- משנה וגמרא
- זבחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
הדף היומי הקצר
זבחים - דף ק"ו
שיעור דף יומי בקיצור
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
זבחים קו. במשנה - קז. שורה 3)
שחיטה והעלאה (הקטרה) מחוץ למקדש
א. במשנה - על שניהם חייבים.
ב. הפסוקים -
A. ויקרא יז -
עונש כרת על שחיטה והעלאה בחוץ + לאו לא ברור
B. דברים יב
לאו להעלאה בחוץ
ג. מה מקור הלאו בשחיטה בחוץ?
[כדי לחייב חטאת , צריך דבר שבמזיד יש עליו מלקות/כרת . וכדי לחייב מלקות צרך למצוא לאו (אזהרה)].
1. A.
דחייה - ר' אלעזר לומד משם לגבי ע"ז (שבשחיטה חייב גם בשלא כדרכה).
B. מתרץ רבה - לומדים שני דברים: 1. ולא יזבחו (בחוץ). 2. ולא עוד - שחיטה לע"ז.
דחייה - ברייתא -
מהפסוק "למען אשר יביאו" מדבר על איסור שחיטה בבהמה שהוקדשה בשעת היתר הבמות ורוצה לשוחטה בשעת האיסור - ורק לזה מתייחס האיסור (ובזה גם אין כרת).
C. (ב שליש) אביי - נלמד קל וחומר - אם כשהוקדש בשעת ההיתר - יש לאו (ואין כרת), קל וחומר כשהוקדש בשעת האיסור (שיש כרת).
דחיות:
a. אם לומדים לאו מקל וחומר - ניתן לוותר על לאוים וללומדם מקל וחומר:
רבינא - יש ללמוד לאו של חלב (בו יש כרת ) מאיסורי אכילה אחרים בהם יש לאו ואין כרת , ונוותר על הלאו המפורש של חלב:
1. מנבילה, שמונה שרצים. דחייה - נבילה ושרצים חמורים שמטמאים (וצ"ע למה כתוב בשרץ - במשהו), משא"כ חלב.
2. משרצים טהורים (צפרדע ונמלה). דחייה - חמורים שאסורים במשהו (כעדשה), משא"כ חלב.
3. מערלה וכלאי הכרם. דחייה - אסורים בהנאה, משא"כ חלב.
4. משביעית. דחייה - חמורה שתופסת דמיה, משא"כ חלב.
5. מתרומה. דחייה - לא הותר מכללו (=תמיד אסור לזר), משא"כ חלב שמותר בחיה.
6. מכולם יחד. דחייה - כולם לא הותרו מכללם .
(ב רבע תחתון)
רבא - שנלמד שגם בפסח ומילה (שיש כרת) שיש גם לאו (ואז יהיה חטאת), בקל וחומר מביטול עשה שיש בו לאו ואין כרת - מותיר .
דחייה - מותיר חמור - שאין לו תקנה (פסח - פסח שני, מילה - אפשר אח"כ).
b. הרי אין מזהירים מן הדין! (גם אם עונשים מן הדין).
2. גזירה שווה בין שחיטה להעלאה (רי"ח - בשניהם "הבאה" (בפסוקים בויקרא), רבא (ר' יונה) - בשניהם "שם" (בפסוקים בדברים - היקש בין ההעלאה לשאר העשיות).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
שחיטה והעלאה (הקטרה) מחוץ למקדש
א. במשנה - על שניהם חייבים.
ב. הפסוקים -
A. ויקרא יז -
עונש כרת על שחיטה והעלאה בחוץ + לאו לא ברור
א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ד וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. ה לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל-הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה' אוֹתָם. ז וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם.
ח וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ-זָבַח. ט וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו.
ח וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ-זָבַח. ט וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו.
B. דברים יב
לאו להעלאה בחוץ
יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ.
ג. מה מקור הלאו בשחיטה בחוץ?
[כדי לחייב חטאת , צריך דבר שבמזיד יש עליו מלקות/כרת . וכדי לחייב מלקות צרך למצוא לאו (אזהרה)].
1. A.
" וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם...".
דחייה - ר' אלעזר לומד משם לגבי ע"ז (שבשחיטה חייב גם בשלא כדרכה).
B. מתרץ רבה - לומדים שני דברים: 1. ולא יזבחו (בחוץ). 2. ולא עוד - שחיטה לע"ז.
דחייה - ברייתא -
מהפסוק "למען אשר יביאו" מדבר על איסור שחיטה בבהמה שהוקדשה בשעת היתר הבמות ורוצה לשוחטה בשעת האיסור - ורק לזה מתייחס האיסור (ובזה גם אין כרת).
C. (ב שליש) אביי - נלמד קל וחומר - אם כשהוקדש בשעת ההיתר - יש לאו (ואין כרת), קל וחומר כשהוקדש בשעת האיסור (שיש כרת).
דחיות:
a. אם לומדים לאו מקל וחומר - ניתן לוותר על לאוים וללומדם מקל וחומר:
רבינא - יש ללמוד לאו של חלב (בו יש כרת ) מאיסורי אכילה אחרים בהם יש לאו ואין כרת , ונוותר על הלאו המפורש של חלב:
1. מנבילה, שמונה שרצים. דחייה - נבילה ושרצים חמורים שמטמאים (וצ"ע למה כתוב בשרץ - במשהו), משא"כ חלב.
2. משרצים טהורים (צפרדע ונמלה). דחייה - חמורים שאסורים במשהו (כעדשה), משא"כ חלב.
3. מערלה וכלאי הכרם. דחייה - אסורים בהנאה, משא"כ חלב.
4. משביעית. דחייה - חמורה שתופסת דמיה, משא"כ חלב.
5. מתרומה. דחייה - לא הותר מכללו (=תמיד אסור לזר), משא"כ חלב שמותר בחיה.
6. מכולם יחד. דחייה - כולם לא הותרו מכללם .
(ב רבע תחתון)
רבא - שנלמד שגם בפסח ומילה (שיש כרת) שיש גם לאו (ואז יהיה חטאת), בקל וחומר מביטול עשה שיש בו לאו ואין כרת - מותיר .
דחייה - מותיר חמור - שאין לו תקנה (פסח - פסח שני, מילה - אפשר אח"כ).
b. הרי אין מזהירים מן הדין! (גם אם עונשים מן הדין).
2. גזירה שווה בין שחיטה להעלאה (רי"ח - בשניהם "הבאה" (בפסוקים בויקרא), רבא (ר' יונה) - בשניהם "שם" (בפסוקים בדברים - היקש בין ההעלאה לשאר העשיות).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
האם מותר לפנות למקובלים?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
למה ללמוד גמרא?
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
אחדות זו מעבדה של בירורים
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מדוע פורים גדול מכיפורים?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?