מעניין לציין כשכמה מנהיגים ופוליטיקאים שלנו בחרו לתאר את הכינוס הנוכחי של האו"ם בניו יורק כ"ימים הנוראים" של ישראל. גם הימים הנוראים האמיתיים חלים בתקופה הזאת. כולם שרויים בעצבנות בגלל מהלך הפתיחה הדיפלומטי שעושים הערבים בניו יורק כעת, והימים הנוראים האמיתיים, לעומת זאת, לא ממלאים כמעט שום תפקיד בשיח הציבורי היהודי. מובן שעלינו לנסות לצמצם את הנזק שאנחנו ממשיכים לסבול מידי האו"ם והעולם כבר חמישים שנה בעקבות ההטיה שלהם נגד מדינת ישראל והעם היהודי, אך אם לא נתמודד עם הימים הנוראים שלנו, לא יהיה סיכוי רב שנצליח במאמצינו.
המאמר הזה לא נועד להיות הקריאה הרגילה לחזרה בתשובה ולקיום המצוות לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, גם אם גישה כזאת חשובה ומדויקת. אני מתכוון לומר שאנחנו נשפטים לא על ידי מה שהעולם חושב עלינו - אותו עולם שמעולם לא היה מקום ידידותי או מבין כלפי היהודים, היהדות ומדינת ישראל - אלא על ידי הגישה שלנו, היהודים, כלפי היהדות, היהודים ומדינת ישראל. יותר מדי זמן יהודים וארגונים יהודיים רבים התנהגו ודיברו בלי לקחת בחשבון שכאשר הם קודחים חור מתחת לכיסא שלהם בספינה, הם מסכנים את העם היהודי כולו. יונה הנביא היה מוכן להשליך את עצמו לים הסוער כדי להציל חיי אנשים חפים מפשע - אנשים שאינם יהודים, אגב - ובלבד שלא לסכן אותם במעשיו על הספינה. היהודים האנטי-ישראלים לוקים בהיעדר שיקול דעת נורא בעניין ההשלכות של הדיבורים שלהם, המאמרים שהם מפרסמים והארגונים שהם מקימים.
לא פעם נאמר, ובצדק, שיש יהודים שהם יהודים רק במקום השני. זאת אומרת, יהודים שאצלם ענייני העם היהודי וההשפעה של התנהגותם על היהודים אינם שיקולים מרכזיים בצורת החשיבה שלהם או בהתנהגותם. היהודים הקומוניסטים, למשל, היו קומוניסטים תחילה ויהודים במקום השני, במקרה הטוב. יהודים שהלכו בתלם הציוניות החילונית היו ציונים תחילה, ויהודים אחר-כך. יהודים קנאים הם קנאים תחילה, ולא משנה לאיזה זרם או קבוצה בעם היהודי הם משתייכים, ורק אחר-כך יהודים. יהודים ליברליים הם ליברליים תחילה ורק אחר-כך יהודים. כל זמן שהעניינים היהודיים הם, במקרה הטוב, במקום השני אצל מספר הולך וגדל של יהודים, אנחנו בסכנה שהספינה שלנו לא תשרוד את המסע בים הסוער שבו אנחנו מוצאים את עצמנו.
מיליונים מכספי היהודים מבוזבזים על תמיכה באלה שאומרים במפורש ובגלוי שמטרתם ושאיפתם היא להשמיד אותנו. איפה שיקול הדעת בקביעת המדיניות? איה אותה חשיבה צלולה ובלתי מוטה ובארגונים האלה ובאנשים שמממנים אותם? מה קרה לשכל הישר ולסולידריות היהודית? היעדר שיקול דעת בעניינים שיש לנו שליטה עליהם - קרי, בהתנהגות שלנו ובמדיניות שלנו - אומר הרבה ומצביע על דברים שאיננו יכולים לצפות אותם או לשלוט עליהם שמתרחשים כל הזמן. יהודים רבים, שלדאבון הלב, לא מאמינים ברעיון של בית דין של מעלה, מאבדים כל שיקול דעת אנושי והיגיון כשהם חושבים על ההשפעות של דבריהם ושל מעשיהם על קיומו ורווחתו של העם היהודי. שיקול דעת גרוע מבטיח עתיד גרוע.
התפקיד של הימים הנוראים היה ועודנו ליצור ליהודי כפרט ולעם היהודי בכלל אווירה שתאפשר חשיבה צלולה ושיקול דעת נבון. אין ספק שבחינה עצמית היא מרכיב חיוני ביצירת אווירה כזאת. אך יש צורך גם במעט חזון ובתחושת אחריות. חכמינו אמרו "איזהו חכם הרואה את הנולד". מי שיש לו שיקול דעת מסוגל להבין את ההשלכות של מעשיו מראש. אברהם ויצחק מתוארים בתורה כמי שהיו מסוגלים לראות את הענן מעל הר המוריה מרחוק. אין תחליף לראיית דברים מרחוק למי שרוצה להשיג שיקול דעת טוב וחד.
אך לא די לראות דברים מרחוק. צריך להיות תמיד במצב של ראייה לרחוק. הצורך בסבלנות, כוח, תחושת ערך עצמי ואמונה בעצמך כדי להגיע לשיקול דעת ולהתייחסות חכמה לאירועים אמור להיות ברור לכולם. אך, לצערנו, לא פעם הדברים האלה חסרים בתקשורת, במנהיגות הפוליטית ואפילו במנהיגים הדתיים שלנו. ההבנה שההיסטוריה והגורל, שלא לדבר על אלוקים, יגיעו לשיקול דעת משלהם בעניין ההתייחסות וההתנהגות שלנו יכולה לעזור לנו לאלץ את עצמו להיעזר בהדרכה הנחוצה כשאנחנו קובעים דעות ומדיניות.