ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
שהנה הקדוש ברוך הוא נקרא מושל ונקרא מלך, שכך נאמר (תהלים כד, כט) "כי לה' המלוכה ומושל בגויים". שמשמע, שעתה הקדוש ברוך הוא מלך ומושל. ואילו בעובדיה (א, כא) נאמר, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". והיתה לה' המלוכה, משמע שעתה אין כביכול מלכות לה', כי אם לעתיד. לפיכך מפרש הגר"א (בפרושו למשלי כז, כז) שיש הבדל בין המושג מושל למושג מלך. שמושל, הוא מי שתפס את השלטון בכוח, ולא קבלוהו הציבור עליהם. ואילו מלך, משמעו, שהציבור השליטוהו עליהם מרצונם. עם ישראל שקיבל את הקדוש ברוך הוא עליהם למלך, נתנו לקדוש ברוך הוא כתר מלכות. אך אומות העולם עדיין לא קיבלו עליהם מלכותו יתברך, ולכן אנו אומרים (בסוף עלינו לשבח), "לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך... יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך... ויקבלו כולם את על מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד". פירוש, מלכות באה מתוך שיכירו וידעו ויקבלו עֹל מלכותך ואז יהיה, ותמלוך עליהם. לאחר שיקבלו את מלכות הקדוש ברוך הוא, יהיה ה' מלך על כל הארץ.
נמצא, שכאשר מדברים על ישראל, הקדוש ברוך הוא מלך עליהם כבר היום. אך לגבי אומות העולם הקדוש ברוך הוא יהיה מלך עליהם רק לאחר שיקבלו מלכותו, דבר שיקרה כאשר יבוא המשיח וילמד העולם כולו לדעת את ה' ולהכיר במלכותו יתברך לעד.
אולם מושל, הקדוש ברוך הוא כבר מבריאת העולם על כל ההוויה, בין אם מקבלים אותו ובין אם לא מכירים אותו כלל. ואחד הגילויים הברורים לכך, מה שנאמר במסכת אבות (פרק ד, משנה כט) "על כרחך אתה חי ועל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון". אין אדם שולט על חייו, אלא הם מכוונים מלמעלה לפי רצונו יתברך, בורא העולם ומקיימו.
מוסיף הגר"א, זה שאמרו האחים ליוסף כאשר סיפר להם את חלומו, ש"קמה אלומתו וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי... המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" (בראשית לז, ז-ח). שקימת אלומתו מורה שהוא בא להשתלט עליהם גם כנגד רצונם. ואילו, תסובינה אלומותיכם להשתחוות לאלומתו, פירושו שהם מקבלים עליהם את מלכותו, בלא שהוא מכריחם לכך הן משתחוות לו. (וכן פירש שם אבן עזרא שכתב, אנחנו נשימך מלך, או אתה תמשול בנו בחזקה).
ובאמת במעמד קבלת התורה מוצאים אנו שני דברים אלו. שמצד אחד, קיבלו ישראל את מלכותו יתברך עליהם באומרם נעשה ונשמע שמשמעו, אנו עומדים לרשות ופקודת מלכנו, ונעשה כל שיצוה עלינו. ולכן אין צורך לשמוע תחילה מה המצוה, כי בלאו הכי יקיימו הכל. לא כאומות שאמרו מה כתוב בה, כי אינם מקבלים לקיים מצות הבורא בלא סייג, אלא תחילה רוצים לשמוע מה המצוה, ולשקול אם כדאי לקבל. ודבר שמקשה על החיים הגופניים, אינם חפצים בו. לפי שאינם מעמידים את עבודת ה' במרכז חייהם, אלא את תועלתם האישית. נמצא, שהם עובדים את עצמם ולא את בוראם. ובכל זאת דרשו חכמים (שבת פח, א) את הנאמר (שמות יט, יז):
"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית, ואמר להם, אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו כאן תהא קבורתכם.
ללמדך שקבלת התורה נעשתה מתוך הכרח וכפיה, כפי ששליט עושה שכופה את קהלו לקבל את דבריו. ואף על פי שכבר הביעו הסכמתם לקבלת התורה בצורה הנפלאה ביותר כמבואר (שם בגמרא) שאמרו מלאכי השרת מי גילה לבני ישראל לומר נעשה ונשמע, לשון שמלאכי השרת משתמשים בה. כלומר, ישראל הגיעו לקבלת מלכות הקדוש ברוך הוא עליהם, בשלמות שמלאכי השרת ממלאים תפקידם לפני בורא עולם. אולם כדי שקבלת התורה ושעבודנו לבוראנו לא תנבע רק מפני שקיבלנו אותו, כי יכול להיות מצב שיאמרו, מכאן ואילך איננו חפצים בכך. לכך כפה עליהם הר כגיגית ולקחם הקדוש ברוך הוא גם אם לא נחפוץ בכך. ולמרות שאנו עמו מפני שכפה עלינו ממשלו, קיבלו עליהם ישראל את מלכותו, כי היו חפצים בכך, ביודעם שלכך נברא כל העולם, למלא רצון הקדוש ברוך הוא כל הימים שחיים על פני האדמה.
פסח הינו הזמן שאנו מציינים, שהקדוש ברוך הוא בכוחו שולט על העולם, לקח אותנו להיות בניו עמו, והוציאנו ממצרים בכוחו הגדול ובפרסום לעיני כל העולם. ומבאר מהר"ל (בגבורות ה' פרק ס) שלכן אוכלים מצה בפסח ולא חמץ, כי מצה מורה על מהירות, ללמד שממד הזמן וההשתהות, שהוא שייך לפעולות האדם אינן קיימות כאשר הקדוש ברוך הוא גאל אותנו ממצרים. בזה נבין מדוע דוקא בחג השבועות מקריבים במקדש שתי לחם חמץ ביכורים לה', שמתירים מיום זה והלאה להביא מנחות מתבואה חדשה, בעוד כל המנחות הבאות במקדש בדרך כלל הינן מצה ולא חמץ, כנאמר (ויקרא ב, יא), כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. אלא שחג השבועות עיקרו קבלת ישראל את הקדוש ברוך הוא למלך עלינו ולכן עיקרו של החג הוא מצדנו והדבר בא לידי ביטוי בשתי הלחם שהן חמץ, שמורות על מימד הזמן וההשתהות.
נמצא שחג הפסח עיקרו שהקדוש ברוך הוא שולט ומושל בעולמו. ואילו חג מתן תורה, עיקרו מלכות הקדוש ברוך הוא על עמו ונחלתו בני ישראל. לפי זה מובן שספירת העומר שמורכבת מספירת הימים והשבועות באה לאחד את שני עניינים אלה, ממשלתו של הקדוש ברוך הוא ומלכותו. כי הימים הנספרים מורים על עולם הטבע והאדם, שכך נברא העולם הגשמי. אך השבוע, שהינו איחוד ימות החול עם קדושת השבת, בלא פירוט לימים היחידים מבטא את התלות של העולם הגשמי בהוייתו הרוחנית העליונה של בורא העולם. דהיינו הימים הנפרדים מורים על האדם, ומשמעות ספירת הימים, שהסופר מתכונן לקבל את התורה ומכין את עצמו לקבלת עול מלכות שמים. לעומת ספירת השבועות, המבטאת את ממשלתו של הקדוש ברוך הוא על האדם. ספירת העומר שבאה לקשר בין פסח שעיקרו, שהקדוש ברוך הוא מושל העולם, ושבועות שעיקרו, מלכותו של הקדוש ברוך הוא, מהווה את שתי מציאויות אלה, בספירת הימים ובספירת השבועות.
ומה שנאמר ביחזקאל (כ, לג), "חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". הרי שיש מלכות הנובעת מיד חזקה, זרוע נטויה וחמה שפוכה. שכבר פירש רד"ק (שם) בהמשך דבריו, כי אף על פי שתהיו ימים רבים בגלות בין הגויים, לא תשבתו מהיות גוי. כי אפילו יצאו מועטים מהם מן הכלל, כללם יהיה לפני גוי כל הימים ובחזקה אמלוך עליכם ואצרוף אתכם בהוצאי אתכם מן הגלות וברותי מכם הפושעים והמורדים. כלומר, הקדוש ברוך הוא יעשה בזרועו הנטויה ובחמה שפוכה שתתקיים מלכותו בישראל, על ידי שהוא יעביר מישראל את הפושעים והמורדים במלכותו, וישארו אלה שמקבלים את מלכותו יתברך. זה שאמר רב נחמן (סנהדרין קה, א) על פסוק זה, כל כעס מסוג זה שיכעוס עלינו הקדוש ברוך הוא ויגאלנו. פירוש כעס זה מביא אותנו להכיר במלכותו ולכן הגאולה באה בעטין. לאמור, אנו מבינים פן נוסף בזה שהקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית במעמד קבלת התורה, שגם אם יחזרו בהם לומר נהיה כגויים (יחזקאל שם, פסוקים כט, לא) הכפיה תחזיר אותם לקבל מלכות ה' ברצון.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













