ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- קידושין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
עשיתי מעשה שטות ואמרתי לאחת מבנות השבט שלי בסניף: הרי את מקודשת לי וכו'. ברצוני לדעת, אם ראו אותנו רק שני עדים. האם אנו נשואים או שלא? ואם כן, מה אוכל לעשות מבלי לגלות להורי?
תשובה:
היות ואנו נשאלים לעתים קרובות שאלות מעין אלה חשוב להבהיר את חומרת המעשה. קידושין כמשחק וללא כוונה מכונים בהלכה "קידושי שחוק", ונפסקה ההלכה בשו"ע אבן העזר סימן מ"ב שחוששים לקידושין האלה ואין אומדנות בקידושין ואי אפשר לומר שלא התכוונו ברצינות למעשה.
ישנן לכך השלכות רבות, הבחורה עשויה להיחשב אשת איש ואם לא יסודר העניין כהלכה ותתחתן בעתיד יהיו בניה חס ושלום ממזרים, ואף אם הולכים לבית דין מיד ובית הדין מחליטים לתת לה גט הרי שנאסרת מעתה ואילך להינשא לכהן, ועד מתן הגט אסור הבעל לישא אשה אחרת משום חרם דרבינו גרשום.
לכן, צריך להימנע ממעשים בלתי אחראיים כאלה, שטות של רגע יכולה לגרום נזק בלתי הפיך והרבה כאב וסבל.
למעשה עליך לפנות בדחיפות לבית הדין האזורי והם יחקרו את פרטי המקרה, את מעשה הקידושין, ואת העדים, ויורו לך כיצד לנהוג.
מקורות וביאורים:
יסוד הדברים הוא המקרה שעסק בו המהר"ם מרוטנבורג, ונדפס בשו"ת שלו (סי' תתקצ"ג, וכן בתשובות מיימוניות ספר נשים סימן א', הובא בב"י סי' מ"ב):
"ראובן שקידש לאה וזרק לה קידושיה לתוך חיקה ונענעה בגדיה להשליך הקידושין ממנה תוך כדי דיבור...אבל בנדון זה כיון דשמעו העדים דאיהי אמרה לו מעיקרא פלוני בוא וקדשני וגם שוב בשעת הקידושין כשאמר בפני כולם פלונית ביקשה ממני לקדשה וכן אעשה ושתקה אף על גב דבתר דנפול לתוך חיקה שדיתינהו איכא למימר דמעיקרא קיבלה לשם קידושין וכי שדיתינהו בתר הכי מיהדר קא הדרה בה... ואף על גב דאמרה בלבי לא היה אלא לשחוק ולהתלוצץ עמו ומעולם לא נתרצתי להתקדש לו אלא לחוכא ואטלולא בעלמא, דבריה שבלב נינהו, ודברים שבלב אינם דברים. ואף על גב דאיכא למימר דאנן סהדי דלא נתכונה אלא להתלוצץ וכהאי גונא אזלינן שפיר בתר מחשבתה, כגון גבי מברחת וכר"ש בן מנסיא (ב"ב קמ"ו ע"ב) שכתב כל נכסיו לאחר ולא ידע שהיה לו בן, וכההוא דמרובה (פ' ע"א) דאמרו חכמים לא נתכונה זו אלא להגון לה, וכיו"ב הרבה בתלמוד אזלינן בתר אומדן דעתיה, גבי קידושין משום חומרא דאשת איש לא נסמוך על אומדן דעתה לומר היה בלבה כך בודאי, וליכא אומדן דעתה דמוכח כיון דאיכא למימר נמי אתתא בכל דהו ניחא לה".
התשובה נפסקה להלכה על ידי הרמ"א (אבן העזר סימן מ"ב סעיף א'):
"אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין".
באוצר הפוסקים (ס"ק י"א אות א') מובאות דעות שונות בהבנת דינו של המהר"ם, וניתן לסכם שישנן ג' גישות בפוסקים:
גישה א': היכא שיש אומדנא דמוכח הולכים אחריה ומאמינים לאשה שהתכוונה לשחוק, והמהר"ם אמר שהוי דברים שבלב רק היכא שאין אומדנא דמוכח. (פחד יצחק, חזו"א נ"ב, ג', שו"ת רב"ך ס"ז, שב יעקב). המהר"ם כתב שהסיבה שאין אומדנא דמוכח היא משום דאתתא בכל דהו ניחא להו, אך היכא שהטעם אינו קיים אין לחוש, וכגון שהיא כבר משודכת לאחר. כמו כן המהר"ם מיירי במקרה והמקדש מכחיש אותה שאומרת שכיוונה לשחוק, אך אם גם הבעל מודה לדבריה שכיוונו שניהם לשחוק בעלמא היא נאמנת, משום שלגבי המקדש אין סיבה שלא להאמינו שהרי לא שייך בו הטעם דאתתא בכל דהו ניחא להו. סיבה נוספת להאמינו היא משום שבידו לגרשה אם ירצה ויש לו מיגו. טעם נוסף להאמינו הוא לפי שאין אדם חוטא ולא לו, ולא ישקר לומר שלא התכוון לקדשה להכשיל אחר באיסור אשת איש ועל ידו ירבו ממזרים בישראל 1 .
גישה ב': אפילו היכא שיש אומדנא דמוכח אין להאמינה, והטעם הוא שאנו לא בקיאים האידנא בשיעור האומדנא כמו שהיו בקיאים בהם חכמי התלמוד, ואין לנו להקל בו מחמת אומדנא הנראית לנו, שמי יאמר שלא חשקה נפשה בו ותמתין עד שתמות אשתו, או אף בפנוי ופנויה שטענו ששחקו בקידושין, ואחר כך נתברר שרצו לזנות וחיפשו היתר ועשו קנוניא להתקדש בדרך צחוק בפני עדים שלא ירגישו בדבר. המהר"ם כתב במפורש שאין הולכין בקידושין אחר אומדנות והרמ"א העתיק להלכה רק את המשפט הזה מדבריו. ומה שהוסיף המהר"ם אחר כך שאין אומדנא דמוכח דאתתא בכל דהו ניחא לה, אין לומר שחזר בו אלש פשוט שכתב כן רק לרווחא דמילתא, ואפילו אם סתר את דבריו הראשונים אנו אין לנו אלא דברי הרמ"א שפסק כלישנא קמא ואליו שומעים, ולכן אין להקל אפילו באומדנות מוכיחות. (חכם צבי קל"ה, ר' יוסף ברוך קזיס, לקט הקמח, אריה החי, נוב"י קמא נ"ט).
גישה ג': היכא שיש אומדנא דמוכח אין איסור דאורייתא, אך מכל מקום אסורה מדרבנן משום חומרא דאשת איש (חת"ס א, פ"ה, ברית יעקב, עין יצחק א', מ"ח, י', עולת יצחק, ערוה"ש, עזרת כהן מ"א). היכא שיש הוכחה וראיה ברורה לאותם דברים שבלב, הוי דברים מהתורה, אלא משום חומרת אשת איש לא נכון לדון על דברים שבלב. מכל מקום, מכיון שהאיסור הוא רק מדרבנן, ממילא יש לנו להקל אם יש עוד ספק אחר על הקידושין. כמו כן החומרא היא רק היכן שיש איסור אשת איש משום כרת וממזרות, אך היכן שיש רק איסור לאו של אסורה לבעל אסורה לבועל, יש להקל לילך אחר האומדנא (עזרת כהן שם).
הגראי"ה קוק (שו"ת עזרת כהן סי' מ"א) מבאר את הגדר באומדנות, וזהו סיכום דבריו:
אומדנא אסורה מהתורה רק בנפשות, ובממונות אסורה רק לחומרא מדרבנן. אולם לדיין מותר לפסוק ע"פ אומד דעתו כי לא מתחשב רק בפרט אחד אלא במכלול פרטים. גם בשאר העניינים מהתורה ישנה אומדנא אלא שמחמירים מדרבנן, וכן הדין באומדנא בקידושין משום אשת איש. אך החומרא היא רק משום אשת איש שיש כרת וממזרות, אך אם יש רק לאו של אסורה לבעל אסורה לבועל אין להחמיר, וכן בצירוף ספיקות אחרים ניתן להקל.
הגר"א שפירא (מנחת אברהם ב', ח') העיר בעניין היחס בין ממונות לקידושין, וכתב כך: "הנה יסוד דין המהר"ם הוא דאף על פי שלגבי דיני ממונות אזלינן בתר אומדנא, אבל בקידושין יש להחמיר. והנה אם כי באמת בכל קידושין יש עניין של ממון, היינו כסף הקידושין שנותן המקדש לאשה, ומוכרח למהר"ם דאם כי בכל מקום שיש להסתפק בקידושין מחמת האומדנא ממילא יש כאן גם ספק על הממון של הקידושין אם זה שייך לאשה, ולגבי ממון הרי גם למהר"ם אזלינן בתר אומדנא. אבל זה פירושו דמכיון שהספק בא כאחד, דרק ע"י ביטול הקידושין תתבטל הנתינה דממון אזלינן בתר דין הקידושין החמור".
למעשה, הדעה המקובלת היא כגישה השלישית שלא סמכו להקל בקידושי שחוק אף באומדנות מוכיחות, אבל עשו מזה סמוכות לצרף להקל עם שאר ספיקות.
^ 1.ראה שו"ת שמע שלמה (חלק ה' אבן העזר סימן י"ח) לראשל"צ הגר"ש עמאר שליט"א, שצירף דעות פוסקים לפיהן יש לסמוך על אומדנות מוכיחות לשעת דחק כגון שיש חשש שרוצה לעגנה.
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אנחנו קודש למענך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
"וספרתם לכם ממחרת השבת" על איזו שבת מדובר?
האם מותר לפנות למקובלים?
שיא השיאים בפסח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
