ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1. שתי השיטות העיקריות והנפקא מינות ביניהן
המקום הראשון הוא במסכת בבא בתרא (נ"ד ע"ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן. א"ל אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר: לא ליקני ארעא אלא באיגרתא! א"ר יוסף: אנא לא ידענא..".
הרשב"ם 1 על אתר מבאר את יסוד דינא דמלכותא:
"האמר שמואל דינא דמלכותא דינא - כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם, דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל".
כלומר, לדעת הרשב"ם תוקף דין המלכות נובע מקבלה מרצון של כל בני המלכות, וכעין דין 'קיבלו עלייהו' בהלכות דיינים כאשר אחד הדיינים הוא קרוב או פסול, אך שני הצדדים מקבלים עליהם מרצונם את מה שיפסוק.
המקור הבא הוא במשנה במסכת נדרים (כ"ח ע"א):
נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה - אף על פי שאינו תרומה, שהן של בית המלך - אף על פי שאינן של בית המלך". המשנה מתירה להבריח מן המכס על ידי נדר, והגמרא מיד מקשה, כיצד יתכן שהמשנה מתירה לרמות את המוכס הרי הוא ממונה מאת המלך. וכך שואלת שם הגמרא: "והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא? אמר רב חיננא א"ר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה. דבי ר' ינאי אמר: במוכס העומד מאליו". כלומר הגמרא מתרצת שמדובר במשנה במוכס ממונה עקרונית מאת המלך אך אין לו קריטריונים לגביה מאת המלך וגובה כראות עיניו, ובזה אין דינא דמלכותא, או שמדובר במשנה במוכס שאינו ממונה כלל מאת המלך.
את האוקימתא האחרונה, שמדובר במוכס שאינו ממונה מאת המלך אלא עומד מאליו, מבאר הר"ן שם כך:
"שלא במצות המלך, וכתבו בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפין בה".
כלומר, לדעת הר"ן תוקף דין המלכות נגזר מהבעלות של המלך על הקרקע, שמכיון שכל הארץ שייכת לו הוא יכול להתנות ולומר שיגרש מאדמתו מי שלא יעשה כמצוותו. כל זה נכון לגבי חוץ לארץ, אך ארץ ישראל שייכת לכלל עם ישראל ולא למלך ולכן אין בארץ ישראל תוקף
לדינא דמלכותא 2 .
החתם סופר (חו"מ מ"ד) מציג את שני ההבדלים היוצאים לדינא בין הרשב"ם לר"ן:
א. האם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא. כאמור לדעת הר"ן אין דינא דמלכותא בארץ ישראל, אך לדעת הרשב"ם שהכל תלוי בקבלת בני המדינה, אין חילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.
ב. האם מותר להבריח ולהפקיע את חוק המלך. לרשב"ם אסור לעשות כן משום שתוקף דין המלכות הוא מכח קבלה מרצון של בני המלכות וכנ"ל, אולם לר"ן מותר להבריח משום שלא הייתה התחייבות מראש לחוקי המלך.
אולם החתם סופר מוסיף שאף לדעת הר"ן יתכן דינא דמלכותא בארץ ישראל: "ומכל מקום נראה לי דלא פליג אלא במסים ומכס שמטיל על כרחם, סבירא ליה לא שייך לומר בני מדינה ניחא להו אלא משום שהוא אדון הארץ, ואם כן יש לחלק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. אבל במנהגים ונימוסים (כמו ב"ב נ"ד ע"ב) מודה ר"ן דהטעם משום דניחא להו, ואין לחלק בין מלכי ישראל לאומות העולם".
אם כן לדעת החת"ס אף הר"ן מודה שיש בארץ ישראל דינא דמלכותא בדינים שהם נוחים לבני המדינה ונעשו לטובתם.
2. פרשת המלך
ישנו מקור נוסף הקשור בעניין דינא דמלכותא בארץ ישראל, הלא היא פרשת המלך בספר שמואל א' (ח', י"א-י"ז):
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים:
ובגמרא (סנהדרין כ' ע"ב) נחלקו לגבי פרשה זו האם היא נאמרה להלכה והמלך מותר לעשות כן, או שאין ההלכה כן ומטרת שמואל הייתה להפחיד את ישראל שביקשו להם מלך:
"אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. כתנאי, רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך".
לשיטה הסוברת שבארץ ישראל אין דינא דמלכותא יש הכרח לפסוק כדעה האומרת שפרשה זו לא נאמרה להלכה והמלך למעשה אסור בכל הדברים המוזכרים שם, אך השיטה האומרת שגם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא פוסקת כדעה האומרת שפרשה זו היא להלכה.
הדברים מתבארים בפירוש המאירי (נדרים כ"ח ע"א) שכתב כך:
"כבר ביארנו בהרבה מקומות שלא נאמר דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שהמלך עושה חוק קבוע דרך כלל, ולא שיחדש דבר לאיזה יחיד בפרט. וכל שעשהו דרך כלל דין גמור הוא ואסור בהעלמתו או בהברחתו כגניבה גמורה, ודבר זה אין בו חלוק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם שהרי אף במלכי ישראל פסקנו בשני של סנהדרין שכל האמור בפרשת מלך על יד שמואל הנביא מלך מותר בו. ובתוספות כתבו שלא נאמר כן אלא במלכי אומות העולם אבל מלכי ישראל אין ידם תקפה לחדש בדינין כלום. והביאם לכך דעת האומר שכל האמור בפרשת מלך אף הוא אסור בו ולא נאמר אלא ליראם ולבהלם, ואם כן תפוק ליה משום דדינא דמלכותא דינא ואין צורך בכך, שהרי פסקנו כל שבפרשת מלך מלך מותר בו".
3. השיטה השלישית ביסוד דד"ד
שיטה שלישית בהבנת תוקף דין המלכות היא דעתו של רבינו יונה (ב"ב נ"ה ע"א):
"...שלא הוזכר דד"ד אלא להפקעה, שנכסים מופקעים מבעליהם בדיני המלך, וכעניין הפקר בית דין הפקר, ומי שיורד בהם במצות המלך זוכה בהם בחזקה, אבל כל זמן שלא החזיק בהם לא זכה בהם, הלכך כיון שהמוכר מסתלק מן הנכסים בקבלת הדמים אינו זוכה בהם ממילא בדינא דמלכותא".
כלומר, לדעת רבינו יונה יש למלכות כח של בית דין להפקיע את הבעלות של היחיד על ממונו ולהפקירו, וכעין הפקר בית דין הפקר. מקור הדברים הוא בפסוקים הבאים (עזרא פרק י, ז-ט) שמהם לומדת הגמרא (גיטין ל"ו ע"ב) את המקור לכח בית דין הפקר בכל העניינים:
"וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם: וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה". את הביאור בשיטה זו מביא ספר דבר אברהם (סימן א' ענף ב') ומדייק מלשון הפסוק "השרים והזקנים" שמדובר לאו דווקא בבית דין אלא הוא הדין גם למלכות. וכתב כך: "והנראה לי דדעת רבינו יונה ז"ל היא דדינא דמלכותא דינא גם בקניינים ובדברים שבין אדם לחברו ידעינן לה מההוא קרא גופיה דילפינן מיניה בגיטין (ל"ו ע"ב) הפקר בית דין הפקר מקרא ד"וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים...". וסבירא ליה דלא נאמרה הלכה זו על בית דין של ישראל בתור בית דין אלא בתור שררה וממשלה, שהרי שרים וזקנים כתיבי בקרא, ובאמת היינו הך כמתבאר בסנהדרין (ה' ע"א)". ושם מתבאר שיש סמכות לראשי הגלויות בבבל לרדות את ישראל ונלמד מהפסוק "לא יסור שבט מיהודה", ורש"י פירש שם "שבט לשון שררה ויש להם רשות להפקיר דהפקר בית דין הפקר, דכתיב וכל אשר לא יבוא..".
לשיטה זו דין המלכות שייך גם במלכי ישראל באר"י, ודינא דמלכותא היא מדאורייתא 3 .
4. פסיקת ההלכה
הרמב"ם נקט שדין המלכות שייך בין במלך גוי בין במלך ישראל, וכ"כ השו"ע (חו"מ שס"ט, ו'):
"מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, משום דדינא דמלכותא דינא. ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה, עובר על לא תגזול (ויקרא יט, יג), מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עובד כוכבים. וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך, המבריח עצמו הרי זה גוזל ישראל שקנאו".
אמנם על מנת להבין את דעת הרמ"א עלינו להתבונן בסוגיה נוספת העוסקת בתוקף שטרות הנעשות על ידי ערכאות, וממנה ניתן ללמוד באיזה נושאים חל דינא דמלכותא. הדברים מתבארים בסעיף הבא.
^ 1.בשיטה זו גם עומדים הרמב"ם ועוד פוס'.
^ 2.לדעת הר"ן ניתן לצרף את שיטת רמב"ן ועוד פוס' לפיה תוקף דין המלכות נובע מפעולת הכיבוש של המלך באותה הארץ, שבכך שכובש את האדמה היא נהפכת להיות שלו וקניינו כולל את כל הגופים הנמצאים שם. לכן, מסתבר שתוקף חוקי המלכות הוא רק במה שנוגע לעניינים הקשורים לקרקע. ישנה שיטה החולקת וסוברת שאין לגוי קניין בקרקע על ידי כיבוש, אלא שעל ידי שכובש ישנו יאוש בעלים וקונה מן ההפקר.
^ 3.רוב הפוסקים סוברים שדינא דמלכותא הוא מדאורייתא, אבני מילואים (אבן העזר כ"ח ס"ק ב'), חתם סופר (יו"ד שי"ד), וכן העלה הציץ אליעזר (הלכות מדינה פרק ו' עמוד קפ"ד), ולא כדעת בית שמואל באבן העזר (שם ס"ק ג') שסובר שדינא דמלכותא דינא הוא מדרבנן.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך עושים קידוש?
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
