ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- מעיינותיך
- אלול
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"כל הקהל, הנכם עדים שבפני ספרי התורה הקדושים אני מקבלת על עצמי בדעה צלולה ובאלה ובשבועה, שאני דבורה לאה בת שטערנא מחליפה את אבי רבי שניאור זלמן בן רבקה, שהוא ישאר בחיים"
ידוע ששנת תקנ"ב, היתה שנה קשה מאד לרבנו הזקן. במשך חדשים מרובים, החל מראש השנה תקנ"ב עד חג השבועות, לא ידעו אף בני ביתו, הרבי האמצעי וזקני המקורבים, מיסוריו הקשים של רבנו הזקן.
בחג השבועות, התוועד רבנו הזקן כרגיל בסעודת החג, ושח אדות מורנו הבעש"ט - יום הסתלקותו של הבעש"ט הוא בחג השבועות - אלא שבשיחתו היתה מורגשת מרירות פנימית עמוקה. רבנו הזקן היה שרוי בדבקות עצומה, פני הקודש היו גלויים ורק עיני קדשו היו סגורות. שפתיו רחשו-לחשו ומעיניו זלגו נטפי דמע על לחייו.
מרצינותו ומרירותו שהיו נסוכות על פני קדשו, הבינו כל הנוכחים, שהוא לוחש תפלה ומעורר רחמים, וכולם הרגישו שהבעש"ט והרב המגיד ממזריטש נמצאים אותה שעה באותו חדר.
לפתע קם רבנו הזקן ממקום מושבו ואמר בקול בוכים:
"סבא [אדמו"ר הזקן היה קורא את הבעש"ט בשם "סבא"] ורבי [המגיד ממזריטש] עוררו נא רחמים רבים בעדי, בעד תלמידיכם, בעד מקושריכם ובעד תורתכם, אוי אוי, גוואלד, גוואלד, אבינו שבשמים חוס ורחם עלינו" - נפל והתעלף עמוקות.
הנאספים התרגשו. כל בני הבית, הרבנית והבנות באו במרוצה, הבהילו את יונה הרופא, ובתוך כך נכנס לחדר, הנכד הפעוט בן השנתיים ותשעה חדשים, הרבי ה"צמח צדק", ובראותו את סבו האהוב עליו שוכב על הרצפה, השליך עצמו עליו בצעקה, "סבא סבא". רבנו הזקן פתח עיני קדשו וראה איך נכדו הפעוט מושיט כלפיו את ידיו הקטנות וצועק: "סבא, סבא, החזק בידי וקום". תפס רבנו הזקן בידי נכדו, באמרו "הב לי ידך" וקם, בהפטירו: "זה ינחמנו".
בחדש אלול צוה רבנו הזקן להכניס את מטתו של הנכד - הפעוט לחדרו, באמרו, "חבל שישכח מה שלמדו אתו, ותורה לשמה ילמד על ידי עבודה ויגיעה".
בערב ראש השנה תקנ"ג, ברך רבנו הזקן את הנכד, שלא תקשה עליו עבודתו להגיע לדרגה הנעלית של "נשמת אדם תלמדנו".
קטרוג שמיימי
עבודתו, במסירות נפש, של רבנו הזקן במשך שמונה עשרה שנה (תקל"ד - תקנ"ב) בחינוכם והדרכתם של חסידי חב"ד, עוררה קטרוג גדול למעלה ורבנו הזקן היה זקוק למליצי יושר ולמעוררי רחמים.
כפי הידוע, שלח אז רבנו הזקן שלוחים מיוחדים ל"אהלי הקודש" של מורנו הבעש"ט במזיבוז ושל הרב המגיד ממזריטש באניפאלי, כן הודיע על כך לחבריו תלמידי החבריא קדישא ושלח פדיון נפש מיוחד לרב הצדיק רבי נחום מצ'רנובל.
באחד הימים מסר רבנו הזקן לבתו הרבנית הצדקנית דבורה לאה, אם ה"צמח צדק", על הכוונות שכיוון בקריאת שמה דבורה לאה, וסיפר לה כל פרשת הענין בגודל עבודתו בענין התפשטות תורת רבותיו הקדושים והמצב הטוב אשר תהלה לא-ל הענין מתקבל בהצלחה גדולה, אבל גירא בעינא דשיטנא ואשר נפסק עליו למעלה... הוא אמנם חושב שההמשכות בעולם התחתון יוכלו להימשך גם מהעולם העליון, אלא שאין זו הנהגה של 'תיקון' והוסיף שהוא מרגיש ששעה כבדה היא והקטרוג גדול מאד ויצטער על מצב החסידים ותורת הבעש"ט. הרבנית דבורה לאה לא ענתה כלום והלכה לה, כעבור זמן מה חזרה ואמרה לו שעל כך אסור להסכים.
הרבנית דבורה לאה הבינה שהמצב איום ונורא ואשר בתוצאותיו תלויים חייו של אביה רבנו הזקן. ימים אחדים היתה כמבולבלת מכל אשר שמעה, ותחליט שמחוייבת היא לגלות את הדברים לפני יחידי סגולה כדי להתייעץ אתם. וגמרה בלבה למסור את חייה בעד חיי רבנו הזקן.
אני מחליפה את אבי
הרבנית דבורה לאה קראה אליה שלשה מזקני החסידים, רבי משה מייזליש, רבי פנחס רייזעס ורבי משה ווילנקר, ותדרוש מהם שיבטיחו לה לשמוע ככל אשר תצוה עליהם ואשר ישבעו לה בשבועת אומן בכל החומר שבדיני התורה שהכל ישאר בסוד גמור עד שאפשר יהיה לגלות.
האריות הללו, אם כי היו אבירי הדעת ואדירי הלב, בכל זאת התרגשו מאד ואמרו לה שצריכים הם להתיישב בדעתם תחלה, בינם לבין עצמם, אם יכולים הם להסכים לתנאים שהתנתה ובקשו שהות של יום אחד.
בימים ההם היה רבנו הזקן סגור בחדרו יותר מכפי הרגיל, ואף החסידים המקורבים ביותר לא יכלו להיכנס לחדרו - ל"גן עדן העליון" כפי שקראו חסידים לחדרו - השינוי בהנהגתו הראה לדעת ששעת צרה היא, עת מצוקה, אבל מהי הצרה ובמה אפשר להועיל לה או לעשות לביטולה - איש לא ידע.
שלשת הנבחרים התוועדו ביניהם פעמיים במשך היום והחליטו להמשיך בהתייעצותם במשך כל הלילה כדי לשקול בדעתם אם יכולים הם למלא אחרי התנאים שהתנתה עמהם.
הם התוועדו ביניהם, התבוננו במצב ויבינו נאמנה שהרבנית דבורה לאה בת רבנו הזקן, יודעת מכל הנעשה יותר מאשר יודעים הם, ומשום כך מוכרחים הם למלא אחרי כל תנאיה. ובהחלטה זו באו אליה בזמן שקבעה להם.
הרבנית דבורה לאה קבלה אותם בסבר פנים יפות, ופתחה ואמרה:
"כולנו חסידי אבינו-רבנו אנחנו, וכולנו מחוייבים למסור את נפשנו בפועל ממש בעבור אבינו-רבנו ובעבור תורתו, תורת הבעש"ט"! - היא פסקה מלדבר ופרצה בבכי.
לשמע דברים אלה, התרגש החסיד רבי משה מייזליש, עמד ממקומו בבהלה, ואמר:
"מה אתם בוכים, אמרו לנו מה הדבר הזה, אנכי הראשון ההולך למות באש או במים בעבור רבנו הגדול, בעבור תורת הבעש"ט, הגידו לנו מה לעשות, אנכי אלך בשמחה, בשמחה ובטוב לבב מרב כל, כאשר ביאר לנו רבנו הזקן".
"ראשית דבר - ענתה הרבנית דבורה לאה - אני דורשת מכם להישבע בשבועה חמורה, שאין לה הפרה, שתקיימו ככל אשר אומר לכם, והשבועה תהיה רק על דעתי, כי הרי אינכם יודעים מה אומר לכם, ובכן הישבעו שבועה חמורה על פי התורה שאין לה הפרה כלל, גם בדבר שנוגע בנפש אדם".
לשמע דברים אלה, הנה גם החסיד רבי משה ווילנקר - שהיה ידוע לבעל מוח מבהיל ואדיר לב והיה מופלא במתינותו - התרגש מאוד ויאמר, כי דבר כזה יש לעשות בשיקול הדעת ובמתינות גדולה, וכי ירא הוא להסכים על כך.
רבי משה מייזליש ורבי פנחס רייזעס לא רצו להוסיף ולהימלך בדעתם, באמרם: "הרי החלטנו כבר למלא אחרי כל התנאים", והשנים הכריעו את השלישי ויסכימו וישבעו שבועה חמורה על פי התורה.
"עתה - אמרה הרבנית דבורה לאה - הנני ממנה אתכם לבית דין ואתם תקבלו על עצמכם להיעשות לבית דין, לפסוק הלכה למעשה על פי גזירת חוקי ודיני תורתנו הקדושה".
"שלשים שנה - אמרה בשם אביה - צריך האילן הטוב לעידור ולניכוש עד שיתן פריו מאז היותו אילן. תורת מורנו הבעש"ט ומורנו הרב המגיד ממזריטש זה עתה נהייתה לאילנא דחיי, ועתה נתעורר הקטרוג הנורא העלול לגדע את הכל. רוצה אני לחיות - המשיכה בשם אביה - כי כך מחוייב האדם על פי התורה, אבל עוד יותר רוצה אני לעדור ולנכש את האילן הזה שיתן את פריו עד כי יבוא שילה. מורי הרב המגיד נ"ע אמר לי שיבואו זמנים קשים ורעים והבטיח לי שבכל עת יעזור לי, ראיתי את מורי ואת רבו - הבעש"ט - אבל פניהם היו שחורות, סימן שתורתם בסכנה ואות הוא כי..."
"מעיינות מים נפתחו - מספר החסיד רבי משה ווילנקר - בהלה אחזה את כולנו ונבכה בכי רב ודעתנו מתבלבלת".
"ובכן - סיימה הרבנית דבורה לאה - החלטתי לתת את חיי תמורת חיי אבי, רוצה אני להיות כפרתו, אני נותנת את ימי חיי לאבי, אני הולכת למיתה ואבי ילך לחיים טובים וארוכים בשביל להחזיק את האילן אשר נטע, ויעדרו וינכשו, ובזה אזכה גם אני בתורת אבי".
****
במוצאי שבת סליחות, ערב "זכור ברית", קרא רבנו הזקן אליו אחדים מקשישי התלמידים וסיפר להם על המצב הרציני של הקטרוג ושיש לו יסוד לחשוב שבראש השנה יעבירו המקטרגים את קטרוגם מהחסידות עליו. רבנו הזקן בקש מהם לעורר רחמים וכן לעשות סדר כיצד ומי יעזור לבנו הרבי האמצעי, בהנהגת והנהלת החסידים ועניני החסידות.
בערב ראש השנה, במלאת לרבנו ה"צמח צדק" שלש שנים, סדר רבנו הזקן את התספורת הראשונה של הנכד והניח לו פאות הראש וברכו בהנחת ידיו הקדושות על ראשו.
באותו יום אחרי תפלת מנחה, נכנסה הרבנית דבורה לאה לאולם המנין הקטן בו נכחו אז בני בית רבי ויחידי סגולה מבין התלמידים הקשישים שהיו שקועים אותה שעה באמירת תהלים.
הרבנית דבורה לאה ניגשה אל ארון הקודש, פתחה את דלתותיו והכריזה: "כל הקהל, הנכם עדים שבפני ספרי התורה הקדושים אני מקבלת על עצמי בדעה צלולה ובאלה ובשבועה, שאני דבורה לאה בת שטערנא מחליפה את אבי רבי שניאור זלמן בן רבקה, שהוא ישאר בחיים".
מה עושים בילד בן שלש
בליל ראשון של ראש השנה אחרי התפלה, יצא רבנו הזקן, ובניגוד לנוהגו שלא לדבר כלל בליל ראשון של ראש השנה, שאל היכן נמצאת דבורה לאה. כשראה אותה התחיל לומר לה "לשנה"... ואך הספיק לומר התיבה "לשנה", קפצה הרבנית דבורה לאה ואמרה לאביה, "לשנה טובה תכתב ותחתם, אבא, אל נא תדבר"...
למחרת, ביום שני של ראש השנה, אמר רבנו הזקן חסידות עד הבדלה - רבנו הזקן היה אומר דא"ח בשני הימים של ראש השנה - ואחרי הבדלה קרא את בתו הרבנית דבורה לאה ואת בעלה רבי שלום שכנא לחדרו, רבי שלום שכנא עמד ליד הכותל ובכה, באמרו "מה עושים בילד בן שלש, ועוד ילד כזה"...
ביום שני של ראש השנה, חלתה הבת דבורה לאה, ובצום גדליה - ג' תשרי תקנ"ג - נסתלקה לעולמה בדעה צלולה עד הרגע האחרון.
בקשתה האחרונה מאביה היתה שיחנך וידריך את בנה יחידה. רבנו הזקן הבטיח לה למלא בקשתה ואמר לה:
"בנך מנחם, נוחם הוא לי, נוחם יהיה לך ונוחם יהיה לישראל".
בהערכה גדולה ובחרדת קדש הזכירו כל החסידים את שם בת רבנו הרבנית הקדושה, כי כל אחד ידע היטב שמסירות נפשה ואצילות רוחה הצילו את אילנא דחיי.
החסיד רבי אליהו ראובן - בעל מדריגה, למדן ומקובל, אשר רבנו הזקן אמר עליו שמאיר בו אור הנשמה בהתגלות - החזיק את הילד על ידיו בשעת הלויה, רבנו הזקן אמר את הקדיש הראשון ואחריו אמר קדיש יתום הפעוט יחד עם רבי אליהו ראובן.
במשך ימי השבעה התפלל רבנו הזקן בעצמו לפני התיבה כל שלשת התפלות, והיתום הפעוט אמר את הקדישים.
בערב יום הכיפורים תקנ"ג - סיפר החסיד רבי אברהם ב"ר שמשון מלמד - ביקר רבנו הזקן את ציון קברה של הרבנית דבורה לאה וצוה לקחת גם את התינוק לשם.
בעמדו ליד הקבר, אמר:
"כשם ש"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", כך גם גדולה ברכתם של צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".
קהל הנוכחים נחרד ברעדה פנימית ופרץ בבכי סוער, כשרבנו הזקן עמד ליד קבר בתו, ובהחזיקו בידו של הילד-הנכד, אמר בקול בקשה:
"דבורה לאה בת שטערנא, היום ערב יום הכיפורים, ברכי נא את בנך יחידך היתום מנחם מענדל בן דבורה לאה, שזה הקטן גדול יהיה בתורת הנגלה והנסתר בהצלחה, במעשים טובים ובאריכות ימים ושנים. בקשי נא רחמים עלי, על קהל החסידים ועל תורת הבעש"ט".
הצמח צדק נכנס ל"חדר"
במוצאי יום הכיפורים, קרא אליו רבנו הזקן את החסיד רבי אברהם ב"ר שמשון מלמד ואמר לו שהוא מציע לו לעבור מליובאוויטש - שם גר עם בני ביתו - לגור בליאזני [מקום מגורי אדמו"ר הזקן] כדי ללמוד עם הנכד. ברם, מכיון שעל פי תורה אין לבעל לשנות מקומו אפילו מבית לבית בלי הסכמת אשתו וביחוד לשנות מקום מעיר לעיר צריך להיות מקודם "אימליך בדביתהו", לכן הוא מציע לו שלחג הסכות יחזור לביתו (בדרך כלל היה רבי אברהם נוהג לשהות בליאזני אצל הרבי במשך כל חדש תשרי) ובהסכמת אשתו יבוא לאחר מכן יחד עם בני ביתו לליאזני. בינתיים, המשיך רבנו הזקן לומר לרבי אברהם, מטעמים כמוסים יש ברצונו להכניס את הנכד מנחם מענדל בן דבורה לאה ל"חדר" למחרת יום הכיפורים, אותו יום שכל העולם קוראו "בשם השם" (מיט ג-ט'ס נאמען).
למחרת יום הכיפורים, התפלל רבנו הזקן בהשכמה, מוקדם מאשר בכל יום.
הרבי התפלל לפני העמוד, קרא בעצמו את פרשת השבוע - היה זה ביום חמישי פרשת האזינו - והנכד הפעוט אמר כל הקדישים, החל מקדיש דרבנן שלפני התפלה עד הקדיש דרבנן שאחרי לימוד משניות על ידי רבנו הזקן.
ידוע שרבנו הזקן היה מדייק בדרך כלל - פרט לזמנים מסויימים - בסדר של כהן, לוי וישראל, ואילו בקריאת הפרשה באותו יום חמישי פרשת האזינו, י"א בתשרי תקנ"ג, לא שמר רבנו הזקן את אותו סדר, והורה לשמש החסיד ר' ברוך שלמה לקרוא אותו, את רבנו הזקן, במקום כהן, לקריאת פרשת "הצור תמים" במקום לוי - את הרב הצדיק רבי שלום שכנא, חתנו ואבי הילד, ולקריאת פרשת "זכור ימות עולם" - את הילד בנוסח זה: מנחם מענדל בן הרב רבי שלום שכנא ובן דבורה לאה ואת רבי אברהם ב"ר שמשון.
את הפרשה זכור ימות עולם, קרא רבנו הזקן בהתעוררות מיוחדת. "כל מילה - סיפר רבי אברהם מלמד - חדרה לראש וללב, ובקראו הפסוקים "ימצאהו בארץ מדבר כו' יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו" - התגלגלו שתי טיפות דמע גדולות מעיניו של הרבי הזקן על הגליון התחתון של ספר התורה, והרגשתי שברכי כושלות".
אחרי התפלה, הורה רבנו הזקן לעטוף את הילד בטלית, שלא יראה שום דבר, ולשאתו כך על הידיים אל קבר אמו.
רבנו הזקן עם כל בני הבית ובני המשפחה וקהל רב של חסידים הצטרפו להליכה זו לעבר בית העלמין.
בבואם לבית העלמין, ניגש רבנו הזקן, הילד ואביו רבי שלום שכנא קרוב אל ציון קברה של הרבנית דבורה לאה.
רבנו הזקן הכריז בקול חזק ושמח:
"מזל טוב דבורה לאה בת שטערנא, היום אני מכניס את בנך מנחם מענדל בן דבורה לאה לתורה, ברכי אותו כשם שנכנס לתורה כן יכנס לחופה ולמעשים טובים באריכות ימים ושנים".
"אמן" - ענה כל קהל הנוכחים בקול אדיר.
בשובם מבית העלמין, הורה רבנו הזקן להכניס את הילד לאולם בית הכנסת ופנה אל רבי אברהם מלמד ללמוד עם הילד את הפרשה הראשונה מספר ויקרא. באותה שעה ישב רבנו הזקן שעון על זרועות קדשו תפוס דבקות עצומה. בסיום הלימוד נתן רבנו הזקן לפעוט דובשן וביצה קשה עליהם היו חקוקים פסוקים שונים.

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

הלכות קבלת שבת מוקדמת

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

איך מתחברים לקב"ה דרך התורה?

למה ללמוד גמרא?

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"

איך ללמוד אמונה?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.







