ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- החופש הגדול
הרב דוד סמסון שליט"א, ראש ישיבת YTA
יש לחקור 'בחפצא' של בין הזמנים את החקירה הבאה: האם 'בין הזמנים' הוא זמן בפני עצמו, וכמו שיש זמן, יש גם 'בין הזמנים' עם כללים וגדרים משלו, או שמא 'בין הזמנים' הוא פשוט חסרון מציאות של הזמן. והנפקא מינה גדולה - האם יש מצוה לנוח בבין הזמנים כמו שיש מצוה ללמוד בזמן, או שמא זו פגרה טכנית שעדיף לעקוף אותה אם-אפשר, ולנצלה ללימוד מקסימאלי?
זכורני את ר' אברום שפירא זצ"ל מזכיר בשיעור כללי לפני סוף הזמן, את השל"ה הקדוש שאמר: "בין הזמנים לא יזכר ולא יפקד", והיה ברור לי לפי דברים אלו, ש'בין הזמנים' הוא פשוט זמן ללא כל אופי עצמי וכשמו כן הוא 'בין הזמנים', וממילא יש לנסות להקדיש את כולו ללימוד תורה.
אבל הוקשה לי מהגמרא (ברכות ל"ה) בה רבא בקש מתלמידיו שלא יבואו לישיבה "ביומי ניסן וביומי תשרי", כלומר בבין הזמנים, למרות שהם רצו. מכך נראה ש'בין הזמנים' הוא בעצם זמן בפני עצמו ויש להקדישו למנוחה?
נראה לי שהתשובה לחקירה תלויה בסוג התלמיד, ואסביר: נוסחת החינוך קובעת שאדם שניצב מול אתגר מתאים, מצליח ומתחזק מההתמודדות, כדברי חז"ל (סנהדרין צ"ט): "אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא, שנאמר: 'כי אדם לעמל יולד' איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא?", ומסקנת הגמרא: "לעמל תורה נברא", כלומר כל בני אדם חייבים לעמול, ואשרי מי שזוכה שעמלו בתורה.
האומנות שבחינוך היא להתאים את האתגר ליכולת של התלמיד, אך יש בכך סכנה משני כיוונים: אם האתגר קל מדי - תחסר לתלמיד התמודדות, ולא יתפתח כראוי. אולם מצד שני אם האתגר הוא מעבר ליכולתו, התלמיד לא יצליח לעמוד בו, ואמנם הוא רוכש ניסיון, אבל מתפתח כשהוא מצולק.
אם-כך יש לנו שני סוגי תלמידים: ישנם תלמידים שהמערכת מתאימה להם ומפתחת את כישרונותיהם, תלמיד כזה מרגיש סיפוק מההצלחה ומהגדילה, ועבור תלמידים כאלו 'בין הזמנים' הוא פשוט חסרון והעדר זמן, אילוץ שעדיף שלא היה, כדברי השל"ה הקדוש.
אולם תלמידים שמאותגרים מעל ליכולתם צריכים את 'בין הזמנים' כמים קרים לנפש עייפה, בכדי להשיב ולבנות את ההערכה העצמית, על-ידי הצבת יעדים מתאימים שההצלחה בהם מולידה סיפוק וכבוד עצמי. לתלמידים הללו כשם שמצוה ללמוד בזמן, כך מצוה עבורם להימנע מללמוד ב'בין הזמנים' וכפי שרבא בקש מתלמידיו.
וכן לתלמידים שמאותגרים מתחת ליכולתם, 'בין הזמנים' עבורם הוא זמן קדוש של לימוד ברמה ובהתאמה ליכולתם. הם צריכים את הזמן הזה כדי להציב לעצמם יעדים חינוכיים ההולמים את כישרונותיהם.
כלומר, החופש הוא הזמן שהיעדים בו הם בהתאמה אישית לחלוטין. האדם הנבון מכיר בעצמו מה הוא צריך להשלמת נפשו. לפעמים זו פעילות גופנית שלא מוצאת את מקומה כראוי במשך השנה ולפעמים זו סוגיה או נושא שהוא רוצה לברר בעצמו.
יהי רצון שנזכה לדור שברכת השל"ה תתאים, ש'בין הזמנים' "לא ייזכר ולא יפקד" כי כל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך.
סרטים בחופש?
הרב יונה גודמן שליט"א, ראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל
הקיץ מהווה תקופה מלאת אתגרים וסכנות. נדרשת בו הורות פעילה, המתכננת ומכוונת את הילדים לאורכו למען ייבנו ולא חלילה להפך. כדי לסייע בתרגום הדברים לשפת המעשה, אשתדל בע"ה לחדד דוגמא אחת הקשורה למחשב הביתי.
מעטים ההורים המרוצים משימושי המחשב של ילדיהם. למשל, רבים הילדים שצופים באמצעותו בכמות עצומה של סרטים. הם מחליפים כל יום סרטים עם חבריהם, מביאים סרטים שאין להוריהם מושג מה תוכנם וצופים בהם עד בלי די. יש המגיעים לחמש שעות צפייה בסרטים ביום - חלק בבית וחלק אצל החברים.
משום מה, הורים רבים ניצבים נבוכים וחוששים להציב גבולות ברורים. הורות בריאה מחייבת גבולות בשני תחומים: כמות ואיכות. א. כמות: חובה לקבוע כמות מרבית של צפייה שבועית. הכמות חייבת לכלול את מה שצופים אצל החברים, אחרת לא עשינו דבר. ב. איכות: ניתן בנקל לבדוק כל סרט ב'גוגל' ולהבין מה תוכנו. רק לאחר בדיקתו ניתן לאשר לילדים לצפות בו. כלל זה מחייב את הילדים להודיע מראש להוריהם במה הם מבקשים לצפות, ולא להחליט באופן ספונטאני מבלי שנוכל לבדוק. כשם שחשוב לנו מה נכנס לפיהם, כך חיוני שנבדוק מה נכנס לנשמתם. בדיקת תוכן הסרט מראש יכולה להיעשות עם הילד. ניתן להשתמש בה כהזדמנות לדבר על תכני חיים מגוונים הקשורים להתלבטות האם לצפות בו.
יש הורים שיקראו את דברנו ויזדעקו: "מדוע כלל להתיר צפייה בסרטים? יש להתנגד לכל העניין!" להם נשיב כי מי שביתו נקי מסרטי מחשב - אשריו. אך רבים אומרים שהם נגד סרטים ולכן לא עוסקים כלל בהכוונת התכנים, ובינתיים ילדיהם צופים בלי הדרכה כלל. להורים אלה נציע לגלות אחריות הורית בתחום חיוני זה, ולעשות סדר דחוף בשימושי המחשב הביתי. אף הוא זקוק לגבולות בקיץ...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
