בית המדרש
  • מדורים
  • ענג שבת
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

לארי וג`ו אן היו זוג רגיל. הם חיו בדירה רגילה ברחוב שיגרתי. כמו כל זוג רגיל הם נאבקו למחייתם ורצו לעשות את הדברים הנכונים ביותר עבוד ילדיהם. הם היו שגרתיים גם במריבות. מרבית השיחות שלהם נסבו על מה אינו כשורה בנישואיהם ומי האשם.
עד שיום אחד קרה דבר בלתי רגיל !
"את יודעת, ג`ו אן, יש לי שולחן בעל מגירות קסם. בכל פעם שאני פותח אותן, אני רואה שיש בהן לבנים וגרביים," אמר לארי. "אני רוצה להודות לך על שאת ממלאה אותן כל השנים." ג`ו אן הביטה בבעלה. "מה אתה רוצה, לארי?" "שום דבר. אני רק רוצה שתדעי
שאני מעריך מאוד את מגירות הקסם הללו."
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה לארי עשה משהו מוזר, לכן ג`ו אן דחקה את המקרה ממחשבותיה. עד כמה ימים אחדים לאחר מכן. "ג`ו אן, תודה על
שרשמת את מספרי הצ`קים בספר במשך כל החודש. ג`ו אן לא האמינה למשמע אוזניה. היא הרימה את עיניה. "לארי, אתה תמיד מתלונן על שאני רושמת את המספרים הלא נכונים. מדוע הפסקת עכשיו? "בלי סיבה... רציתי רק שתדעי שאני מעריך את המאמץ שאת עושה..." "ג`ו אן נדה בראשה וחזרה לספר שלה.
למחרת, כאשר ג`ו אן רשמה המחאה לחנות המכולת, היא הביטה שוב במספר כדי לוודא שזהו המספר הנכון. "מדוע פתאום אכפת לי אם המספר נכון או לא?" חשבה לעצמה .
היא ניסתה להתעלם, אבל התנהגותו של לארי נמשכה. "ג`ו אן, זו הייתה ארוחה נהדרת," אמר ערב אחד. "אני מעריך את המאמץ. במשך 15 השנים האחרונות הכנת בערך 14,000 ארוחות בשבילי ובשביל הילדים!" ואז: "באמת, ג`ו אן, הבית מבריק... בוודאי עבדת קשה כדי למרק אותו כך." ואפילו: "תודה, ג`ו אן, על שאת עצמך, אני נהנה להיות איתך!"
ג`ו אן התחילה לדאוג! "היכן הביקורת ??" תהתה.
חששותיה שמשהו מוזר קורה לבעלה קיבלו אישור משלי בת 16 היא התלוננה, "אבא השתגע, אמא! הוא אמר לי שאני נראית נחמד... עם הבגדים האיומים האלה שלבשתי! ובכל זאת הוא אמר זאת. זה לא מתאים לאבא... אמא. מה קרה לו?"
לארי לא השתנה. הוא המשיך להתרכז בדברים החיוביים במשך זמן ארוך. במשך השבועות הבאים התרגלה ג`ו אן להתנהגות המוזרה של בעלה, ולפעמים אפילו הודתה לו. היא התגאתה בעצמה על שהיא מקבלת בהבנה את ההתנהגות הזו, עד שיום אחד קרה דבר מוזר באמת!
"אני רוצה שתעשי הפסקה," אמר לארי. "אני ארחץ את הכלים. אז עזבי בבקשה את המטבח." שתיקה ארוכה. "תודה לארי. תודה רבה!" צעדיה של ג`ו אן הפכו קלילים יותר, הביטחון העצמי שלה גדל ולפעמים היא אפילו הצליחה לזמזם איזה שיר. מצבי הרוח הרעים שלה נעלמו!
"אני אוהבת את ההתנהגות החדשה של לארי," חשבה.
זה היה יכול להיות סוף הסיפור אלמלא יום אחד קרה מאורע בלתי רגיל. הפעם הייתה זו ג`ו אן שדיברה. "לארי," אמרה, "אני רוצה להודות לך שאתה הולך לעבודה במשך כל השנים האלה ומשתכר למחיית כולנו. לא אמרתי לך עדיין עד כמה אני מעריכה זאת!"
לארי לא גילה מעולם את הסיבה לשינוי המדהים שחל בו, למרות שג`ו אן ניסתה לגלות זאת מפיו, זו הייתה אחת מהחידות בחייהם - אבל למה צריך סיבה... ג`ואן לארסן /מהאינטרנט
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il