ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- פרה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
על תובנה זו יש לשאול: האם אכן זוהי החוקה של התורה? האם היסוד החוקתי של התורה הוא שריפת בעל חיים וזריקת אפרו על בני אדם? תורה שכולה מוסר ודעת, תיקון העולם והובלת האדם אל עבר המושכלות - ופרה אדומה שרופה נחשבת בה לפסגה רוחנית?!
בספרי הסוד מבואר עניין קבלת הנשמה היתרה בשבת. נאמר שם כי באמירת קדושת 'כתר' במוסף, בעת הופעת המילים 'איה מקום כבודו להעריצו', מופיעה באדם נשמה יתרה עליונה ואלוקית, המיוחדת לשבת המלכה. בעלי הסוד מכוונים כוונות מיוחדות באותה עת, לזכות לאור הכתר העליון, לאור הנשמה היתרה. מן המפורסמות הוא כמה התגעגע הרב זצ"ל לקדושת 'כתר', בהיותו מתפלל בנוסח אשכנז שאינה מופיעה בו.
אמנם, לו היה הדבר תלוי בי הייתי משתדל לקבל את הנשמה היתירה במילים מובנות קצת יותר. מילות התמיהה של משרתי מעלה 'איה מקום כבודו?' אינן אומרות לי דבר. מה שואלים אותם שרפים? האם הם אכן מחפשים את כבוד ה'? והלא לפני רגע חבריהם בעליונים הפטירו 'מלוא כל הארץ כבודו'! אם כך, ידוע היכן הוא כבוד ה' - במלוא הארץ. על כן, לא ברורה תמיהת השרפים, ולא ברור מנהג המקובלים להתכוון דווקא במילים אלה לקבלת הנשמה היתרה.
נראה שהקושי שלנו בהבנת חוקת הפרה האדומה והבנת דברי השרפים בקדושת כתר, הוא קושי מערבי קלאסי. בעידן שאנו חיים בו, הורגלנו להבין את הכל. מה שזוכה תלמיד כתה י"ב בישיבה תיכונית להבין במדעי הכימיה והפיזיקה ברמת שלוש יחידות, לא זכה להבין יחזקאל בן בוזי הכהן. המידע מוחדר אלינו בכל דרך: במדיה, בספרות, בהוראה, בעיתונות ואפילו בסגנון לימוד התורה. המידע הפך להיות מרכז חיינו, גם אם הוא בא על חשבון הצדדים האחרים שבאדם.
התעצמות המידע הגיעה למימדים כה גדולים, עד כי אם לפני מספר שנים השגת המידע ואגירתו היו האתגר הגדול של האדם, הרי שבשנים האחרונות סינון המידע המורעף עלינו הוא האתגר הגדול. שרתי הדוא"ל מתפארים זה בפני זה על מסנני הדואר המיותר, על זריקת יותר מידע לפח. מנועי החיפוש במרשתת מתמקדים בפילוח מדויק של המילה הנדרשת, ובסינון כל המידע המיותר. מאספני מידע הפכנו למסנני מידע, והכל בשל שטף התודעה המתחולל בעולם התרבותי. הגולם המידעני קם על יוצרו האנושי.
הפצצת המידע משפיעה גם על עולם העיון התורני. פסיקת ההלכה הפכה במקומות מסוימים למשקל כמותי של פוסקים משני צדדי המתרס, בירור טכני של כמות המתירים מול כמות האוסרים, עד כדי נתינת עול הפסיקה לפרויקט השו"ת הממוחשב היודע כל. לצערנו, ניכר שהסברא מפנה מקומה לספירת קולות כמעט דמוקרטית כהכרעה הלכתית (וזאת ללא קשר לשאלת רוב מניין או רוב בניין בפסיקה).
הנה כי כן, בשנים האחרונות אנו ממקדים את עיקר חיינו במידע. מי שיודע יותר, מצליח יותר. קיים יותר. בעל תארים מפוארים יותר. והמדד האולטימטיבי של הרחוב - הוא גם ירוויח יותר שקלים. את העולם הזה, עולם הסגידה המוחלטת למידע, באות קדושת 'כתר' ופרשת פרה אדומה להפקיע. שאלת השרפים על מקום ה' אינה שאלת מידע. שהרי חבריהם כבר ענו על כך כאמור, מקום כבודו הוא מלוא כל הארץ. שאלת השרפים היא שאלת התוך, שאלת ההזדהות והחיבור הנשמתי למקום ה'.
השרפים מבקשים לדעת את ה', 'לאשתאבא בגופא דמלכא' ולאור באורו. מדרגה זו, של בקשת דעת ה', חייבת להתחיל ממבוכה בלתי מסויגת ואין סופית. אנו לא רואים ולא נראה לעולם את ריבונו של עולם. לא ראיית עיני בשר, ולא ראיית עיני השכל. הוא ותורתו נבדלים מעימנו, וכדברי המהר"ל, "אין התורה תחת האדם כמו שיש שאר קנייני האדם שהם תחת רשות האדם אבל התורה היא מן השמיים". במילים אחרות, עניין התורה אינו בהרחבת המידע גרידא, והדרך לקנותה אינה במידענות, אלא בהעמקה והתקדשות כלפי האין סוף הנבדל.
על כן, השרפים בקדושת כתר אינם שואלים שאלה, אלא קובעים קביעה, החשובה מאין כמותה עבורנו: 'איה מקום כבודו!'. מקום ה' ניכר במבוכת האדם, בזעקת ה'איה' שלו, במבטנו אל הבלתי מובן וקבלתו בלב שלם 'כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלוקינו'. דעת ה' חייבת להתבסס על הזיקה הפנימית הבלתי פוסקת בין האדם לבוראו, בין הלומד למשנתו, בעיון ובעמל של עומק ללא מצרים, ולא באגירת המידע היבש בלבד.
אדם המבסס את עולמו הרוחני על הכלת מידע ראשית לכל, אינו עובד ה' כראוי. המידע כבודו במקומו מונח, אך רק על גב יראת השמיים הקודמת לו. מהעלם לגילוי, מאהבה לידיעה.
ומכאן, רוממות קדושת 'כתר' ורוממות פרשיית הפרה האדומה. אין מילים מתאימות יותר לקבלת הנשמה היתרה מאשר הקביעה היסודית: אנחנו תמיד ב'צריך עיון'.
וכך גם הפרה האדומה מבססת את עיקר החוק התורני - ההעלם, חוסר המידע המובן, המעשה המצוותי כנאמני ה' ללא כל סיוג. לא ההבנה עיקר כי אם יראת השם הקודמת לה, וזוהי אכן חוקת התורה, בה"א הידיעה.
מתוך שאלת 'איה מקום כבודו', מתוך ציות לפקודת ה' ושריפת הפרה העלומה, נמשכת טהרתן של ישראל ומתגלית אחריה גם התודעה והמידענות.
מתוך העיתון בשבע
הרב ברוך אפרתי
ראש ישיבת ההסדר 'שבות ישראל' באפרת
מאמרים נוספים ואתה תבער הדם הנקי מקרבך
דין עגלה ערופה חל גם על הרצח המזעזע של האישה בידי בעלה שהתרחש באילת בשבוע שעבר
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
