ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
בשבוע זה אנו קוראים על מיתת אהרון ומרים ועל פטירתו הצפויה של משה רבינו. על פטירתם של אהרון ומרים אמרו חכמינו ש"מיתת צדיקים מכפרת". גם על פטירת משה מסופר בפרשה זו. וגם עליה נאמר כי היא למען עם ישראל. (דברים פרק ג כו) "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי". ולכן לא התקבלה תפילת משה והוא מת בעבר הירדן ולא נכנס לארץ. ננסה בשיעור זה לדעת על מה מיתת צדיקים מכפרת?
מיתת מרים מכפרת כמו פרה אדומה
על מיתת מרים שואל רש"י: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת". קרבנות הם באמת מכפרים על החוטאים אבל כאן מדובר על פרה אדומה שמיועדת לטהר את מי שנמטא בטמאת מת. ובאופן פשוט היא לא מכפרת. ולמה הוא קורא לה "קרבן" ומכפרת?
השאלה מתעצמת כשמסתכלים בגמרא ורואים שהנוסח הוא שונה. הגמרא אומרת (מועד קטן כח.) "א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת". כאן כתוב במפורש שפרה אדומה מכפרת. וצריך להבין על מה פרה אדומה מכפרת, שכן פרה אדומה מטהרת אנשים שנטמאו, והנטמא על-ידי מת אינו חוטא. הוא יכול להיות איש חברה קדישא שמטפל בנפטרים שהוא בעל מעלה ולא חוטא. על מה היא מכפרת הפרה האדומה?
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (709)
הרב שמואל אליהו
93 - איסור מחלוקת וחשיבות השלום
94 - על מה מכפרת מיתת צדיקים?
95 - פרשת פנחס – כוח הדיבור
טען עוד
פרה אדומה היא בכלל לא כמו כל קרבן אחר
בגמרא יש שאלה האם פרה אדומה היא קרבן או לא? כל אחד יודע שפרה אדומה לא מוקרבת על גבי המזבח שנמצא בחצר כמו כל קרבן אחר. היא בודאי לא בתוך ההיכל כמו קטורת ולחם הפנים. היא נשחטת ונשרפת מחוץ לבית המקדש, על הר הזיתים. מול הכניסה של הר הבית, מרחוק. הכהן השורף אותה עומד ורואה ממקומו את הפתח של בית המקדש וההיכל כשכל דלתות העזרה פתוחות.
בגמרא בע"ז (כג.) יש מחלוקת האם פרה אדומה היא סוג של קרבן או לא. הגמרא דנה האם היא קודשי מזבח שזה סוג של קורבן שהרי נאמר עליה "חטאת". אפשרות שניה שהיא נחשבת כמו 'קודשי בדק הבית' כמו כל רכוש אחר של בית המקדש שאינו קורבן. כמו כסף וזהב או בעל חיים טמאים או בעלי מומים שהם רכוש בית המקדש לבדק הבית או לקנות קרבנות למזבח. אבל הם לא קדשי מזבח.
הרמב"ם (בהלכות מעילה פרק ב) פוסק בעניין זה: "וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר, אף על פי שהיא כקדשי בדק הבית, הרי נאמר בה 'חטאת היא', ותנאי בית דין הוא שלא ימעול אדם באפר הפרה". אם כן היא לא קרבן ממש שהרי היא כמו קדשי בדק הבית. אמנם כיון שנאמר בה 'חטאת' יש בה צד של כפרה כמו קרבן חטאת. וחוזרת השאלה על מי היא מכפרת?
פרה אדומה מכפרת על חטא העגל
התוספות מביא מדרש שמסביר על מה הכפרה: "ומה צוה הקב"ה להביא פרה אדומה? לכפר על מעשה העגל, משל לולד שטינף לחצר המלך אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל". (מדרש אגדה במדבר פרק יט.(
אם כן אנו למדים שלא מדובר כאן בטהרה וחטאת פרטית של הנטמא אלא של כלל ישראל שסוחבים על גבם את חטא העגל. על חטא זה נאמר "וביום פקדי ופקדתי" שהקב"ה אומר כי בכל פורענות שעם ישראל מקבל יש מעט פרעון של העונש הנגזר עליהם בחטא העגל. "אמר רבי יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון". (סנהדרין דף קב עמוד א והעגל הראשון שכתוב כאן הוא להבדיל בינו לבין העגלים שעשה ירבעם בן נבט. ומהו אחד מעשרים וארבע בהכרע ליטרא? כשמוכר שוקל ללוקח את הסחורה. הוא מוסיף אחד חלקי עשרים וארבע על מנת שהמשקל של הסחורה והמשקולות לא יהיה מאוזן אלא ינטה לצד הלקוח).
שריפת פרה אדומה מיועדת לכפר על החטא הזה. לא מדובר בחטא של אדם פרטי אלא בחטא של האומה. חטא שנעוץ עמוק עמוק בשורשי החיים של העם הזה. קלקול לאומי. "חטא העגל". כל טהרה של פרה אדומה גם מטהרת את הטמא וגם מכפרת על אותו חטא עגל נורא שבו עם ישראל עובדים עבודה זרה במקום שבו הם קיבלו תורה.
על מה מכפרת פטירת צדיקים
הלימוד הזה מלמד שפטירת צדיק מטהרת ומכפרת ברמות הלאומיות הגבוהות ולא רק ברמות הפרטיות של חטא של פלוני ואלמוני. משהו הרבה יותר עמוק ושורשי. שמגיע עד חטא העגל, חטא עמוק מאוד שמתגלה אחר כך בעגלים שהעמיד ירבעם בן נבט בדן ובבאר שבע. עגלים שמלווים את עם ישראל שנים רבות מאוד והם לא מצליחים להתנתק מהם עד חרבן הבית הראשון.
הפרה האדומה של דמה בן נתינה בזכות כיבוד הורים
הגמרא מספרת (קידושין לא) שחכמים רצו לקנות אבן ישפה עבור החושן של הכהן הגדול במקום זו שאבדה. הם שמעו שיש אבן כזאת לגוי בשם דמה בן נתינה.
"אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עַד הֵיכָן כִּבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ מֶה עָשָׂה נָכְרִי אֶחָד בְּאַשְׁקְלוֹן לְאָבִיו, וְדָמָּא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ, אָמְרוּ, פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים אֲבָנִים לָאֵפוֹד בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא שָׂכָר, וְרַב כָּהֲנָא מָתְנִי, בִּשְׁמוֹנִים רִבּוֹא, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מֻנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִעֲרוֹ"
סיפור מפורסם נוסף מסופר על דמא בן נתינה בגמרא שם שישב עם גדולי רומי לבוש בסירקון של זהב. אמו שלקתה בנפשה נכנסה, קרעה את בגדו וירקה בפניו לעיני כל חבריו המכובדים. למרות הבושות הגדולות, שתק דמא ולא ביישה, ואפילו לא גער בה.
על כך זכה דמא בכך שנולדה לו פרה אדומה (בבלי קידושין לא: ירושלמי מסכת פאה א,א). "לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ - שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה בְּעֶדְרוֹ. נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ. אָמַר לָהֶם, יוֹדֵעַ אֲנִי בָּכֶם, שֶׁאִם מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִכֶּם כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, אַתֶּם נוֹתְנִים לִי, אֶלָּא אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם, אֶלָּא אוֹתוֹ מָמוֹן שֶׁהִפְסַדְתִּי בִּשְׁבִיל כִּבּוּד אַבָּא".
למה השכר על כיבוד אב ואם הוא פרה אדומה? אולי זה קשור לזה שהקרבת פרה אדומה היא כולה מסירות נפש של האמא הפרה בשביל הבן שלה שחטא. היא מוכנה להשרף וליהפך לאפר מחוץ למחנה בשביל לתקן את מה שעשה הבן שלה. גם הכהן שמקריב אותה מוכן להיות טמא בשביל לטהר את ישראל. היא לא אשמה אבל היא עושה הכל בשביל הבן שלה שחטא בחטא כל כך נורא. היה ראוי שהבן גם הוא יכיר טובה לאמא שמוכנה להשרף בשבילו. ואולי בגלל זה התכונה הראויה לאדם שתוולד אצלו פרה אדומה היא כיבוד הורים.
אולי לזה התכוונה השכינה שדיברה לרבי יוסף קארו זי"ע ואמרה לו: "ואלו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזוכריכם כי בסבתכם אני מושלכת בעפר".
חטא העגל וחטא האדם הראשון
חכמינו אמרו שיש קשר הדוק בין חטא העגל לחטא האדם הראשון. בחטא אדם הראשון נגזרה על האדם מיתה ובכללה מלחמות מחלות וייסורין. בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה. שמענו לקולו. בארס שלו מפעפע בכולנו והוא גורם לנו מיתה בסופו של דבר.
חכמינו אמרו (יבמות קג:): "דא"ר יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבים שלא עמדו בהר סיני לא פסקה זוהמתן".
במתן תורה נגאלנו לרגע מהחטא הזה. כמו שהתרפאנו מכל הקלקולים הגופניים שנגרמו לנו במצרים. כל החגרים עמדו על רגליהם. כל העיוורים נתפקחו. כל החרשים שמעו. כך נגאלנו גם מחולי הנפש. וטומאת הנחש עזבה אותנו. "ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן".
אבל זה היה לתקופה קצרה בלבד. בחטא העגל חזרנו והמשכנו עלינו את הזוהמה הזאת של חטא אדם הראשון. "וכשחטאו בעגל וקלקלו כעין חטא אדה"ר ממש, חזרה זוהמתן שפסקה, ואעפ"י שחזרה עם כל זה לא חזרה להם הזוהמא חזרה גמורה, כי סוף סוף טהרתן של ישראל במקומה עומדת, רק שהשליטו עליהן המיתה".) ספר חסד לאברהם - מעין א - נהר יג). חזרנו למות ולחלות כאחד האדם. אמנם לא חזרנו לגמרי למצבנו הראשון. כבר טעמנו את הטעם של החרות ממלאך המוות. כבר ראינו איך נראה גן עדן. כבר יותר קל לנו לחזור בתשובה.
מיתת צדיקים מכפרת על כל העולם
לפי זה הפרה האדומה שמכפרת על חטא העגל - מחזירה אותנו בעצם למצב של קודם החטא של אדם הראשון. היא באה לכפר על שורש המיתה בעולם. מיתה שבאה על ידי החטא של אדם הראשון. אם נעקור את החטא משורשו - לא תהיה מיתה ולא תהיה טומאה בעולם.
נמצא, כי התפקיד המטהר של פרה אדומה אינו רק לטהר בדיעבד את הטמאים, אלא לכפר ולתקן את הגורם המקורי לטומאה, את השורש של הנפילה של העולם. לפי זה נבין כי מיתת צדיקים מכפרת היא גם במובן הזה. לתקן את השורש של המיתה בעולם.
על פי זה יובנו דברי המהר"ל שכתב בספרו גור אריה (על במדבר פרק כ פסוק א) "כתב המהרא"י ז"ל, הא דלא סמך אותה לשאר קרבנות, היינו כי מפני שפרה אדומה קרא אותה הכתוב "חטאת" (לעיל יט, ט) , אף על גב שאינו קרבן ממש, כך מיתת צדיקים, אף על גב שאינו קרבן ממש, מכפרת".
ועוד כתב למה נסמכה דווקא לפרה אדומה ולא לשאר קרבנות? "כי סלוק החטא הוא כאשר יסולק ענין הראשון אשר היה בו החטא" וממילא כאשר השורש נתקן - הכל נתקן. "ובמיתת הצדיק כפרה לכל העולם".
מיתת אהרן מכפרת כמו בגדי כהונה
בהמשך הגמרא שם: "א"ר אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת". ומה שאמר שהיא סמוכה לבגדי כהונה, אין הכוונה לפרשת בגדי כהונה כיצד הם נעשים. שזה כתוב בספר שמות. מה שהגמרא מתכוונת הוא לסיפור שבו אהרון פושט את בגדיו ואלעזר לובש אותם במקומו.
"קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר. וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".
בפשטות מדובר כאן על לבישת הבגדים של אלעזר שמכפרת. וכמותה מכפרת מיתתו של אהרן הכהן. איפה למדנו שבגדי כהונה מכפרים?
פטירת צדיקים ובגדי כהונה - מכפרים על העבירות החמורות שבתורה
בגמרא זבחים (פח ע"ב): "אמר רבי עיני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה (בפרשת צו), לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת - מכפרת על שפיכות דם, שנאמר (בראשית לז, לא) 'וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם', מכנסים - מכפרת על גילוי עריות, שנאמר (כח, מב) 'ועשה להם מכנסי בד' - לכסות את בשר ערוה, מצנפת - מכפרת על גסי הרוח מנין וכו', אבנט - מכפר על הרהור הלב - היכא דאיתיה ("שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהן, דהיינו כנגד הלב", רש"י), חושן - מכפר על הדינין שנעשו על ידי בית דין שלא באופן נכון, שנאמר (שם, טו) 'ועשית חושן משפט', אפוד - מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג, ד) 'אין אפוד ותרפים', מעיל - מכפר על לשון הרע מנין, א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע, וציץ - מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב (בפרשתנו שם, לח) 'והיה על מצח אהרן', ובעזות פנים כתיב (ירמי' ג, ג) 'ומצח אשה זונה היה לך'".
הנך רואה כי החטאים שמתכפרים על ידי בגדי כהונה הם החטאים הקשים ביותר. עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. לשון הרע ועיוות הדין. ועל זה מכפרים בגדי כהונה ועל זה מכפרת גם מיתתם של צדיקים. הנך רואה לאיזה מעלה גדולה מגיעה פטירתם של צדיקים שלוקחים על עצמם את עוון הדור.
ועוד כדי לשים לב כי מיתתם של צדיקים מכפרת. היא לא על אדם פרטי אלא על חטאים של עם שלם. אם הם מכפרים על לשון הרע - הרי זה על לשון הרע של העם כולו. וכן על שאר החטאים. וזה פלא גדול.
למה בגדים מכפרים?
קשר נוסף בין בגדים למיתה מובא בגמרא (סוטה דף יד/א). "דרש ר' שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים דכתיב "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" וסופה גמילות חסדים דכתיב: "ויקבר אותו בגיא".
אחרי חטא אדם הראשון עשה הקב"ה לאדם הראשון בגדים. "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". בזכות הבגדים הללו הם היו יכולים להתקיים ולחיות ולא למות באותו יום. על זה נאמר כי התורה מתחילה ונגמרת בגמילות חסדים. מתחילה בבגדים שהקב"ה עשה לאדם הראשון ולאשתו. התורה מסתיימת בקבורה שהקב"ה קובר את משה רבינו בגיא. גם אצל אהרון אנחנו רואים את הקשר בין החסד הראשון של אלוקים בבגדים לחסד האחרון שיש בקבורה שהיא מכפרת. "וכיפר אדמתו עמו".
כותב המהר"ל: "החטאים לאדם הם נחשבים גם כן מלבוש, שהאדם מתלבש בחטאים והם נקראים "בגדים צואים" (זכריה ג, ג) .וכוונתו ליהושע הכהן הגדול שנאמר עליו בספר זכריה (פרק ג ג) ו"ִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ" ומקשה הגמרא (סנהדרין דף צג/א) "וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן".
ולכן הוא ממשיל בהמשך את התיקון להסרת הבגדים הצואים ולהלבשת הכהן הגדול במחלצות. וכפי שמסביר שם רש"י שהתיקון של הסרת הנשים הנכריות בדור ההוא של הבית השני היה החלפת הבגדים הצואים בבגדי נכונים. "והמצוות והמידות הטובות גם כן הם מלבוש לאדם והם מלבוש כבוד לאדם. וכאשר הכהן הגדול לובש בגדי קדושה אשר דבר זה הוא סילוק מלבוש החטאים".
האם בגדים מכפרים רק אם לובשים אותם או אפילו לא?
הציץ הוא אחד מהבגדים של הכהן הגדול. וראינו קודם כי הוא מכפר על עזות מצח. ועוד כתוב בציץ שמרצה על עון ופסול טומאה בקרבנות, כדכתיב "ונשא אהרן את עון הקדשים".
נחלקו התנאים (יומא ז׳ ב׳) האם הציץ מרצה על עוון הקדשים רק אם הוא על מצחו של הכהן הגדול או גם אם הוא נמצא בארון שבו הוא שמור. האם עצם מציאות הציץ עושה את התיקון או דווקא כשהוא על מצח הכהן?
"דתניא. ציץ - בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה. דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר: עודהו על מצחו - מרצה. אין עודהו על מצחו - אינו מרצה. אמר לו רבי שמעון: כהן גדול ביום הכפורים יוכיח שאין עודהו על מצחו ומרצה. אמר לו רבי יהודה: הנח לכהן גדול ביום הכפורים שטומאה הותרה לו בציבור.
ממשיכה הגמרא ואומרת "אמר אביי: בנשבר הציץ דכולי עלמא לא פליגי דלא מרצה. כי פליגי דתלי בסיכתא (תלוי על יתד. בקר) רבי יהודה סבר: 'על מצח ונשא'. (רק כשהוא על מצחו הוא נושא את העוון) ורבי שמעון סבר: 'תמיד לרצון לפני ה''. מאי תמיד? אילימא תמיד על מצחו? מי משכחת לה מי לא בעי מיעל לבית הכסא ומי לא בעי מינם אלא תמיד מרצה הוא". האם כהן גדול לא נכנס לבית הכסא בלי ציץ ולא ישן בלי ציץ. ואם כן איפה מתקיים המילה "תמיד"? מכן מסיק רבי שמעון שתמיד הציץ מרצה אפילו אם הוא נמצא על יתד או בארון ולא על מצחו של הכהן הגדול.
מהדיון בשאלה האם ציץ יכול לרצות גם אם הוא שבור. למד הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל כי הייתה מחשבה שאולי הציווי של הציץ הוא המכפר על ישראל. אפילו לא הקיום שלו. למעשה אביי אמר שרק כשהוא קיים הוא מכפר. ויש מחלוקת בין רבי שמעון לרבי יהודה אם הוא מרצה כשהוא לבוש או אפילו כשהוא תלוי על יתד.
הרב פיינשטיין אומר שאי אפשר ללמוד מכאן על כך בגדי כהונה. כיון שבגדי כהונה מכפרים וציץ מרצה והם שני דברים שונים. ולדעתו רק כשכהן גדול לבוש בהם - הם מכפרים. וצ"ע.
אם בגדי כהונה מכפרים - למה נחרב בית המקדש?
אנו דנים בשאלה של בגדי כהונה, גם בשביל ללמוד עליהם וגם בשביל לדעת מה היא הכפרה של פטירתם של צדיקים. יש שואלים אם בגדי כהונה מכפרים על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. איך נחרב בית המקדש. "הלא חורבן הבית היה מחמת אלו העבירות, ואיך נענשו, הלא בגדי כהונה היו מכפרים עליהם?". )השל"ה - מס' ר"ה פרק תורה אור אות ה)/
א. בגדי כהונה מכפרים רק על שוגג - המהרש"א
המהרש"א כותב שאין כפרת בגדי כהונה כי אם על חטא בשוגג, ואילו במזיד אינם מועילים לכפרה. (מהרש"א על זבחים דף פח/ב) "ולי נראה ליישב דודאי הא דקאמר דבגדי כהונה מכפרין על שפיכות דמים וגילוי עריות ועבודה זרה - היינו אשוגג דוקא. אבל אמזיד - ודאי דאין בגדי כהונה מכפרין אלא הנגעים באין עליו בשפיכות דמים וגילוי עריות ועבודה זרה במזיד".
ב. בגדי כהונה מכפרים רק בצירוף תשובה - הרא"ש
בשיטה מקובצת במס' ערכין (טז. אות ט) - הביא את דברי הרא"ש שגם הוא נתקשה כבר בקושיא זו, וז"ל: "וכי בגדי כהונה מכפרין שלא יענשו - אף מי שאינו שב בתשובה, אם כן למה גלו ישראל, והלא נתכפר להם על עבודה זרה שעבדו, ועל גילוי עריות ושפיכות דמים?". הרי, שגם אם בגדי כהונה מכפרים על אותן עבירות עצמן - אין הדברים נאמרים כי אם בצירוף תשובה, ובלאו הכי אין מכפרים, ולכן לא הועילו לבני ישראל כפרות בגדי הכהונה בשעת החורבן - מאחר שלא שבו בתשובה על עוונם.
יסוד דברי הרא"ש מצינו כבר בתוס' במס' סנהדרין, אחרי שביארו לשון הגמרא: "מיום שחרב בית המקדש - דין ארבע מיתות לא בטלו", כי בעוד שביהמ"ק היה קיים היו בגדי כהונה מכפרים, הסיקו: "מיהו הני מילי כשעשו תשובה", וכן הוא בתוס' ר"ש משאנץ.
ג. בגדי כהונה מכפרים רק על דברים שאינם מגוף העבירה - תוס' ערכין
התוס' במס' ערכין (טז.) כתבו שבגדי כהונה אינם מכפרים על גוף העבירה אלא על דבר שנחשב כמו עבירה. "כגון שלא הרג ממש אלא שהלבין פני חבירו ברבים דקיימא לן (ב"מ דף נח:) כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים. ועל זה בגדי כהונה מכפרים. וכן גילוי עריות ממש אהנו מעשיו ולא אהנו מעשיו זהו כי הא דאמרי' (שבת דף נה:) מתוך ששהו קיניהן מעלה עליהם כאילו שכבום".
וכן בפסקי תוס' שם: "בגדי כהונה לא מכפרי אגופי עבירה עצמה, אלא אמרצה מעות מידו לידה להסתכל בה... ועל העוסק ומלוה בריבית דדמי לשפיכת דמים - דנוטל נשמתו...", ולאור זה תתורץ ממילא הקושיא היאך גלו בעוד שהיתה להם כפרת בגדי כהונה, כי אין הכפרה כי אם על אביזרייהו של גילוי עריות ולא על גילוי עריות עצמו.
ד. בגדי כהונה מכפרים רק הערבות ההדדית
אבל בתחילת דברי התוס' הוא מביא את דברי רש"י שם שאומר כי הבגדים מכפרים על הערבות ההדדית. "והכא תניא דבגדי כהונה מכפרים, תריץ דהא דתני בגדי כהונה מכפרי' לאו עליה דידיה אלא על אחרים. דעל ידי שפיכות דמים נענשים העולם. דכתיב (במדבר לה) "כי הדם הוא יחניף". ושם התורה אומרת כי בעוון שפיכות דמים שבית הדין מוותר ומשחרר רוצחים - נפגעים כולם. לא המשחררים עצמם אלא אחרים. כמו שאומר הפסוק: (במדבר פרק לה) "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת: וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן: וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ".
הרי שמדובר כאן לא רק בכך שהארץ מתמלאת רוצחים שחוזרים למעשיהם הרעים. אלא בחטא של הארץ. שהארץ נעשית חוטאת והארץ צריכה כפרה. ועל הכפרה הזאת של הארץ וחטאה מכפרים הבגדים. וכן ממשיך שם תוס' ואומר: "ובגילוי עריות כתיב 'ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה'. אבל לשון הרע לא אשכחן דאיענשי ביה אחריני - לשון רש"י".
וכן מתרץ השל"ה: "אלא על כרחך צריך לומר דבגדי כהונה אינם מכפרים אלא על הערבות, אבל לא על החוטאים בזה בעצמם. וזה רמוז בדברי התנא (אבות א, יד): 'אם אין אני לי מי לי', רוצה לומר, אם אין אני מתקן לי, כלומר העבירות שהם שלי שפעלתים בעצמי, מי יתקן אותם לי. בשלמא העבירות שאינם לי אלא מצד הערבות אז הם מתוקנים מצד אחר, דהיינו 'בגדי כהונה' שהיו מכפרים על הערבות, אבל אותן עבירות שהם לי, אז מי לי לתקנם כי אם אני בעצמי. וכן מצאתי בספר 'עבודת יום כפורים' שבגדי כהונה מכפרים הערבות".
וכן כתב הרמ"ק בפירושו על סדר עבודת יוהכ"פ על סגולתם של בגדי הכהונה )בסידורו 'תפלה למשה' תיקוני כה"ג, תיקון ח): "והכוונה בכל זה, לכפר על כלל העם מהפגם שגורמים להם עוונות אלה בסוד הערבות, והפוגם עצמו צריך מירוק , וזה פשוט".
ה. בגדי כהונה מכפרים על מזיד שלא התרו בו - דעה אחת בתו'ס
יש אומרים שבגדי כהונה מכפרים גם על מזיד שלא התרו בו (עיין תוס' כתובות ל. ד"ה מיום. ריטב"א שם; סנהדרין לז: ד"ה מיום) הם מביאים את דבריהם לבאר מה שאמרו חז"ל (כתובות ל.):"אָמַר רַב יוֹסֵף, וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּא, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ סַנְהֶדְרִין, אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ. ,לֹא בָּטְלוּ'? הָא בָּטְלוּ לְהוּ?! אֶלָּא דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ - מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב סְקִילָה, אוֹ נוֹפֵל מִן הַגַּג, אוֹ חַיָּה דּוֹרְסַתּוֹ. וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵקָה, אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ. וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה, אוֹ נִמְסָר לַמַּלְכוּת, אוֹ לִסְטִין בָּאִין עָלָיו. וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק, אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכִי (אסכרא)".
ועל כך הקשו התוס' למה דווקא משחרב בית המקדש. הרי ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה הסנהדרין ולא דנו יותר דיני נפשות ואם כן היה על עם ישראל עוון בכך שלא דנו את הנפש והיה חטא שרוי על הארץ. ומתרצים שם כמה תירוצים ואחד מהם: "ויש מפרשים דלהכי נקט משחרב בהמ"ק משום דקודם לכן אע"פ שגלו היו בגדי כהונה מכפרים על מזיד דלא אתרו ביה כדאמרינן בפרק יש בערכין (ערכין דף טז. ושם) ואין נראה דהא בימי שמעון בן שטח היו בגדי כהונה והיה דין ארבע מיתות כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז: ושם).
לדעה זו שתוס' דוחה היו בגדי כהונה מכפרים על חטא של מזיד שלא התרו בו. אמנם הם דוחים את הפירוש שלו משמעון בן שטח שהעיד כי בזמן שהיה בית המקדש קיים היה אחד שהרג את חבירו בלי עדים ולא היו יכולים להמית אותו בבית הדין. אבל מעיד רבי שמעון בן שטח שהוא ראה בעצמו איך נחש בא ומכיש את אותו רוצח. ואם היו בגדי כהונה מכפרים גם על מזיד שלא התרו בו - למה מת אותו בן אדם על ידי הנחש? אלא ודאי שבגדי כהונה לא מכפרים על מזיד.
מיתת צדיקים מכפרת על כלל ישראל
אנו מביאים אל כל הדיון הזה בכפרה של בגדי כהונה כי על זה בדיוק אמרה הגמרא כי כך מכפרת פטירתם של צדיקים. הם מסייעים לנו סיוע גדול לא רק על חטאים פרטים של פלוני ואלמוני אל על חטאים שהם בשורש של כל החטאים כולם. הם מסייעים להסיר קטרוג מכלל ישראל. הם מסייעים להסיר חרון אף מישראל.
הפטירה שלהם מסירה גם חרון אף מאנשים פרטיים. כמו שכתוב בגמרא (מסכת יומא דף פו/א) "שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְרוֹמִי, שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ?! אָמַר לוֹ, שְׁלֹשָׁה הֵן, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. א] עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ג) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם", ב] עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא טז) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם". ג] עָבַר אָדָם עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פט) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" וְגוֹ', ד] אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ - אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כב) "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" וְגוֹ'".
על החטאים הללו שתשובה לבד לא מספיקה מועלת פטירתם של צדיקים. שיש להם בחינה כמו בית המקדש שמכפר. ולכן אמרו כי כל מי שהיה באשכבתא של רבי - הריהו בן העולם הבא.
צדיקים כמו בית המקדש
חז"ל מלמדים אותנו ש"קשה מיתתם של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מחורבן בית המקדש". ולמה השווה אותם לדבר כל כך גדול? כי הם מכפרים עלינו כמו שהיה מכפר בית המקדש. כך בחייהם וכך בפטירתם.
וכן אומר השל"ה הקדוש: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה ח') "הצדיקים הם הבתי מקדשות על כן לא אמר בתוכו, רק בתוכם. אמרו רז"ל מסכת ראש השנה: "כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי" זה צום גדליה, ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו. ובאיכה רבתי מצינו "שסילוקם של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר שתיים שבמשנה תורה, ומחורבן בית המקדש. בתוכחות כתיב: "והפלא ה' את מכותיך" ובחורבן בית המקדש כתיב: "ותרד פלאים" אבל בסילוקם של צדיקים כתיב: ביחזקאל (ב' ח') "לכן כה אמר ה' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא" וכל כך למה? ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" עכ"ל.
הנה בתוכחות לא כתיב רק פלא אחד, ובחורבן בית המקדש שתיים כי פלאים - תרתי, משמע, ובסילוקן של צדיקים כתיב שלוש פלאות, ואין זה סותר למה שאמרו לעיל "ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו", ובמדרש זה משמע שהוא ביותר. כי הנה הצדיק הוא גם כן בית המקדש ממש כמו שנאמר בשמות "ושכנתי בתוכם". כי הנה היו שני מקדשות שחרבו וכל אחד הוסיף יגון ואנחה, כי לאחר חורבן בית שני נסתלקה שכינה ביותר למעלה, ואין לנו אלא התורה הזאת. וסילוק הצדיק הוא חורבן שלישי. וזהו עניין שתי פלאות במקדשות כי היו שתים, ובצדיק שלוש, כי הוא חורבן השלישי.
צדיקים - נוכחות השכינה בתוכנו
צריכים אנו להבין עד כמה השבר של פטירת הצדיקים הוא גדול. הצדיקים, הם הם בית המקדש של הדור, הצדיקים הם הנוכחות של השכינה הקדושה בקרבנו. הצדיקים, זככו את עצמם בטהרה ובקדושה, מסרו נפשם על התורה ועל התפילה ועל עם ישראל. וזכו ששכינה תהיה שוכנת בתוך לבבם, ומתוך לבבם תאיר היא את אורה הגדול על כלל עם ישראל. ביתה ומקומה של השכינה הקדושה הוא בלב הצדיקים, אוהבי עם ישראל המוסרים עצמם למען עם ישראל, למען תורת ישראל, למען ארץ ישראל.
אין השכינה העליונה שורה אלא במקום הראוי לה. ומקום זה הוא בקרב ליבם של קדושי ישראל. שרידי קודש אשר התקדשו לעילא לעילא בתורה, בטהרה עד שכל חדרי לבבם נעשה בית קיבול אל ההארה האלקית העליונה. אותה שכינה קדושה, נשמת החיים של עם ישראל, נשמת האומה. השכינה אשר שרתה בבית קודש הקדשים באהבה ובחיבור, היא היא השוכנת בתוך ראשי העם, גדולי הדור אנשי קודש, אנשי אצילות עליונה, ודרכם היא מפַכָּה לכל העולם כולו, ומברכת לכולם בשפע גדול. (מתוך ההספד של החלבן בשבעה של הרב זצ"ל).
למה מיתת צדיקים מכפרת?
הסיבה שבגללה מיתת צדיקים מכפרת. כי באמת זה היה כל ענינים של הצדיקים בימי חייהם. להציל על כלל ישראל. וכך אומר המסילת ישרים בשער החסידות שצדיק אמיתי לא עובד בשביל העולם הבא שלו, אלא להקים שכינתא מעפרא. ממש המשך של משה רבינו שהיה מסכים לותר על העולם הבא שלו על מנת שעם ישראל ינצל.
ודבר זה ביארוהו בתנא דבי אליהו: "כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו. ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גליות - מיד שורה רוח הקודש בקרבו". וכו' נמצאת למד שב' דברים יש בעניין זה, אחד הכוונה בכל מצווה ועבודה שתהיה לעילוי כבודו של מקום במה שבריותיו עושים נחת רוח לפניו, ועוד הצער והבקשה על עילוי כבודו של ישראל ושלוותן.
צדיק - עושה מעשיו לטובת הדור
"שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעיה ג'): ''אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו'', שכל הדור אוכל מפירותיו, וכן אמרו חז''ל (ב''ב ט''ו): היש בה עץ אם יש מי שמגן על דורו כעץ. ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדרגות שבהם, והוא מה שאמרו ז''ל בלולב ומיניו (ויקרא רבה): יבואו אלה ויכפרו על אלה שאין הקב''ה חפץ באבדן הרשעים, אלא מצווה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם, וזה צריך שיעשה בכוונת עבודתו, וגם בתפלתו בפועל דהיינו שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סניגוריא על הדור כולו.
וכבר אמרו ז''ל (יומא ע''ז): על הפסוק ''ואני באתי בדבריך'' שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא כשלימד סניגוריא על ישראל, וגדעון נאמר לו (שופטים ו'): ''לך בכחך זה'', לפי שלמד סניגוריא על ישראל, כי אין הקב''ה אוהב, אלא למי שאוהב את ישראל! וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב''ה מגדיל עליו. ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל שהקב''ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה. הא למה זה דומה? לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת והוא דבר שהטבע יעיד עליו.
הצדיק מעלה בשעת מותו יותר מכל מה שהעלה בחייו
על שמשון נאמר כי המתים שהמית במותו היו יותר מכל מה שהמית בחייו. ולכן הצדיקים בעת פטירתם עוברים בעמק הבכא ומעלים נשמות שלא עצרו כח לעלות בעצמם. וכתב האר"י בשער ההקדמות (דף לט עמוד ב) "בעת פטירת הצדיקים התחתונים מן העוה"ז, כי אז עולים נשמותיהם, ועוברות דרך עולם העשיה, ונוטלות ומבררות עמהם קצת ניצוצות הקדושה, אשר בתוך קליפת עולם העשיה, ומעלות אותם עמהם. וכן בעברם דרך עולם היצירה, ובעולם הבריאה, מבררות קצת ניצוצות אשר בתוך הקליפות שבכל עולם מהם, ועולות עד עולם האצילות, ומחזירים האורות ההם למקומם".
עוד כתב האר"י בספר הליקוטים (פרשת ויצא - פרק לו). "והנה כל הבירור שאדם עושה בחייו, הוא במעשה המצות ובאכילתו, אמנם בפטירתו מזה העולם כשיוצאה נשמת הצדיק מן הגוף, כי אז הנשמה היא בלי לבוש הגוף הגשמי, כי אז אין אחיזה לחיצונים בנשמה, ואז היא נכנסת בתוכם ומשברת הקליפות, ומלקטת כמה ניצוצות, הכל כפי כח הצדיק שמת, ומעלה אז בשעת מותו יותר מכל מה שהעלה בחייו. וז"ס מ"ש רז"ל "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" .
נמצא שהצדיק מתנקם מיד ממלאך המות. וז"ס מש"ה (קהלת ח' ט') "עת אשר שלט האדם הבליעל באדם הצדיק לרע לו", של בליעל, כי לוקח הקדושה שבתוכו ונשאר מת. וכו'.
ועל כן הצדיקים ע"י פטירתם מזה העולם, עוברים בגיהנם להעלות הניצוצות אשר שם. כי הנה גיהנם הוא עיקר מקום דירת כל הקליפות, וכשהמת היה רשע הקליפות אוחזים בו, אבל כשהוא צדיק אינם יכולים לאחוז בו, אדרבא הוא מוציא ממה שיש בידם. זה שאמר הכתוב (תהלים פ"ד ז') "עוברי בעמק הבכא" שהוא גיהנם, הצדיקים עוברים דרך שם, ומשם מעלין מ"ן למעלה וכו'.
ויהי רצון שהדברים הללו שכתבנו פה יהיו להבנת מעלתם של הצדיקים בכללם. ומעלת מו"ר אבא עליו השלום שהיה כל כך אוהב את כלל ישראל ומוסר נפשו בשבילהם. עליו ועל חבריו הצדיקים נאמר שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. אמן.
איך מתכוננים לקבלת התורה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
החשיבות של לימוד אמונה
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
מסכת נדרים מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
חקת פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
נדרים מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
קרח קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
אורות ישראל ותחייתו הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
יסודות התורה והאמונה שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
תורה והלכות ציבור אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
מלכים - הרב עידו יעקובי סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
לנתיבות ישראל תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
