ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

האמת הקשה

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה מבט על התקופה התבוננות כללית Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"א

האמת הקשה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה

בשבוע שעבר קראתי שני מאמרים שמשכו את תשומת לבי, הרתיחו את דמי וגרמו לי לחשוב שוב על העתיד שלנו. הם לא עסקו בסכסוך הישראלי-ערבי, לא במושב האו"ם בחודש אלול ("ספטמבר") ולא במה שמכונה "המחאה החברתית" בישראל. הם עסקו בריקנות ובאדישות המוסרית שהשתלטה עלינו כתוצאה משישים שנים של יחסיות מוסרית, "הומניטאריות" ונטישה מוחלטת של ערכי היהדות ושל המסורות של העם היהודי.
מאמר אחד נכתב על ידי הרב הראשי של בריטניה, יונתן זקס. הרב זקס סקר במאמר מערכת שכתב ל"וול סטריט ג'ורנל" את האירועים שהתרחשו בבריטניה בחודש האחרון, ההתפרעויות, הביזה וההרג, וכתב שם ש"בריטניה היא הארץ האחרונה שמשלמת את המחיר על מה שקרה לפני יובל שנים באחת התמורות החריפות ביותר שהתרחשו בהיסטוריה של המערב.
"כמעט בכל חברה מערבית התחוללה בשנות ה-60 מהפכה מוסרית שמהותה נטישה של כל האתיקה המסורתית הדוגלת בריסון עצמי. 'כל מה שאתם צריכים', שרו החיפושיות, 'הוא אהבה'. הקוד המוסרי של העולם היהודי-נוצרי הושלך הצדה, ואת מקומו תפס הרעיון: מה שמתאים לך.
"עשרת הדברות נכתבו מחדש כעשר הצעות יצירתיות.... האמת היא שאין זו אשמתם של הפורעים. הם רק קורבנות של הגל האדיר של משאלות הלב ששטף את המערב, משאלות לב שאמרו שאתה יכול לקיים יחסי מין בלי האחריות של הנישואים, להוליד ילדים בלי האחריות של ההורות, לקבל סדר חברתי בלי האחריות של אזרחות, לזכות בחירות בלי האחריות של מוסר ולהשיג ערך עצמי בלי האחריות של עבודה והישגים שהשגת בעמל כפיך.
"החברה צריכה דת, לא כדוקטרינה אלא כגורם מעצב התנהגות, כמדריך למוסר, כסמינר מתמשך בנושא איפוק עצמי וחתירה לטובת הכלל." הרהיטות של הרב זקס מתחרה רק באמת הנכוחה של המסר שהוא מעביר.
במאמר שכתב לא מכבר פרופסור דוב לנדאו מאוניברסיטת בר אילן ושפורסם בעיתון "מקור ראשון", הוא אמר את הדברים הבאים: מול המחאה המדומה שהתקשורת עומדת מאחוריה נגד מה שנתפס בעיני הציבור כהיעדר סיוע ממשלתי לדור שגדל עם תחושת זכאות, צריך לקיים הפגנה גדולה יותר נגד 60 השנים האחרונות של ההנהגה השלטונית בישראל שבאופן שיטתי הרסה את החלום של דורות רבים של יהודים ופעלה לניתוק מוחלט של מדינת ישראל מהיהדות ומערכיה ובך הצליחה להפוך את ארצנו לכלי ריק לאזרחיה העניים מבחינה מוסרית.
אני וחבריי, אחרוני ניצולי השואה, רואים את עצמנו כנציגיה של יהדות אירופה ואיננו יכולים לשתוק עוד. אנחנו מצהירים, שבניגוד לאליטיזם הזחוח של אנשי התקשורת ושליטי ישראל, אליטיזם שקרי שמתיימר לטעון שהם אלה שהקימו את המדינה ואלה שמוסיפים לקיים אותה, האמת היא שבשישים שנות השלטון האחרונות הם בעצם רוקנו את המדינה מכל תחושת תכלית, מוסריות ובוודאי מכל מידה של קדושה.
הם רצו לבנות מדינה ככל מדינה אחרת בעולם, או כפי שהם ניסחו זאת "מדינת כל אזרחיה". אך לשם כך לא היינו צריכים להתאסף כאן. יכולנו להיות באוסטרליה או בקנדה ולהגשים שם את החלום ההומניטארי שממלא כל כך את השלטון האליטיסטי שלנו.
אך אנו תובעים שהמדינה תשקף את התקוות והחלומות של המיליונים שנהרגו. היה חלום שהיה משותף לכולנו. רצינו לראות מדינה יהודית, מדינה של תורה ומסורת, ותחת זאת קיבלנו מדינה של נבערות ובורות ביהדות ובערכיה. רצינו לחזור לשופטים ולצדק היהודי, וקיבלנו שופטים "הומניטאריים" וצדק "נאור" עם העדפת מקורבים והרבה מאוד אגואיזם.
התפללנו לחזור למקומות הקדושים, אך קיבלנו את נטישת הר הבית לטובת זרים ואויבים מושבעים ויצרנו בחברה שלנו מלשינים ויהודים עם שנאה עצמית. התפללנו לגרי צדק וקיבלנו מאות אלפים שאינם יהודים ושאינם מעוניינים אפילו להפוך ליהודים.
התפללנו לשיבתנו ולשיבת האל לירושלים וקיבלנו מצעדי "גאווה"... גם אם מנהיגי המדינה יכולים להמשיך להגדיל את הרווחה הכלכלית ואת התשתית התעשייתית, לשפר את הטיפול הרפואי, ולקדם את המחקר המדעי ואת הישגי הטכנולוגיה, אם הם לא יתחילו לפעול לתיקון התהום המוסרית ופשיטת הרגל הרוחנית. מדינת ישראל תטבע במערבולת של אנרכיה, ניהיליזם, אלימות ואנוכיות של פוסט-מודרניזם ואליטיזם... לפיכך אנחנו מבקשים להציל אותנו מהגיהינום של הפוסט-מודרניזם ולהעניק לדור שלנו שמץ של תקווה לעתיד.
לפעמים צריך לומר את האמת הקשה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il