו פעם אחת. אולם מתחת ערימות האפר מתגלית גחלת לוחשת, ירושלים עיר הקודש. זכרה לא אבד מיהודי שושן הבירה, אוכלי שולחן אחשורוש. ויתרה מזו, בזכות ירושלים הם מתחילים להיזכר בעברם המפואר בדמותו של יכניה מלך יהודה, מלכות ישראל שהיתה קשורה לירושלים.
אורה פנימית זו מקרינה על היהודים בסימני היכר המבדילים אותם מאותם הגוים שנתערבו בתוכם: "אל היהודים ככתבם וכלשונם" 6 . הכתב הנכתב בידם, חלק המעשה של האדם, יחד עם הלשון, בעלת הצלצול המיוחד המתאים לנשמת ישראל, שניהם ניכרים בברור בחותמת הפנימית הטבועה בהם. שורשים אלו מצמיחים את הבשמים וההדסים- מרדכי ואסתר 7 , שבניחוח העז שהם מקרינים מצליחים להפיג את ריחות הרעל והריקבון המאיימים להחניק את ישראל עם ה'.
אחת השאלות הקשות במגילה הינה השאלה מדוע ארע הנס בשני ימים, ולא בפעם אחת כמו בכל הזמנים בהם זכינו לניסים? ועוד, אף אם נזדמן שהנס נמשך, מדוע תקנו חז"ל שני ימים לחג הפורים? ועוד, אנו רואים שחז"ל תקנו את יום ט"ו בחודש אדר לכל הערים המוקפות חומה מימות יהושוע בן-נון, זכר לשושן הבירה. ואילו כאשר אנו מתבוננים במה שקרה מאז אותה תקנה מתברר שאין שום עיר בארץ ישראל ובעולם שקוראת ביום ט"ו ממש, כדין וכהלכה, מלבד ירושלים. שכן, כל הערים האחרות, הקוראות ביום ט"ו, קוראות בו בלי ברכה לאחר שקראו ביום י"ד בברכה, ויום ט"ו נקרא רק מספק. אם כן, ירושלים היא אחת ויחידה שבה קוראים ביום ט"ו, ומברכים בו בלילה וביום, וכן כל מצוות הפורים, סעודת החג, משלוח מנות ומתנות לאביונים נוהגות ביום ט"ו בלבד, והעושה מצוות אלו ביום י"ד לא יצא ידי חובתו. ומכאן לשאלה, מדוע גלגל הקב"ה את נס שושן הבירה שיתגלה בירושלים? מה הקשר בין מרכז הקודש בעולם לבירת אחשורוש?
על פי הדברים שהקדמנו מתבררות השאלות. היהודים בשושן, הנתונים תחת השפעת מלכות פרס, לא החזיקו מעמד ונשטפו בשטף המים העכורים עד שלא הכירו את ייחודם הלאומי, והגיעו לאכילה בשולחן הטריפה בחצר גינת המלך. אף על פי כן, גם יהודים אלו לא שכחו את ירושלים, כפי שהמגילה מציינת את מרדכי שהיה מירושלים. הם זכרו בתוכם את גודלה של ירושלים ואת זכרה המלכותי הנרמז בשם מלכה האחרון- יהויכין, שמשמעו: ה' הכין, אותו ואת ממלכתו על ירושלים.
יהודי שאר הארצות לא היו טבועים עמוק כל כך בבור הגלות, ולהם הועילה זכותם שינצלו כבר ביום הראשון, יום י"ד באדר. אולם ליהודי שושן הרחוקים והנדחים, לא הועילה זכות הארץ וזכות התורה שהיו רחוקים מהם, על כן הם נשענו על כוחה של ירושלים שביכולתה להאיר גם על רחוקים. מתוך כך נעשה להם נס ביום אחר, ללמד ששתי מדרגות יש בגאולת ישראל. גאולת הקרובים מהירה יותר ומופיעה מוקדם, ואילו גאולת הרחוקים גם היא תופיע אבל מאוחר יותר. וגאולה זו תהיה בזכות אותו הגרעין החזק שלא ימוט ולא יתפורר לעולם, זהו הגרעין ה"ירושלמי". לכן, כיון שזכות הצלה זו היא בזכות ירושלים, היה צורך להבליט ולייחד את מעמדה המיוחד, לא באופן מסופק אלא בצורה מודגשת, ומכאן קביעת יום מיוחד עבורה לקיום מצוות הפורים.
יתכן וניתן להסביר על פי זה את הפסוק, שאומר ה' למשה: "כתוב זאת זכרון בספר... כי יד על כס-יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" 8 . כאשר המילה "יד" רומזת לנס הראשון של י"ד באדר, ואילו המילה "יה" רומזת לנס שנעשה בט"ו, שכידוע ט"ו הוא י-ה ורק מזהירות וכבוד לשם ה' נקרא ט"ו.
אם כן, כך יהיה הפרוש: כאשר אתה רואה שיש גם נס של יד וגם של יה ואתה מתפלא מדוע יש שני ניסים, דע לך שהנס הראשון הוא להצלת ישראל שתפקידם למחות בעצמם את זכר עמלק, והנס השני הנרמז בי-ה הוא הנוגע לכסא ה'- ירושלים. מכאן מובן כי "מחה אמחה" הכונה לה' יתברך, בכבודו ובעצמו, שימחה את זכר עמלק כאשר יעיז להתקרב ולנגוע בירושלים. ומי יתן ותחזינה עינינו וישמח לבנו בשוב ה' לציון ברחמים.
^ 1 פרשה ג ד"ה: "ר' יהושע"
^ 2 ירמיה ג, יז
^ 3 פסיקתא שם
^ 4 במדבר כד, כ
^ 5 פרק יד
^ 6 מגילת אסתר ח, ט
^ 7 מרדכי נקרא בשם בושם על פי המדרש שמזהה אותו בשם: "מר דרור"- ("מריא דכיא"), ואילו אסתר נקראה במגילה בשם: "הדסה".
^ 8 שמות יז, טז
^ 2 ירמיה ג, יז
^ 3 פסיקתא שם
^ 4 במדבר כד, כ
^ 5 פרק יד
^ 6 מגילת אסתר ח, ט
^ 7 מרדכי נקרא בשם בושם על פי המדרש שמזהה אותו בשם: "מר דרור"- ("מריא דכיא"), ואילו אסתר נקראה במגילה בשם: "הדסה".
^ 8 שמות יז, טז
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
סדרת החינוך של הטבע!
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
