בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ×ĸבוד×Ē ×”', מ×Ļוו×Ē ×•×Ēשובה
  • הפ×Ļ×Ē ×™×”×“×•×Ē
קטגוריה משני×Ē
undefined
3 דק' קריאה
אחד הדברים המפורסמים שאומר המדרש ב×ĸניין י×Ļיא×Ē ×‘× ×™ ישראל מ×ĸבדו×Ē ×ž×Ļרים הוא האמירה שבני ישראל, אבו×Ē ××‘×•×Ēינו, נגאלו ממ×Ļרים בזכו×Ē × ×Š×™× ×Ļדקניו×Ē ×Š×”×™×• ב×ĸם ישראל אז.
יש לנו נטייה לשפוט א×Ē ×”×Ļדיקו×Ē ×¨×§ במונחים של מסור×Ē, פולחן ושמיר×Ē ×ž×Ļוו×Ē, ויש בזה מן האמ×Ē ×›×ž×•×‘×Ÿ, אך אין זא×Ē ×”××ž×Ē ×›×•×œ×”. נשים יהודיו×Ē, אז וגם ×ĸכשיו, היו מקור יומיומי להשראה ול×Ēקווה לגברים שבגלל הריאליזם הנוקשה שלהם נכנ×ĸו לפסימיו×Ē ×•×œ×™×™××•×Š.
×ĸמרם, אבי משה, סירב לחיו×Ē ×ĸם יוכבד א׊×Ēו אחרי שי×Ļא ה×Ļו של פר×ĸה להשליך כל זכר יהודי שנולד למי היאור שור×Ĩ ה×Ēנינים. ×ĸמרם ה×Ēייאש כביכול מכל ×ĸ×Ēיד יהודי, ×ĸל את שהיה, לפי ה×Ēלמוד, האדם ה×Ļדיק ביו×Ēר בדורו, נקי מכל חטא. ב×Ēו מרים שכנ×ĸה או×Ēו לנהוג אחר×Ē, ומהפיוס שלו ×ĸם יוכבד נולד משה, מושי×ĸם של ישראל. המדרש מספר לנו ׊×Ļיפוי הנחוש×Ē ×Š×œ הכיור וכנו ׊×ĸמדו במשכן הגי×ĸ מהמראו×Ē ×Š× ×Š×•×Ē ×™×Š×¨××œ הש×Ēמשו בהן כדי לפ×Ēו×Ē ××Ē ×‘×ĸליהן כדי להוליד א×Ē ×”×“×•×¨ הבא גם כשהכול נראה אבוד והגאולה מ׊×ĸבוד מ×Ļרים נרא×Ēה בל×Ēי אפשרי×Ē.
המ×ĸשים האלה של נשו×Ē ×™×Š×¨××œ זיכו או×Ēן ב×Ēואר "×Ļדקניו×Ē". נראה שב×ĸיני שמים ה×Ļדיקו×Ē ×‘××” ב×Ļורו×Ē ×¨×‘×•×Ē ×•×ž×’×•×•× ×•×Ē. הבא×Ē ×™×œ×“×™× ל×ĸולם ב×Ēקופה וב×Ēנאים של סכנה לקיום היהודי היא אולי הסוג הנ×ĸלה ביו×Ēר של ה×Ļדיקו×Ē.
הבא×Ē ×™×œ×“×™× ל×ĸולם היא ה×Ļהרה של ×Ēקווה ושל אמונה ב×ĸ×Ēיד היהודי. אפילו בימינו כל ילד יהודי שנולד בישראל או בגולה הוא ב×ĸ×Ļם הכרזה של ×Ēקווה ואמונה ברווח×Ēו ה×ĸ×Ēידי×Ē ×Š×œ ה×ĸם שלנו בפרט ושל ה×ĸולם בכלל. ילדים הם גם הכרזה שאדם אינו חי רק למ×ĸן ×ĸ×Ļמו. ילדים ומשפחה הם המקור הראשוני לר×ĸיון חוסר האנוכיו×Ē ×•×œ×ž×•×Š×’ האחריו×Ē ×›×œ×¤×™ הזול×Ē. הורים מטפלים בילדיהם ומגדלים או×Ēם, והילדים מטפלים בהוריהם בשלב מאוחר יו×Ēר בחיים. במשפחה ובילדים מ×Ēחילים גם לה×Ēקיים דברי רבי ×ĸקיבא ׊אמר "'ואהב×Ē ×œ×¨×ĸך כמוך' - זה כלל גדול ב×Ēורה". ו×Ēמיד היו אלה נשים ×Ļדקניו×Ē ×‘×ĸם ישראל - הר×ĸיו×Ē, האמהו×Ē ×•×”×‘× ×•×Ē ×Š×œ× ×• - שיי×Ļגו בה×Ēנהגו×Ēן א×Ē ×”×¨×ž×” הנ×ĸלה ביו×Ēר של אמו×Ē ×”×ž×™×“×” המוסריו×Ē.
ב×ĸולם הקר, האפל והאכזרי, ול×ĸ×Ēים אפילו הר×Ļחני של מ×Ļרים, הפגינו נשו×Ē ×™×Š×¨××œ - המיילדו×Ē ×”×’×“×•×œ×•×Ē ×Š×¤×¨×” ופו×ĸה - ה×Ēנהגו×Ē ×¨×—×•×ž×” ומ×ĸלו×Ē ×˜×•×‘×•×Ē ×›×Š×ĸזרו לילדי ישראל להישאר בחיים. לפיכך, אין פלא שהמסור×Ē ×”×™×”×•×“×™×Ē ×–×•×§×¤×Ē ×œ×–×›×•×Ēן א×Ē ×”×—×™×¨×•×Ē ×•×”×Š×—×¨×•×¨ מ׊×ĸבוד מ×Ļרים. ה×Ēורה מק׊ר×Ē ×‘×™×Ÿ ה×Ļו שלה "ובחר×Ē ×‘×—×™×™×" ל×Ļו האחר שאומר ׊×Ļריך לה×Ļיל ילדים ול×ĸזור להם לחיו×Ē. ב×ĸוד שב×ĸולם החי הורים נוטשים א×Ē ×”×Ļא×Ļאים אחרי פרק זמן מסוים, ב×Ēרבו×Ē ×”×× ×•×Š×™×Ē ×”×™×œ×“ נ׊אר ילד של הוריו ×Ēמיד, ×ĸד ×Ą×•×Ŗ חייהם, מפני שהילד מיי×Ļג א×Ē ×›×œ ה×Ēקוו×Ē ×•×”×”×™×Š×’×™× ב×ĸולם הזה וגם בנ×Ļח.
בחברה שלנו היום × ×ĸשו ×Ļ×ĸדים גדולים לקרא×Ē ×Š×™×¤×•×¨ מ×ĸמדן של הנשים. הדרך ×ĸוד ארוכה אמנם, אבל אין שום השוואה בין ה×Ēנאים של החינוך, ההשכלה, ה×ĸבודה, הניידו×Ē ×•×”×”×–×“×ž× ×•×™×•×Ē ×Š×™×Š היום לנשים ל×ĸומ×Ē ×ž×” שהיה להן לפני ×ĸשורים ספורים בלבד. זה נכון גם בחברה הד×Ēי×Ē ×Š×œ ימינו. רוב הסב×Ēו×Ē ×Š×œ× ×• ממזרח אירופה אולי לא יד×ĸו קרוא וכ×Ēוב, אך בנו×Ēיהן ונכדו×Ēיהן לומדו×Ē ×Ēורה ו×ĸובדו×Ē ×›×¨×•×¤××•×Ē, מר×Ļו×Ē ×•×ž×—× ×›×•×Ē. זא×Ē ×”×™×™×Ēה ברכה גדולה לחיים היהודיים ׊רק הוסיפה ×ĸושר ל×ĸולם המחשבה והיד×ĸ היהודי.
שוב, ה×Ļדיקו×Ē ×Š×œ הנשים שלנו איננה נמדד×Ē ×¨×§ ב×Ļדקנו×Ē ×¤×•×œ×—× ×™×Ē, גם אם זו חיוני×Ē ×œ×”×ž×Š×›×™×•×Ē ×”×™×”×•×“×™×Ē, אלא בהשפ×ĸה ה×ĸ×Ļומה ובחוסן הרוחני שלהן ׊מ×ĸשירים מאוד א×Ē ×”×—×‘×¨×” שלנו. החל בנשו×Ē ×™×Š×¨××œ במ×Ļרים ו×ĸד דבורה, חולדה, אץ×Ēר, דונה גר×Ļיה ביאטריס מנדז, שרה שנירר וכלה באמהו×Ē, בר×ĸיו×Ē ×•×‘×‘× ×•×Ē ×Š×œ× ×•, רוח ישראל ניזונה מן האופטימיו×Ē ×•×ž×Ÿ ההקרבה של הנשים האלה. הן אלה ׊מ×Ļדיקו×Ē, במידה רבה, א×Ē ×”×’××•×œ×” והחירו×Ē ×Š×ž×—×›×•×Ē ×œ× ×• באחרי×Ē ×”×™×ž×™×.
כך סיפור י×Ļיא×Ē ×ž×Ļרים חוזר ×ĸל ×ĸ×Ļמו בדרך הזא×Ē ×’× בימינו, והלוואי ויהי כן.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il