ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
נאמר בפרשה: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים כו, טז). רש"י (שם) מסביר את המילים "היום הזה", וכותב: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים". הציווי האלוקי הוא ציווי מתמיד. כל יום ויום דבר ה' נמשך, שנאמר: "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" (תהלים קיט, פט), הציווי של רבונו של עולם הוא נצחי.
אור החיים מוסיף שאנחנו מדברים כאן על תקופה שישראל עומדים לפני הכניסה לארץ ישראל, כשעם ישראל כבר עומד בארץ סיחון ועוג בערבות מואב על הירדן. ולכן ביום הזה, כשאתם עומדים בפתח הכניסה לארץ, ביום הזה ה' מצווה לקיים את כל המצוות, כי עיקר קיום המצוות הוא בארץ ישראל וכן מעכשיו העם מצווה גם במצוות התלויות בארץ, ובכניסה לארץ הדינים הללו הופכים להיות למעשה, לכן הכתוב מדגיש דווקא עכשיו "היום הזה".
גם הפסוק: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים" (דברים כו, יז), קשור לארץ ישראל. עם ישראל נכנס לארץ ישראל ומקבל על עצמו את דבר ה', ו"כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה" (כתובות קי, ב), אז עכשיו הוא מגיע למעין שלמות של עבודת ה', "היום", אנו מקבלים עול מלכות שמים באמת.
עם סגולה
"וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (שם יח), משמעות המילה סגולה היא חיבור מוחלט, שעם ישראל הוא עם ה' לעולם ולעולמי עולמים. כותב ה"אור החיים" (שם), שאפילו אם יהיה עם בעולם שיתחיל לקיים מצוות, לעשות מידות טובות ומעשים טובים יותר מעם ישראל, ויחליט לעבוד את ה' על פי כל התורה כולה - הקב"ה לא יבחר בהם, כי הקב"ה בחר בנו להיות עם סגולה. אותו דבר אם חס וחלילה עם ישראל לא ישמור את המצוות, יהיה במשבר רוחני וירד מטה - הוא עדיין יישאר עם סגולה, עם ה', הבחירה של ה' בנו היא מוחלטת. הידיעה הזו המציאות הזו חשובות מאד. כל מעשה של מצווה נובע מהטבע האלוקי שה' טבע בנו, נמשך מהקדושה שה' קידש אותנו (ראה שיחת כי תצא תשע"ב) וזה מעבר לעשיית המצוות בפועל והכוונה שאנחנו מכוונים בה, כי אלמלי הסגולה, הקיום אנושי, מוגבל ומצומצם, ורק בזכות הסגולה המצוות נובעות מהנשמה האלוקית שהקב"ה טבע בנו, וזה מעצים את ערכם של התורה והמצוות שלנו.
הליכה בדרך ה'
נתבונן שוב בפסוק: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו " (שם יז), הפסוק מדגיש את ההליכה בדרכי הקב"ה. העיקרון הזה חוזר שוב בהמשך הפרשה: "כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (שם כח, ט). גם בדברים שהם לא מצוות מפורשות, אם אנחנו רואים שאלו דרכי ה', יש מצווה ללכת בדרכיו. מה הוא רחום - אף אתה רחום, מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים (שבת קלג, ב). ההליכה בדרכיו בעצם כוללת הכול, כל המצוות הם חלק מההליכה בדרכיו אלא שיש עוד דברים שהם ההליכה בדרכיו חוץ מהמצוות: הקב"ה מלביש ערומים, הלביש את אדם הראשון; קובר מתים - את משה, שנאמר: "ויקבור אותו בגיא" (דברים לד, ו; סוטה יד, א); ביקר חולים - את אברהם אבינו. לדברים האלו אין מקור מפורש שכתוב בתורה המצווה לההוג כך, אבל ראינו שמידותיו של הקב"ה הם מידות רחמים, ואנו מצווים ללכת בדרכיו. ללכת בדרכיו זה לא חיקוי. לפעמים חיקוי של הנהגות של אנשים גדולים זה לא טוב, לא כל מה שמתאים לאדם גדול מתאים גם לאחרים. אם כן, לכאורה לחקות את הקב"ה זה בכלל לא מתאים, לפי הגדלות שלו כך ההנהגה שלו. ובכל זאת התורה מצווה אותנו ללכת בדרכיו. זאת משום שבכל אדם בישראל יש צלם אלוקים. האדם כביכול דומה לריבונו של עולם, יש איזה שהוא דמיון פנים פנימי, ניצוץ פנים נשמתי שהוא כביכול דומה לריבונו של עולם, ואם כן המעשים שאנחנו עושים הם מכוח הדמיון הזה. זה יהיה חסר מאד ולא מתאים אם בצורה החיצונית אנחנו כביכול דומים לריבונו של עולם, וכך גם בצורה פנימית, אבל במעשים שלנו נהיה שונים. לכן יש מצווה להיות דומים גם במעשים. כל מטרתנו היא להידמות לריבונו של עולם. הקב"ה כביכול התעטף בטלית, כך חז"ל מתארים את ההדרכה של הקב"ה למשה כיצד לומר את שלוש עשרה מידות הרחמים (ראש השנה יז, ב); הקב"ה מתפלל, כדברי חז"ל בברכות (ז, א), הקב"ה שומר שבת... אם כן, זו מטרתנו, להיות דומים לריבונו של עולם. איזו זכות, ואיזו אחריות.
ברית של ערבות הדדית
נמשיך בפרשה. הקב"ה כורת ברית עם ישראל ומצווה לכרות ברית בהר גריזים ובהר עיבל לאחר הכניסה לארץ. כותבת הגמרא במסכת סוטה (לז, א), שעל כל מצווה ומצווה נכרתו ארבעים ושמונה בריתות. על כל מצווה ומצווה נאמר: "ארור האיש... ואמרו כל העם אמן", אלא שהסדר היה קודם כל שהפנו את פניהם להר גריזים ואמרו "ברוך האיש אשר לא ישים פסל ומסכה" ואז הפכו את פניהם להר עיבל ואמרו "ארור האיש", ולאחר מכן על כל המצוות ביחד. בכל מצווה נכרתו ארבע בריתות, ברית ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. ארבע בריתות על "ברוך האיש" ועוד ארבע על "ארור האיש". כך על כל מצווה. נמצא שמונה בריתות על כל מצווה. לאחר מכן נכרתה ברית גם על המצוות בצורה כללית, באותו אופן, עוד שמונה. אם כן, הגענו לשש עשרה בריתות. שלוש פעמים הקב"ה כרת ברית עם ישראל - בסיני, בערבות מואב ובהר גריזים. כל פעם שש עשרה מצוות, וסך הכל הגענו לארבעים ושמונה בריתות שהקב"ה כרת עם ישראל על כל מצווה ומצווה.
אם כל אחד ואחד ערב על כל המצוות של האחרים, כי כל ישראל ערבים זה לזה. אם כן, כל אחד ואחד ערב על שישים ריבוא אנשים. כלומר, ארבעים ושמונה כפול שישים ריבוא, סך הכל יוצא 28,968,000 בריתות שהקב"ה כרת עם כל אחד ואחד מישראל על כל אחת מהמצוות. יש תרי"ג מצוות, אז בסך הכל נכרתו בין כל אחד מישראל לקב"ה על המצוות 17,738,384,000 בריתות עם כל, איזה קשר! איזה חיבור בין כל אחד מישראל לריבונו של עולם!
זוהי דעתו של רבי שמעון בן יהודה. רבי אומר שכל אחד אחראי גם על הערבות של כל אחד, זאת אומרת שאנחנו צריכים להכפיל את הסכום האחרון בעוד שישים ריבוא. לשיטתו יוצא שיש 10,873,529,392,000 בריתות שכרת הקב"ה עם כל אחד מישראל, כך לדעת רבי. זה לכל אחד, וכמה זה לכולם ביחד? כל זה דברי הגמרא! כמה תאים יש במוח? גם כן כמה מיליארדים. באדם יש המון כוחות חיים, המון 'אותיות נשמתיות', כלשונו של הרב. כולם, כל התאים, כל החלקים - הכל קשור בברית עם רבונו של עולם.
סיום ה"ארורים" הוא: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" (דברים כז, כו), מה הכוונה 'אשר לא יקים'? מביא הרמב"ן את דעת רש"י, שבזה כלל הכתוב (קיום) כל דברי התורה. יש המפרשים כפשוטו, שצריך להגביה-להקים את ספר התורה ולהראות אותו לכל העם מסביב. מי שעושה את זה מקים את דברי התורה. פירוש נוסף שכותב הרמב"ן על פי הירושלמי (סוטה ז, ד) הוא שהאדם צריך לדאוג שגם אחרים יקיימו את המצוות, הקיום שלו לעצמו לא מספיק, אלא האדם צריך להקים-להפיץ את דברי התורה. מי שיש בידו סמכויות רחבות וכח גדול, עליו מוטלת חובה גדולה מאוד להקים את דברי התורה. מלך, מורה הוראה, בעל משפחה, כל מי שיכול, חייב לדאוג לכך. לכל אחד יש יכולת להשפיע, בין על רבים ובין על מעטים. לדאוג שלא רק הוא יעלה במעלות הקודש, גם האחרים יתעלו, גם האחרים יתעסקו בתורה, יתקנו את מידותיהם. יש לרצות בזה ולשאוף לזה.
אנחנו מתקרבים לימים הנוראים. הערב גם הציבור האשכנזי מצטרף לאמירת הסליחות, והדברים קשורים למה שאמרנו, על הרצון ותחושת האחריות. ימי הדין הם ימים של חשבון נפש, כולם עוברים לפני הקב"ה כבני מרון, והקב"ה דן את כולם ביחד וכל אחד ואחד בפני עצמו. כמו שאמרנו, האדם אחראי לא רק על תיקונו שלו אלא גם על תיקון הכלל. המציאות הכללית מחייבת הרבה זכויות, ולכן עלינו להרבות בזכויות ולא לאבד כל זכות אפשרית, כדי להועיל לכלל כולו ולהתמודד עם כל מה שעם ישראל מתמודד בימים האלה. בעזרת ה' שנזכה שהשבוע הזה יהיה שבוע של התרוממות מיוחדת, שנכנס לשנה החדשה זכים וטהורים, ושנכתב לטובה ולברכה.
איך ללמוד אמונה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
מי אתה עם ישראל?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם מותר להתקלח ביום טוב?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למטר השמיים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
