ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש הלכה פסוקה

חלק א'

נתיב תנועה

מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
לחץ להקדשת שיעור זה
נתיב תנועה (חלק א) 1
הלכה פסוקה
הרה"ג דוב ליאור
1 - אחריות לווה על פרעון ההלואה לאחר שנתן המחאה
2 - נזק תוך כדי בדיקת קנייה של אופנוע
3 - שטר שנכתב שלא כדין ובסופו היה קניין
טען עוד

המקרה
התובע יצא מחניית ביתו (חנייה פרטית) בנסיעה לאחור ברכבו לכיוון הכביש. לפני שהשלים את הכניסה לכביש, פגע רכבו ברכב של הנתבע, שהוא שכן ברחוב. התברר שהנתבע נסע בנסיעה לאחור בניגוד לכיוון הנסיעה המותר. הנתבע אישר בבית הדין, שמשהגיע לסוף הרחוב, נזכר ששכח משהו, ועל כן נסע לאחור, ואכן ארעה התאונה.
לאחר האירוע, הציע הנתבע לתובע, שהנזק יתוקן על ידי בעלי מלאכה שהוא מכיר.
התובע סרב לתקן את הרכב בדרך זו.

התובע טוען שהנתבע נסע בניגוד לחוק, ולעומת זאת, הוא נהג כחוק ויצא בנסיעה לאחור ("רוורס") בזהירות. הוא 'גלש', בצורה איטית, כאשר עיקר תשומת הלב שלו הוא לצד ממנו זורמת התנועה. הגעת הנתבע מן הצד השני היתה בלתי מתוכננת, למרות שגם לאותו כיוון הסתכל, כיוון שהוא צריך להיזהר מלפגוע בהולכי רגל. על כן, לטענתו הנתבע חייב להשיב לו את כל הוצאותיו, בסך כולל של 15,000 ₪.
ביחס לסירובו לפניית הנתבע שהוא יתקן את הנזקים בעזרתו, הוא הסביר בבית הדין שעשה זאת לאחר התייעצות עם סוכן הביטוח שלו.
הנתבע טוען שנסע ברוורס תוך כדי הסתכלות בשתי המראות ימינה ושמאלה, ובאופן פתאומי חש חבטה חזקה. לטענתו, ברור שהתובע נהג שלא בזהירות, שכן היה עליו להביט גם לכיוון ממנו בא – גם אם לא היה צריך לחשוש ממכוניות, חובתו היתה להביט ולהיזהר פני פגיע בהולכי רגע, שהולכים לשני הכיוונים.
לטענתו, העלות הכוללת של תיקון רכבו של התובע היתה כ4,000 ₪, אך התובע סירב לתקן את הרכב בסיועו. הנתבע תובע את התובע תביעה נגדית על הנזק שנגרם לרכבו בסך של 10,000 ₪ .

הנושאים לבירור
1. גדר אדם שזיק ע"י רכב.
2. הולך ברשות והולך שלא ברשות.
3. האם נסיעה אחורנית נחשבת ל'לא ברשות'?
4. המזיק את חברו שנכנס שלא ברשות.
5. כאשר הנתבע רוצה לתקן את הנזק במוסך מסויים, והניזק מתקן במקום יקר יותר, האם חייב המזיק בתשלום המלא?.

היזק של אדם עם רכבו
ראשית יש להגדיר שנזק שעושה אדם עם רכבו נחשב לאדם המזיק גמור וחייב בין בשוגג ובין במזיד, שהרי "אדם מועד לעולם" כמ"ש הגמרא ב"ק כ"ו.
וכן כתב הרא"ש בשו"ת כלל קא סי' ה: ביחס לאדם שרכב על גבי בהמה והזיק: "ומזיק בגופו הוא, כיון שהוא רוכב על בהמה והזיק בגוף הבהמה או באוכף שעליה כמזיק בגופו דמי, כמו בהמה שהזיקה באוכף שעליה. וחייב המזיק לשלם מה שישומו בי"ד , והובא בשו"ע סי' שעח סעי' ט. עולה, שהנוהג ברכב, דינו כאדם המזיק, בק"ו ממי שרכב על גבי בהמה.

הנתבע - הולך שלא ברשות
נסיעה אחורנית כנגד כיוון התנועה, נחשבת ל"שלא ברשות". ומקור הדין שאדם שהולך בצורה לא רגילה שחייב בכל נזקיו הוא מן הגמרא במסכת בבא קמא (דף לב עמוד א ):
איסי בן יהודה אומר: רץ - חייב, מפני שהוא משונה; ומודה איסי, בע"ש בין השמשות - שהוא פטור, מפני שרץ ברשות.
א"ר יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה.
וכן פסק בשולחן ערוך חושן משפט, סימן שע"ח סעיף ח' וז"ל
היה אחד רץ ואחד מהלך, והוזק המהלך ברץ, חייב, מפני שרץ שלא ברשות
מדברי השו"ע אנו רואים שאדם שהולך בצורה משונה והזיק חייב בכל תשלומי נזק של השני.

האם התובע "ברשות" או "שלא ברשות"?
טענת הנתבע היא שאף התובע נסע בנסיעה מסוכנת, ועל כן גם מעמדו הוא כ"שלא ברשות".
דעת הרוב היא, שיציאה ברוורס, מחניה הסמוכה לכביש, היא מקובלת. ברור שעל מנת להיכנס ולצאת מחניה פרטית, צריך לנסוע אחורה או בכניסה או ביציאה. 'גלישה לאחור', באיטיות כדרך שביצע התובע, היא הדרך המקובלת ליציאה. אין חולק, שיש לעשות זאת בזהירות ובמתינות. ברכב פרטי, הנוהג המקובל וגם הסביר הוא לצאת ללא אדם מכוון נוסף.
עובדת התאונה אינה מוכיחה או אף רומזת על התנהגות רשלנית של התובע. הנתבע גם לא טען שראה התנהגות לא זהירה, אלא שהוא טוען מסברתו, שאילו היה נזהר לא היו נפגשים. סביר מאוד שבשלב בו נסע על קטע המדרכה נזהר כיאות מפגיעה בהולכי רגל שהילכו הסמוך לחנייה, אך מאותה עת לא נזהר עוד מתנועה מכיוון ההפוך לתנועה. זאת ועוד, יתכן ואף מסתבר שמהירות הנסיעה של הנתבע, היתה גבוהה מזו המצופה מהולך רגל.
על כן, אנו דוחים את הטענה שהנתבע נסע בחוזר זהירות.

לסיכום, כיוון שהתובע "ברשות" והנתבע "שלא ברשות" יש לחייב את הנתבע ששינה מן המותר (כרץ) בכל הנזקין הישירים של התובע, ואילו התובע פטור מנזקי הנתבע.

יסוד הפטור בזה ברשות וזה שלא ברשות
בגמרא, במסכת בבא קמא דף מח עמוד ב למדנו:
שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, הזיקו זה את זה - חייבין, הוזקו זה בזה - פטורין;
טעמא דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, אבל אחד ברשות ואחד שלא ברשות, דברשות - פטור, שלא ברשות - חייב.

והנה, דן החוות יאיר, מדוע כאשר אחד מהלך "ברשות" ואחד מהלך "שלא ברשות" והזיק המהלך ברשות את מי שהילך שלא ברשות – פטור. ויסוד שאלתו, הלא אדם המזיק חייב אף באונסין, ולכן חייב גם אם לא יכול היה להיזהר מפעולותיו של הניזק – שעשה שלא ברשות.
על כך משיב החוות יאיר (סימן רז):
אבל באמת ל"ק מידי והנה כשל עוזר ונפל עזור דלא רבתה תורה בנזק אפילו נאנס המזיק רק כשהזיקו בגופו או בממונו ברשות הניזק והכי מבואר בלשון הרמב"ם בהדיא לכן כל שרץ ברשות ה"ל כרשות עצמו ולפחות כחצר של שותפות מש"כ כשרץ שלא ברשות ה"ל בחצר של אחרים שאין לו רשות בהם וק"ל
דהיינו המהלך שלא ברשות, נחשב ביחס למהלך ברשות, כאדם זה הנכנס לרשותו של אחר. במצב זה, כל עוד לא עשה בכוונה, פטור בעל הרשות המזיק.

לפי זה נראה לחדש, שאם יש מצב שנגדיר אותו כשימוש "ברשות" ברשות הרבים, למרות שנעשה בחוסר זהירות מספקת, אך עדיין יהיה העושה ברשות מנזק שגרם. שכן, כך הדין באחד שנכנס לרשותו של אחר, שהוא פטור אף אם המזיק לא נזהר די הצורך כל עוד לא התכוון, או לכל הפחות שידע שחברו נכנס לרשותו (בבא קמא דף מ"ח ע"א , וכדלהלן):.
נמצא שלפי החוות יאיר, גם אם זהירות גבוהה יותר של התובע היתה מונעת את התאונה, אין זה מחייב את התובע, כיוון שהוא עשה ברשות, וחברו עשה שלא ברשות. אך נשוב ונציין, שלא מצאנו בהתנהגות התובע חוסר זהירות.

סיכום:
התובע נסע שלא כחוק – ודינו כמשתמש ברשות הרבים "שלא ברשות". מאידך, הנתבע נסע לאחור, ברוורס. לא הוכח שפעולה זו נעשתה ברשלנות. נהיגה ברוורס היא הדרך הרגילה לצאת מחניה הסמוכה לכביש, ולמעשה אין דרך אחרת לעשות זאת. על כן, דינו כמי שהשתמש ברשות הרבים – ברשות.
על כן, הנתבע חייב בנזקי התובע, ואילו התובע פטור מהנזקים שנגרמו לנתבע.

בגליון הבא נדון בטענת הנתבע, שאין לחייב אותו בכל הסכום המופרז שהוציא התובע, כיוון שהיתה לו אפשרות לתקן את רכבו של הנתבע באופן זול יותר.



^ 1.מתוך פסק דין בהרכב: הרב מיכאל אדרעי, הרב אליהו דניאל, הרב סיני לוי ; במסגרת זו, לא הבאנו את כל חלקי פסק הדין.
עוד בנושא הלכה פסוקה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il