ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משפחה חברה ומדינה שיעורים נוספים

שלוות יישוב ארץ-ישראל

865
לחץ להקדשת שיעור זה
בתי באה לביקור בישראל ואמרה לי ששמה לב שיש שלווה מסוימת בחיי האנשים בישראל שאיננה קיימת אצל היהודים באמריקה. הופתעתי לשמוע את הדברים, כי הם האירו לי עניין שלא הקדשתי לו הרבה מחשבה בעבר. הואיל וכל צאצאיי חכמים וחריפים יותר מאביהם מולידם, שקלתי את דבריה בכובד ראש. על פניו אפשר היה לחשוב שהשלווה נמצאת בתחתית רשימת התכונות שמתאימות לתיאור החיים בישראל. אויבים שמאיימים עלינו בהכחדה בלי הרף, חברים שכל הזמן מתנכרים לנו ומציגים אותנו באור שטני, הנוער שלנו שמשרת בצבא שכמעט מדי יום מתרחשות בו תקריות ירי, פקקי תנועה איומים והרגלי נהיגה שאינם דוגמה ומופת, בלשון המעטה, מערכת פוליטית קולנית, דעתנית ומפולגת מאד ותקשורת דומה - כל אלה רחוקים מלהיות גורמים שתורמים לתחושת השלווה בחייו של אדם.
עם זאת, לאחר שהרהרתי בעניין עוד קצת, הסכמתי עם בתי שארץ-ישראל אכן משרה שלווה מסוימת על הנשמה ומעניקה תחושת ייעוד לאדם. אני מייחס הרבה מזה להרגשה, גם אם לא קיבלה ביטוי ומעולם לא תוארה במלואה, שאנחנו מגשימים בימי חיינו חלום עתיק יומין. לעתים קרובות אני נדהם ממספר הפעמים שאמרתי לעצמי כשביקרתי במקומות שונים בישראל "מה היו אבות אבותיי נותנים כדי להיות כאן ולראות את האתר הזה בארץ-ישראל תחת ריבונות יהודית!" ואז יורדת עליי תחושה של שלווה ושל הישגיות גדולה.
עוד גורם שתורם לאותה שלווה לא נתפסת ולא מובעת הוא העובדה שאנשים כאן מרוצים מחייהם, ביסודו של דבר. כבר שנים כל הסקרים מראים שלפחות שלושה רבעים מן האוכלוסייה בישראל מביעה שביעות רצון מחייה. זה אחוז גבוה הרבה יותר מזה שנמצא בסקרים בארצות הברית או בארצות המערב. ברור שדברי חז"ל "איזהו עשיר השמח בחלקו" נכונים בחברה שלנו. גם את שביעות הרצון הזאת אני מייחס לעובדה שלאנשים כאן יש תחושה שיש תכלית נעלה יותר, גם אם איננה מובעת במפורש, בעצם החיים כאן. תחושה של הגשמת ייעוד היסטורי אופפת את החיים של כל יהודי שגר בארץ ישראל. היא מעניקה לחיינו כאן צביון סוריאליסטי ורוחני שמפצה על העדר מדומה של עושר חומרי שבני אדם יכולים לרצות בחייהם.
הקהילה התורנית באמריקה יכולה להשפיע אך מעט על החיים באמריקה. אדרבה, דוקא ההיפך הוא הנכון. החיים באמריקה משפיעים מאוד על הקהילה היהודית שם וגם על הקהילה התורנית. העובדה הזאת נכונה לגבי כל הגלויות וכל התפוצות, מאחר שהיהודים תמיד היו מיעוט קטן באוכלוסיה. כאן, בישראל, יש קהילה תורנית גדולה שמשפיעה על כל תחומי החיים בישראל בדרכים שונות ובמידות שונות, וכאן תמיד מדובר בקהילה יהודית שהיא הרוב החזק בארץ הזאת. הכוח הזה תורם לתחושת הייעוד ולרגש הגאווה שמובילים לשביעות רצון בחיים ומשרים שלווה על הארץ ועל תושביה.
התורה עצמה אומרת שמחוץ לארץ-ישראל היהודים תמיד יסבלו מ"לב רגז" - תחושה של חוסר שקט, חוסר סיפוק ותסכול מהחיים בכלל ומהחיים הרוחניים בפרט. המתיחות בגלות ניכרת בכל דבר. יהודים נדחפים להתבוללות בחברה הלא יהודית כשהם מלווים בתחושות של ניכור מוסתר וחרטה, או למאבק בלתי פוסק לשמור על זהותם היהודית מול תרבות הרוב שמאיימת להכריע אותם. בכל מקרה, שלוות נפש ושביעות רצון הם מצרכים נדירים בתוך האפשרויות והגישות שהחיים מציעים לנו. "הלב הרגז" רודף את היהודים בגולה והוא חלק מהחיים ומהקהילה היהודית שם. התורה רואה בחיים כאלה בגלות סוג של "ישיבה במחשכים", תיאור שהיא מתארת את התלמוד הבבלי עצמו מאחר שהוא נתחבר בגולת בבל.
ישראל, הארץ ויושביה, מקיימת חיים יהודיים שלא יכולים להתקיים בשום מקום אחר. גם זה בוודאי עוד מפתח לתחושות השלווה והייעוד שהחיים בארץ-ישראל משרים על כל מי שדר כאן.
הרב דב בערל וויין
רב בית הכנסת הנשיא בי-ם. לשעבר ראש ארגון ה-OU, ראש ישיבת שערי תורה ורב בית הכנסת "בית תורה" במונסי, ניו-יורק.
עוד בנושא שיעורים נוספים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il