ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
בגמ' 'ולישן כלצאת לדרך דמי'
אמרו בסוגיין דסכנת זוגות היא רק כשיוצא אח"כ לדרך, אך כשנשאר בביתו לית לן בה. ומכל מקום לישן, כלצאת לדרך דמי, [והיינו שיש סכנה בשינה כמו כשהולך לשוק], והוכיח מזה ב'דינים והלכות' [שבסוף שו"ת מהר"י ווייל, סימן ו] דסתם שינה יש בה סכנה מפני המזיקין, וכתב שלכן מנהגו שכשרוצה לישון שינת צהרים, קורא קודם לכן 'ויהי נועם', עיי"ש, [והמקור לעיקר הענין לומר קודם שינה 'ויהי נועם', זהו בגמרא שבועות טו: דכן היה עושה רבי יהושע בן לוי, עיי"ש ד'ויהי נועם וגו' יושב בסתר' היינו 'שיר של פגעים', וכדלהלן אות קלו], והו"ד במגן אברהם ובביאור הגר"א [או"ח סימן רלא], ובגליוני הש"ס [להגר"י ענגיל זצ"ל, כאן]. וגם בב"י [סימן רלט] הביא מהכל בו בשם הר"ם שהיה נוהג לקרוא 'ויהי נועם' כששוכב לישון ביום.
אמנם הלבוש [שם בסימן רלא סעיף א] כתב שאין נוהגים לומר 'ויהי נועם' קודם השינה ביום, משום שאינו צריך שמירה הרבה, [וכתב שמטעם זה אין נוהגים לומר 'אלוקי נשמה' כשניעור משינה ביום, שכיון שאינו ישן הרבה אין נשמה יוצאת מגופו, עיי"ש], והו"ד במשנ"ב [שם ס"ק ג]. ומאידך, בסימן רלט [ס"ק ח] הביא המשנ"ב שטוב שיאמר 'ויהי נועם' כשהולך לישון ביום, עיי"ש. [וכן הביא הכף החיים בסימן רלא ס"ק ג].
קכט. 'זוגות' - טעם האזהרה, והדין בזמן הזה
' כללא דמילתא כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה ומיהו למיחש מיבעי וכו''
אי' בתוס' בחולין קז: [ד"ה התם] דעכשיו אין אנו נזהרים בזוגות וגילוי, לפי שאין אותה רוח רעה מצויה ביננו, וכעי"ז כתבו התוס' ביומא עז: [ד"ה משום], והו"ד בב"י [או"ח סימן קע]. (ומזה כתב הב"י שם לתמוה על הטור שהזכיר דין זוגות, שאם הטור חולק על התוס' וסובר שגם בזמן הזה יש להיזהר בכך, היה לו להזכיר כל חילוקי הדינים שנאמרו בסוגיין. אמנם הב"ח [ס"ק ה] והדרישה [אות ב, ובחדושי הגהות שם] כתבו שגם הטור מודה לתוס' שאינו נוהג בזמן הזה).
(ופירש בשו"ת תפארת צב"י [למה"ר צדוק מלובלין, סו"ס צא] שמכך שלא הזכירו התוס' ששמעו כן ממי שהיה בקי בימיהם בכך, משמע שלא כתבו דבריהם מצד בקיאותם ברוח רעה. אלא סוברים התוס' דהואיל ואין העולם נזהרים, מסתמא כך מקובלים מאבותיהם מפי בקיאים ויודעים, או דעכ"פ זה שאין זהירים ולא שמענו הנזק, זהו ראיה דאינה מצויה, עיי"ש עוד שכתב כמו"כ לענין אוכלים שתחת המטה וכיו"ב, דמן הדין אין להחמיר בזה האידנא).
יסוד הדבר כתב הערוך [ע' אספרגוס] בשם רב האי גאון, דמה שאמרו בסוגיין סכנת מזיקין בזוגות, דהוו נהיגי ביה, והשתא לא נפישי כמו באותו הזמן. וגם בתשב"ץ קטן [סימן תקנ] הביא בשם המהר"ם מרוטנבורג שלא היה מקפיד על הזוגות, הן לאכול הן לדבר אחר.
ועפ"ז כתבו האליה רבה [שם בסימן קע ס"ק יד] והערך לחם [למהר"י קשטרו, שם בסימן קע סעיף ב, והו"ד במחזיק ברכה שם ס"ק ב, ובכף החיים ס"ק כ] דלא קפדינן השתא על זוגות, שבזמן הזה אין סכנה מצויה על ידי כך. וגם היש"ש [חולין פ"ח סימן יב] כתב דמה שהזהירו חכמים משום רוחות, כולן לא שכיחי האידנא, כמו זוגות ודומיהן. (וכתב בשו"ת שם אריה [יו"ד סימן כז] שזהו טעם הרמב"ם והטור והשו"ע שלא הביאו דברים אלו שאסורים משום סכנה). וכן כתב החיד"א [בהגהותיו 'ברית עולם' על הספר חסידים סימן תעז] שכשם ששינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם לכמה דברים כגון הרפואות שבש"ס שעתה אינם מועילות, ה"ה לענין זוגות שהיה סכנה ושוב ליכא קפידא כלל. וגם הערוך השולחן [יו"ד סימן קטז סעיף יז] כתב דבזמנינו לא שמענו שמקפידים על זוגות. (אך כתב הערוך השולחן שאם יש מקפידים, יתנהגו כמבואר שם ע"פ סוגיין, וע"ע מה שהביא בספר 'שמירת הגוף והנפש' [סימן כח עמ' צא] שמצינו ספרים שהזהירו על זוגות).
ועי' בבן יהוידע כאן מה שפירש בטעם נזק דזוגות ע"ד הנסתר, וכתב דתהילה לה' שעכשיו נתבטל הנזק של הזוגות, משום שהסט"א נחלש כוחה. ותחילה נתבטל רק בארץ ישראל מפני קדושתה, ואח"כ נתבטל גם מבבל אע"ג דשכיחי שם מזיקים טפי. וסיים שעכשיו בזמן הזה אדרבה העולם עוסקים בזוגות, ומנהג הנשים בבגדד שכששולחים בשמחת נישואין או ברית מילה מיני מתיקה בכלים מזה לזה, אדרבה, מקפידים שלא לשלוח כלים במספר אי-זוגי, אלא מספר זוגי דוקא. וזהו כדי להורות שאין האידנא חשש זוגות שהיה בראשונה, ועכשיו גבר ישראל.
ויסוד הענין נתפרש במאירי [קט:], שכתב שמצינו דברים שאמרו חז"ל משום שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות, וכל שלא היה בהם סרך ע"ז ודרכי האמורי, לא חששו בהם חכמים לעוקרם, וכל שכן במה שהיה רגילות אצלם בו כ"כ שהיה טבעם מקבל בענין חזוק או חולשה, וכמו שהעידו בסוגיא זו 'דקפיד קפדינן ליה, דלא קפיד לא קפדינן ליה', וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להיזהר מן הזוגות. והמשיך המאירי שלכן כשתיקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף, מצד אותם ההבלים הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם, והוא שאמרו 'ליל שמורים הוא', לילה המשומר ובא מן המזיקין וכו'.
(וכתבו להעיר על דברי המאירי ממה שאמרו בסוגיין [קי:] ד'זוגות' זהו הלכה למשה מסיני, ולכאו' לדברי המאירי צ"ל דלאו דוקא אמרו 'הלכה למשה מסיני'. ובאמת עי' במהר"ץ חיות [חגיגה ג:] ובתפארת ישראל [יומא פ"ב אות יב] שהוכיחו ממה שאמרו כאן לגבי זוגות 'הלכה למשה מסיני', אלמא יש מקומות שאמרו 'הלכה למשה מסיני', ולאו דוקא הוא, והיינו רק דבר חזק כהלכה למשה מסיני, וכדחזינן דקרו לזוגות 'הלכה למשה מסיני' אף שאינו הלכה למשה מסיני ממש, שהרי ידעינן דכל ענין זוגות אין לו יסוד בדין אלא סכנה, ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. [עמש"כ בזה בספר 'שמירת הגוף והנפש' סימן כח ס"ק א, עמ' צב]).
ובגליוני הש"ס [למהר"י ענגיל זצ"ל, כאן] כתב שאזהרת זוגות היא משום דרכי האמורי, וכדאי' בתוספתא [בשבת פ"ז ה"ט] דמדרכי האמורי היה להקפיד לעשות תרי דוקא, וכדאי' שם דהמושבת אפרוחים ואומרת 'איני מושבתן אלא בי תרי', והמקדח בתרי, והמשלח בתרי וכו', הרי זה מדרכי האמורי.
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
תורה מן השמים
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
"וספרתם לכם ממחרת השבת" על איזו שבת מדובר?
עירוב תבשילין
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
