איש חכם אחד אמר פעם – 'ההיסטוריה של העולם היא ההיסטוריה של האנשים הגדולים בעולם', שהרי האנשים הגדולים הם אלו שמניעים את התהליכים ההיסטוריים וקובעים את סדר היום העולמי.
אכן אדם חכם, ורוב האנשים בעולם חושבים בסתר ליבם כמוהו, אך יש בפתגם זה נקודה אחת שהאופן שבו נבין אותה תקבע – האם נשתייך לאנשים הגדולים הללו או שמא נשתרך הרחק מאחור.
רוב העולם חושב, שהאנשים ה'גדולים' הם בעלי השררה והכוח – ראשי מדינות, בעלי ההון וכדומה. בדרך כלל, גם ראשי המדינות חושבים את עצמם למובילי התהליכים ההיסטוריים, וכך אנו מוצאים, לדוגמא, שלתוכנית מדינית מזדמנת וקצרת טווח קוראים – 'חזון הנשיא בוש/ אובמה', כאילו מדובר בנביא החוזה למרחקים.
אולם, המעמיקים והמומחים בניתוח התהליכים העולמיים יודעים שהמנהיגים רק מביאים לידי ביטוי חיצוני תהליכי עומק פנימיים, שמתחוללים כבר זמן רב מתחת לפני השטח. את תהליכי העומק הפנימיים יוצרים הוגי הדעות המעמיקים ומתקני עולם, והם ה'אנשים הגדולים' המטביעים את חותמם בהיסטוריה. ובפרשתינו – 'שופטים ושוטרים', השוטר אומנם מטפל בבעיות במציאות אך מי שקובע באמת מה עושים הוא השופט.
ומהי התכונה החיונית למי שרוצה להשתייך למחנה המחולל תהליכי עומק פנימיים, המחנה שקובע באמת את המציאות?
תכונה זו, ברצוני להדגים בסיפורים על הצדיק הגדול, שההילולא שלו חלה השבוע ב – ג' אלול, מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זיע"א. בצעירותו כיהן הרב קוק כרב עיר בחו"ל, וכיוון שהחל להתפרסם כאחד מגדולי ישראל, זרמו לפתחו הצעות לכהן כרבם של ערים חשובות בחו"ל או לעמוד בראש ישיבות גדולות וחשובות. והנה, יום אחד הגיע אליו הצעה לעלות לארצנו הקדושה ולכהן כרבה של קהילת יפו הקטנה.
באותם ימים, ביפו היו רק כ – 5000 יהודים. לעומת זאת, בחו"ל היו קהילות עצומות ואדירות שמנו עשרות ומאות אלפי יהודים. יתר על כן – בארץ ישראל כולה היו פחות מ- 80 אלף יהודים, לעומת מיליונים בארצות מהם בא הרב קוק. גם מפת הנדידה היהודית לא בישרה טוב לארץ ישראל. ברוסיה התחוללו פרעות, ומיליוני יהודים נסו על נפשם, אך המיליונים נהרו לארצות הברית ואילו לארץ ישראל הגיעו רק אלפים בלבד.
במבט ראשוני, הצעתה של קהילת יפו הייתה הצעה מעליבה. לגדול ישראל כרב קוק זו יציאה ממרכז ההשפעה היהודית. ואכן, רבנים רבים המליצו לרב לא לקבל הצעה זו. אך הרב חשב אחרת. מעבר לחיבת הארץ הקדושה, הוא חש שמרכז הכובד של העולם היהודי הולך לשוב אט אט לארץ ישראל. הוא עולה לארץ, ובהמשך הוא גם מקים כאן ישיבה שעתידה בחזונו להפוך לישיבה מרכזית עולמית. בתקופת הרב קוק חזון זה נראה מנותק מהמציאות. בישיבה יש רק כמה עשרות תלמידים, וכסף להחזקת הישיבה בארץ הענייה והמדולדלת – אין.
(לעומתו, באותם ימים, היה עוד אחד מגדולי ישראל שהקים בחו"ל ישיבה, שבחזונו עתידה להפוך לישיבה מרכזית עולמית. מכל רחבי העולם היהודי זרמו כספים לאותה ישיבה, ואכן היא נבנתה יפה ומפוארת ומאות תלמידים נהרו אליה. אולם, ישיבה זו החזיקה מעמד רק שנים אחדות עד שעלה עליה הכורת הנאצי. ובאמת, מספרים על אותו גדול וצדיק, שלקראת סיום הקמת הישיבה שאלוהו – האם לא עדיף להקים ישיבה זו בארץ ישראל? נאנח הצדיק ואמר – "עכשיו, כשאני מסיים, אתם אומרים לי זאת. אכן, הייתי צריך להקים ישיבה זו בארץ").
והנה, עברו שנים, וחזונו של הרב קוק הלך והתממש, וארץ ישראל הפכה למרכז העולם היהודי והתורני.
הנקודה שהופכת אנשים ל'אנשים גדולים' הקובעים את סדר היום ההיסטורי היא היותם אנשים המסתכלים על העתיד. טבעו של מי שמסתכל על העתיד, ומאמין שאפשר לשנות את המציאות, שבתחילה מעטים הולכים עימו, אך סופו להביא אור גדול.
ואף אנו, כל האנשים ה'רגילים' בעולם, בואו ונהיה אנשים גדולים, ונפעל ונשנה את העולם.