ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- תרגום יונתן - והחיילים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
בספר דברי הימים (א, ד, ט-י) מסופר על קריאת שמו של יַעְבֵּץ ועל תפילתו:
"וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב: וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱ-לֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל:"
מהפרשיה משמע, שקריאת השם יַעְבֵּץ היתה אמורה להשפיע לרעה על עתידו. אך הוא התפלל לקב"ה; והקב"ה הביא לו את משאלתו – והרחיב את גבולו. הפרשיה אומרת דרשני! האם אמו של הנער היתה כה אכזרית כלפיו?! מדוע היא רצתה לחרוץ את גורלו לרעה ולעצבות?! מדוע יַעְבֵּץ נאלץ להתפלל - "וְעָשִׂיתָ מֵרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי"?!
תרגום יונתן מרמז שם להסבר, ומגלה שיַעְבֵּץ הוא עָתְנִיאֵל; ושהוא היה גדול מאחיו - בחכמת התורה.
בספר יהושע (טו) ואף בספר שופטים (א) מסופר על כיבוש קרית ספר בידי עָתְנִיאֵל - ונישואי עַכְסָה לעָתְנִיאֵל. מסופר שם, שעַכְסָה הסיתה את עָתְנִיאֵל שירחיב את גבול נחלתו - ושיבקש מאביה שדה עם גולות מים; אך עָתְנִיאֵל לא התפתה לה, ועַכְסָה נאלצה לבקש זאת בעצמה. חז"ל אומרים שכאשר עַכְסָה התלוננה בפניה אביה - "אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי", היא התלוננה גם על עָתְנִיאֵל בעלה (תמורה דף טז, א): "בית שמנוגב מכל טובה... אדם שאין בו אלא תורה בלבד".
חז"ל מרמזים, שיש נשים שאינן מרוצות מתלמיד-חכם שנפשו חשקה בתורה בלבד. אשתו של עָתְנִיאֵל לא היתה מרוצה ממנו; וגם אמו לא היתה מרוצה ממנו.
כאשר עָתְנִיאֵל גדל, הוא החל לגלות כשרון והתמדה בחכמת התורה יותר מכל אחיו. הדבר העציב את אמו, מפני שהיא רצתה שהוא יהיה כמו רוב בני האדם וירצה להרחיב את נחלתו הגשמית. היא כינתה אותו בשם יַעְבֵּץ כדי לרמז לו שהיא עצובה שנולד לה "ילד לא-יוצלח" (מבחינתה).
אך כשם שעָתְנִיאֵל לא נכנע להסתה של אשתו - כך הוא לא נכנע ללחץ שאמו הפעילה עליו. בעיני עָתְנִיאֵל האנשים שרדופים לריבוי נחלתם הגשמית - הם האנשים העצובים; "שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים" (תהלים קכז, ב). אדרבא, הוא נטל את ההסתה של אמו לעולם התורה; והוא התפלל אל הקב"ה שירחיב את גבול נחלתו הרוחנית בתלמידים. תרגום יונתן מבאר את התפילה באופן דומה לשיטת ר' נתן במסכת תמורה (דף טז, א):
"אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי - בתורה, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי - בתלמידים, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי - שלא ישתכח תלמודי מלבי, וְעָשִׂיתָ מֵרָעָה - שיזדמנו לי ריעים כמותי, לְבִלְתִּי עָצְבִּי - שלא ישגבני יצר הרע מלשנות, אם אתה עושה כן - מוטב, ואם לאו - הריני הולך לנסיסי לשאול, מיד - וַיָּבֵא אֱ-לֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל".
נמצא, שתרגום יונתן מרמז למשמעות הפרשיה. יַעְבֵּץ היה "נִכְבָּד מֵאֶחָיו" בנחלתו הרוחנית; למרות וכנגד התחזית העצובה של אמו. אחיו הרבו אמנם את נחלתם הגשמית, אך יַעְבֵּץ התכבד בנחלתו הרוחנית יותר מאחיו.
מתן שכרו של יַעְבֵּץ
מתן שכרו של יַעְבֵּץ מבואר במקום אחר בספר דברי הימים (א ב, נה):
"וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב:"
זו לשון תרגום יונתן שם בתרגום חופשי לעברית:
"ומשפחת רחביה בן אליעזר בן משה - תלמידי יַעְבֵּץ הוא עָתְנִיאֵל בן קנז. 'יַעְבֵּץ' היו מכנים אותו מפני שהקים בעצתו תרביץ (ישיבה) לתלמידים. 'תִּרְעָתִים' היו מכנים את התלמידים - מפני שבשעת לימודם היו משמיעים קול כמו תרועת שופר; 'שִׁמְעָתִים' - מפני שהיו מסבירים פנים בשמועות הלימוד; 'שׂוּכָתִים' מפני שהיו בסוכת רוח נבואה. הם 'שָׁלְמָאֵי' ('הֵמָּה הַקִּינִים' =משפחת 'הַקֵּינִי') בני צפורה, שמתייחסים עם משפחת הלויים שבאו מצאצאי משה רבם -שזכותו טובה להם מרכב ופרשים."
התרגום מבאר שעָתְנִיאֵל זכה שהקב"ה ימלא את בקשתו, והוא הרחיב את גבולו בתלמידים רבים. עָתְנִיאֵל המשיך להיות מכונה בשם 'יַעְבֵּץ'; אך מסיבה טובה - מפני שהקים בעצתו תרביץ (ישיבה).
התרגום מבאר ש'מִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים' שלמדו שם - באו ממשפחת רחביה נכד משה. לאחר מכן הוא מבאר ש'הַקִּינִים' שלמדו שם - הם 'שָׁלְמָאֵי'.
בספר שופטים – מייד בסמוך לספור על עָתְנִיאֵל שלא התפתה להסתת אשתו - מסופר גם עליהם (שופטים א, טו-טז):
"וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם:"
רש"י הביא שם את מסורת חז"ל. בני קיני חותן משה התגיירו, ובני ישראל נתנו להם אחוזה דשנה בסביבות יריחו כדי שיתפרנסו ממנו - "והתלמידים שבהם הניחוה, והלכו אצל עָתְנִיאֵל בן קנז הוא יַעְבֵּץ במדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה". ה'קיני' מופיע בתרגומי התורה בתור 'שלמאה'; ותרגום יונתן מבאר ש'הַקִּינִים' שלמדו בישיבת יַעְבֵּץ הם 'שָׁלְמָאֵי' - שהיו מצאצאי יתרו. גם הם לא התפתו אחר הנחלה הגשמית שניתנה להם - והעדיפו את הנחלה הרוחנית בישיבת יַעְבֵּץ. 1
אך המשך דברי התרגום תמוהים. הכתוב אומר ש'הַקִּינִים' היו מצאצאי יתרו "חֹתֵן מֹשֶׁה", כלומר מצאצאי אחי צפורה, ואילו התרגום אומר כאן שהם היו בני צפורה ("הנון שלמאי בני צפורה דמתיחסין עם גניסת לואי דאתין מזרעית משה רבהון דטב להון זכותיה מפרשין וארתיכין"). מה פשר הדבר?
הקשיים שבתרגום יונתן בענין אשת משה רבנו
קושי זה מצטרף לסדרת קשיים נוספים שבתרגום יונתן על התורה - ביחס לאשתו של משה.
תרגום יונתן לשמות (ב, טו-כא) מספר, שמשה ברח מפרעה לארץ מדין, וכאשר הדבר נודע לרעואל (אבי יתרו), הוא השליך את משה לבור – "והיתה ציפורה בִתו של בנו - מפרנסת אותו בסתר במשך עשׂר שנים". לאחר מכן רעואל הוציא אותו מהבור; ומשה נכנס לגן של רעואל וראה שם מַטֶּה ובו שמות קדושים; ולכן משה הסכים לשאת את ציפורה.
הספור תמוה. ציפורה פירנסה את משה בסתר, מדוע רעואל היה סבור שמשה עדין חי לאחר עשר שנים? ומדוע הוא החליט להוציא אותו אז מהבור?
בספר במדבר (יב, א-ח) מסופר שמרים ואהרון דברו אודות האישה הכושית של משה. תרגום יונתן מספר שם, שכאשר משה ברח מפרעה - הכושים השיאו לו את מלכת כוש; ומרים ואהרון התלוננו על כך שמשה פירש ממנה. הספור קשה מאוד. אם משה ברח בתחילה לארץ כוש והשיאו לו את מלכת כוש, ומשם הוא ברח לארץ מדין; מדוע האישה הכושית אינה מוזכרת בכל המאורעות הללו? ומי הביא אותה פתאום אל המדבר?! ומדוע משה פרש דווקא ממנה ולא מצפורה?
הרמב"ם - והאשה הכושית
במאמר "הרמבם והאשה הכושית" התבאר, שהרמב"ם רמז לפתרון הקשיים שבתרגום; וזו לשון הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ז, ו) :
"... שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים ל'אהלם' שהוא 'צרכי הגוף כולם' כשאר העם; לפיכך אין פורשין מנשותיהם. ומשה רבינו לא חזר ל'אהלו הראשון' לפיכך פירש מן האשה לעולם - ומן הדומה לו - ונקשרה דעתו לצור העולמים..."
הרמב"ם מרמז, שכאשר נאמר שמשה "פירש מן האשה", משתמשים ב"אשה" גם כסמל; והכוונה לפרישה "מן הדומה לו" - ממה שמוגדר לפני כן כעיסוק ב'צרכי הגוף כולם'.
לשיטת הרמב"ם ולשיטת תרגום יונתן הכתוב מדבר בשפה של סמלים. תרגום יונתן ממשיך את השפה הזו, והוא מספר שרעואל "השליך את משה לבור"; אך הכוונה ל"בור סמלי".
רעואל חשש שפרעה יחפש אחרי משה בין השרים ואנשי הרוח שבמדין; ולכן הוא הטיל על משה לעסוק בפרנסה שיש בה מלאכות הכרחיות שאינן מאפשרות זמן פנוי להגות ברוחניות. בעיני רעואל המלאכות האלו היו מכובדות ביותר, ולכן הוא אמר "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" . "אכילת הלחם" מסמלת עיסוק בפרנסה שמוזכרת בכתוב "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". לפי הבנתו, פרעה לא יחפש את משה בין עמלי המלאכות שאין להם זמן לעסוק ברוחניות – וכך משה יינצל.
אך משה התייחס אז אל משפחת רעואל כמו לאנשים שהשליכו אותו ל"בור"; וכמו ל"כושים" שמאלצים אותו "להתחתן" עם "המלכה שלהם". "הכושים" בטוחים שהם מיטיבים עמו. אולם משה חש כמו "אדם לבן" שנאלץ לשאת את ה"אשה היפה שלהם" - רק כדי להציל את חייו.
לפי מסורת חז"ל יש להבין את פרשיית "האשה הכושית" של משה במשמעות סמלית. תרגום אונקלוס ביאר שזה "כינוי" לצפורה שהיתה יפה. ואלו תרגום יונתן מבאר את המשמעות הסמלית באופן אחר. לשיטת תרגום יונתן, "האשה הכושית" מסמלת שם בתורה (וכן בשיר השירים 2 ) את ה"חיים השחורים" - חיים שאינם רצויים.
תרגום יונתן ממשיך את הקו הזה ומשתמש ב"צפורה" - האשה שאינה כושית - כסמל לחיים הרצויים על משה, כסמל ל"רוחניות הזכה" ולתורה. לשיטתו, כאשר משה היה טרוד בפרנסה הגשמית (מושלך בבור) - ' צִפֹּרָה ' (הרוחניות) היתה מפרנסת אותו בסתר; מפני שהתורה גנוזה ומוסתרת בתוך העניינים הגשמיים של העולם 3 . לאחר עשר שנים, חלף החשש שפרעה ימשיך לחפש אחרי משה; ורעואל הוציא את משה מן "הבור"; כלומר, הוא ויתר למשה על העיסוק במלאכות ההכרחיות והכבדות. משה החל לעסוק ברוחניות הגלויה – ואז הוא הסכים לשאת את צפורה. כאשר הכתוב מספר על נישואי משה לצפורה, הוא מתכוון לספר על נישואי משה לצפורה בת יתרו - וגם לרמז לנו על נישואי משה ל"צפורה הרוחנית" שהיא התורה 4 .
בנים לא ידועים של צפורה ומשה
תרגום יונתן על ספר דברי הימים מאלץ אותנו להבין את המשמעות הסמלית הזו. בכתוב נאמר (דברי הימים א ב, נג):
"וּמִשְׁפְּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי מֵאֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי:"
וזו לשון תרגום יונתן שם בתרגום חופשי לעברית:
"והמשפחות שיושבות בקרית יערים – בני משה שילדה לו צפורה - הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי; מאלה יצאו תלמידי הנביאים של צרעה ואשתאול"
דברי התרגום הם תמוהים מאוד! בספר דברי הימים (א כג, טו) מבואר שלמשה היו רק שני בנים - "גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר"; שאותם ילדה צפורה אשתו. כיצד מספר התרגום על "בנים נוספים" כנגד התנ"ך?!
התרגום מאלץ אותנו להבין שהוא משתמש ב"בני צפורה" במשמעות סמלית. הכוונה למשפחות שבחרו לעמול בתורה וברוחניות, והם "בנים של צפורה" – האשה הרוחנית של משה.
'הַקִּינִים' (בני אחי צפורה) - בני צפורה
תרגום יונתן ממשיך את הקו הזה בכתוב נוסף; והוא אומר ש'הַקִּינִים' ('שָׁלְמָאֵי') שלמדו בישיבת יַעְבֵּץ והיו מצאצאי אחי צפורה - היו "בני צפורה". התרגום מאלץ אותנו להבין - שהם היו "בנים רוחניים" של "צפורה הסמלית" – "האשה הרוחנית" שהיתה רצויה על משה רבנו.
תרגום יונתן ממשיך שם - את הסמליות של הנשים השונות שקשורות לעָתְנִיאֵל=יַעְבֵּץ. כזכור, עָתְנִיאֵל היה תלמיד-חכם שנשא את עַכְסָה לאשה , והיא הסיתה אותו לבקש גם שָׂדֶה. השם עַכְסָה הוא הטיה של עֶכֶס שמשמעותו היא ארס נחש; וכפי שמבואר בספר משלי (ז, כא-כב): "בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ... וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל". עַכְסָה מקבילה ל"אשה הכושית" של משה שמסמלת את העיסוק בענייני העולם הזה. אולם עָתְנִיאֵל לא התפתה - ו"פירש" מעצתה. הוא רצה את התורה שהיא האשה הרוחנית של משה (ומכונה "צפורה").
אף כאן, אמו של יַעְבֵּץ=עָתְנִיאֵל כינתה אותו בשם גנאי והסיתה אותו לפרוש מן התורה, אך הוא לא נכנע לה. הוא הרגיש שהוא "בן של צפורה" – האשה הרוחנית של משה, והוא התפלל שהקב"ה יסייע לו להתגבר על יצרו ולעסוק בתורה. תרגום יונתן מרמז, ש'הַקִּינִים' ('שָׁלְמָאֵי') עברו את אותם ייסורי נפש שעבר עָתְנִיאֵל רבם. גם הם התגברו על הפתויים השונים; וגם הם "בנים של צפורה" – האשה הרוחנית של משה רבנו.
תרגום יונתן מדגיש עבורנו את רמזי הכתוב, שרוצה לשבח את מי שלא התפתו לעסוק בעניינים הגשמיים. אמנם במקום אחר, הכתוב משבח דווקא את אלו שבחרו לעסוק בעניינים הגשמיים; ותרגום יונתן מדגיש גם שם את רמזי הכתוב. בעזהשי"ת נרחיב בכך במאמרים הבאים.
^ 1. יש כאן גם רמז נוסף באמצעות הצליל של "נֶגֶב":"נֶגֶב עֲרָד" = "אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי" = "בית שמנוגב מכל טובה... אדם שאין בו אלא תורה בלבד".
^ 2." אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (שיר השירים א, ו). וברש"י שם: " שאני שְׁחַרְחֹרֶת - לפי שאין שחרותי וכיעורי ממעי אמי אלא על ידי שזיפת השמש,... בני מצרים שגדלתי בהם ועלו עמי בערב רב הם נחרו בי בהסתם ופתוים עד ששמוני 'נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים'."
^ 3."וכד חכים רעואל דערק משה מן קדם פרעה טלק יתיה לגובא והות צפורה ברתיה דבריה מפרנסא יתיה בסיתרא בזמן עשרתי שנין". (תרגום יונתן, שמות, ב, כא).
^ 4."ולסוף עשרתי שנין אפקיה מן גובא ועל משה בגוי גינוניתא דרעואל והוה מודי ומצלי קדם ה' דעבד עמיה ניסין וגבורן ואיסתכיית חוטרא דאיתבראת ביני שמשתא וחקיין ומפרש עלה שמא רבא ויקירא דביה עתיד למעבד ית תמהיא במצרים וביה עתיד למבזע ית ימא דסוף ולהנפקא מוי מן כיפא והוה דעיץ בגו גינוניתא ומן יד אושיט ידיה ונסביה הא בכין צבי משה למתב עם גברא ויהב ית צפורה ברת ברתיה למשה". (תרגום יונתן שם).
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
האם מותר לפנות למקובלים?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אנחנו קודש למענך
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
