ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- קידושין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
עשיתי מעשה שטות ואמרתי לאחת מבנות השבט שלי בסניף: הרי את מקודשת לי וכו'. ברצוני לדעת, אם ראו אותנו רק שני עדים. האם אנו נשואים או שלא? ואם כן, מה אוכל לעשות מבלי לגלות להורי?
תשובה:
היות ואנו נשאלים לעתים קרובות שאלות מעין אלה חשוב להבהיר את חומרת המעשה. קידושין כמשחק וללא כוונה מכונים בהלכה "קידושי שחוק", ונפסקה ההלכה בשו"ע אבן העזר סימן מ"ב שחוששים לקידושין האלה ואין אומדנות בקידושין ואי אפשר לומר שלא התכוונו ברצינות למעשה.
ישנן לכך השלכות רבות, הבחורה עשויה להיחשב אשת איש ואם לא יסודר העניין כהלכה ותתחתן בעתיד יהיו בניה חס ושלום ממזרים, ואף אם הולכים לבית דין מיד ובית הדין מחליטים לתת לה גט הרי שנאסרת מעתה ואילך להינשא לכהן, ועד מתן הגט אסור הבעל לישא אשה אחרת משום חרם דרבינו גרשום.
לכן, צריך להימנע ממעשים בלתי אחראיים כאלה, שטות של רגע יכולה לגרום נזק בלתי הפיך והרבה כאב וסבל.
למעשה עליך לפנות בדחיפות לבית הדין האזורי והם יחקרו את פרטי המקרה, את מעשה הקידושין, ואת העדים, ויורו לך כיצד לנהוג.
מקורות וביאורים:
יסוד הדברים הוא המקרה שעסק בו המהר"ם מרוטנבורג, ונדפס בשו"ת שלו (סי' תתקצ"ג, וכן בתשובות מיימוניות ספר נשים סימן א', הובא בב"י סי' מ"ב):
"ראובן שקידש לאה וזרק לה קידושיה לתוך חיקה ונענעה בגדיה להשליך הקידושין ממנה תוך כדי דיבור...אבל בנדון זה כיון דשמעו העדים דאיהי אמרה לו מעיקרא פלוני בוא וקדשני וגם שוב בשעת הקידושין כשאמר בפני כולם פלונית ביקשה ממני לקדשה וכן אעשה ושתקה אף על גב דבתר דנפול לתוך חיקה שדיתינהו איכא למימר דמעיקרא קיבלה לשם קידושין וכי שדיתינהו בתר הכי מיהדר קא הדרה בה... ואף על גב דאמרה בלבי לא היה אלא לשחוק ולהתלוצץ עמו ומעולם לא נתרצתי להתקדש לו אלא לחוכא ואטלולא בעלמא, דבריה שבלב נינהו, ודברים שבלב אינם דברים. ואף על גב דאיכא למימר דאנן סהדי דלא נתכונה אלא להתלוצץ וכהאי גונא אזלינן שפיר בתר מחשבתה, כגון גבי מברחת וכר"ש בן מנסיא (ב"ב קמ"ו ע"ב) שכתב כל נכסיו לאחר ולא ידע שהיה לו בן, וכההוא דמרובה (פ' ע"א) דאמרו חכמים לא נתכונה זו אלא להגון לה, וכיו"ב הרבה בתלמוד אזלינן בתר אומדן דעתיה, גבי קידושין משום חומרא דאשת איש לא נסמוך על אומדן דעתה לומר היה בלבה כך בודאי, וליכא אומדן דעתה דמוכח כיון דאיכא למימר נמי אתתא בכל דהו ניחא לה".
התשובה נפסקה להלכה על ידי הרמ"א (אבן העזר סימן מ"ב סעיף א'):
"אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין".
באוצר הפוסקים (ס"ק י"א אות א') מובאות דעות שונות בהבנת דינו של המהר"ם, וניתן לסכם שישנן ג' גישות בפוסקים:
גישה א': היכא שיש אומדנא דמוכח הולכים אחריה ומאמינים לאשה שהתכוונה לשחוק, והמהר"ם אמר שהוי דברים שבלב רק היכא שאין אומדנא דמוכח. (פחד יצחק, חזו"א נ"ב, ג', שו"ת רב"ך ס"ז, שב יעקב). המהר"ם כתב שהסיבה שאין אומדנא דמוכח היא משום דאתתא בכל דהו ניחא להו, אך היכא שהטעם אינו קיים אין לחוש, וכגון שהיא כבר משודכת לאחר. כמו כן המהר"ם מיירי במקרה והמקדש מכחיש אותה שאומרת שכיוונה לשחוק, אך אם גם הבעל מודה לדבריה שכיוונו שניהם לשחוק בעלמא היא נאמנת, משום שלגבי המקדש אין סיבה שלא להאמינו שהרי לא שייך בו הטעם דאתתא בכל דהו ניחא להו. סיבה נוספת להאמינו היא משום שבידו לגרשה אם ירצה ויש לו מיגו. טעם נוסף להאמינו הוא לפי שאין אדם חוטא ולא לו, ולא ישקר לומר שלא התכוון לקדשה להכשיל אחר באיסור אשת איש ועל ידו ירבו ממזרים בישראל 1 .
גישה ב': אפילו היכא שיש אומדנא דמוכח אין להאמינה, והטעם הוא שאנו לא בקיאים האידנא בשיעור האומדנא כמו שהיו בקיאים בהם חכמי התלמוד, ואין לנו להקל בו מחמת אומדנא הנראית לנו, שמי יאמר שלא חשקה נפשה בו ותמתין עד שתמות אשתו, או אף בפנוי ופנויה שטענו ששחקו בקידושין, ואחר כך נתברר שרצו לזנות וחיפשו היתר ועשו קנוניא להתקדש בדרך צחוק בפני עדים שלא ירגישו בדבר. המהר"ם כתב במפורש שאין הולכין בקידושין אחר אומדנות והרמ"א העתיק להלכה רק את המשפט הזה מדבריו. ומה שהוסיף המהר"ם אחר כך שאין אומדנא דמוכח דאתתא בכל דהו ניחא לה, אין לומר שחזר בו אלש פשוט שכתב כן רק לרווחא דמילתא, ואפילו אם סתר את דבריו הראשונים אנו אין לנו אלא דברי הרמ"א שפסק כלישנא קמא ואליו שומעים, ולכן אין להקל אפילו באומדנות מוכיחות. (חכם צבי קל"ה, ר' יוסף ברוך קזיס, לקט הקמח, אריה החי, נוב"י קמא נ"ט).
גישה ג': היכא שיש אומדנא דמוכח אין איסור דאורייתא, אך מכל מקום אסורה מדרבנן משום חומרא דאשת איש (חת"ס א, פ"ה, ברית יעקב, עין יצחק א', מ"ח, י', עולת יצחק, ערוה"ש, עזרת כהן מ"א). היכא שיש הוכחה וראיה ברורה לאותם דברים שבלב, הוי דברים מהתורה, אלא משום חומרת אשת איש לא נכון לדון על דברים שבלב. מכל מקום, מכיון שהאיסור הוא רק מדרבנן, ממילא יש לנו להקל אם יש עוד ספק אחר על הקידושין. כמו כן החומרא היא רק היכן שיש איסור אשת איש משום כרת וממזרות, אך היכן שיש רק איסור לאו של אסורה לבעל אסורה לבועל, יש להקל לילך אחר האומדנא (עזרת כהן שם).
הגראי"ה קוק (שו"ת עזרת כהן סי' מ"א) מבאר את הגדר באומדנות, וזהו סיכום דבריו:
אומדנא אסורה מהתורה רק בנפשות, ובממונות אסורה רק לחומרא מדרבנן. אולם לדיין מותר לפסוק ע"פ אומד דעתו כי לא מתחשב רק בפרט אחד אלא במכלול פרטים. גם בשאר העניינים מהתורה ישנה אומדנא אלא שמחמירים מדרבנן, וכן הדין באומדנא בקידושין משום אשת איש. אך החומרא היא רק משום אשת איש שיש כרת וממזרות, אך אם יש רק לאו של אסורה לבעל אסורה לבועל אין להחמיר, וכן בצירוף ספיקות אחרים ניתן להקל.
הגר"א שפירא (מנחת אברהם ב', ח') העיר בעניין היחס בין ממונות לקידושין, וכתב כך: "הנה יסוד דין המהר"ם הוא דאף על פי שלגבי דיני ממונות אזלינן בתר אומדנא, אבל בקידושין יש להחמיר. והנה אם כי באמת בכל קידושין יש עניין של ממון, היינו כסף הקידושין שנותן המקדש לאשה, ומוכרח למהר"ם דאם כי בכל מקום שיש להסתפק בקידושין מחמת האומדנא ממילא יש כאן גם ספק על הממון של הקידושין אם זה שייך לאשה, ולגבי ממון הרי גם למהר"ם אזלינן בתר אומדנא. אבל זה פירושו דמכיון שהספק בא כאחד, דרק ע"י ביטול הקידושין תתבטל הנתינה דממון אזלינן בתר דין הקידושין החמור".
למעשה, הדעה המקובלת היא כגישה השלישית שלא סמכו להקל בקידושי שחוק אף באומדנות מוכיחות, אבל עשו מזה סמוכות לצרף להקל עם שאר ספיקות.
^ 1.ראה שו"ת שמע שלמה (חלק ה' אבן העזר סימן י"ח) לראשל"צ הגר"ש עמאר שליט"א, שצירף דעות פוסקים לפיהן יש לסמוך על אומדנות מוכיחות לשעת דחק כגון שיש חשש שרוצה לעגנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
