ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
הגדולים שבמפסידי ה'זריזות': בקשת המנוחה ואהבת העידונים
הִנֵּה מַפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת הֵם הֵם מַגְדִּילֵי הָעַצְלָה, וְהַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם הוּא בַּקָּשַׁת הַמְּנוּחָה הַגּוּפִית, וְשִׂנְאַת הַטֹּרַח וְאַהֲבַת הָעִדּוּנִים בְּתַשְׁלוּם• כָּל תְּנָאֵיהֶם.
כִּי הִנֵּה אָדָם כָּזֶה וַדַּאי שֶׁתִּכְבַּד עָלָיו הָעֲבוֹדָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ כֹּבֶד גָּדוֹל, כִּי מִי שֶׁיִּרְצֶה לֶאֱכֹל אֲכִילוֹתָיו בְּכָל הַיִּשּׁוּב וְהַמְּנוּחָה וְלִישֹׁן שְׁנָתוֹ בְּלֹא טוֹרֵד, וִימָאֵן לָלֶכֶת אִם לֹא לְאִטּוֹ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלֶּה, הִנֵּה יִקְשֶׁה עָלָיו לְהַשְׁכִּים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בַּבֹּקֶר, אוֹ לְקַצֵּר בִּסְעוּדָתוֹ מִפְּנֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה בֵּין הָעַרְבַּיִם, אוֹ לָצֵאת לִדְבַר מִצְוָה אִם לֹא יִהְיֶה הָעֵת בָּרוּר•, כָּל-שֶׁכֵּן לְמַהֵר עַצְמוֹ לְדִבְרֵי מִצְוָה אוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּמִי שֶׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ לַמִּנְהָגוֹת הָאֵלֶּה, אֵינֶנּוּ אָדוֹן בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁיִּרְצֶה, כִּי כְבָר נֶאֱסָר רְצוֹנוֹ בְּמַאֲסַר הַהֶרְגֵּל הַנַּעֲשֶׂה טֶבַע שֵׁנִי.
תכלית האדם בעוה"ז - העמל
וְאָמְנָם צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הָאָדָם כִּי לֹא לִמְנוּחָה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא לְעָמָל וָטֹרַח, וְלֹא יִנְהַג בְּעַצְמוֹ אֶלָּא מִנְהַג הַפּוֹעֲלִים הָעוֹשִׂים מְלָאכָה אֵצֶל מַשְׂכִּירֵיהֶם, וּכְעִנְיָן מַה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר (עירובין סה ע"א), "אֲגִירֵי דְיוֹמָא אֲנָן",• וּכְדֶרֶךְ יוֹצְאֵי הַצָּבָא בְּמַעַרְכוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר אֲכִילָתָם בְּחִפָּזוֹן, וּשְׁנָתָם עֲרַאי, וְעוֹמְדִים תָּמִיד מוּכָנִים לְעֵת קְרָב, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (איוב ה, ז), "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד", וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ יִמְצָא הָעֲבוֹדָה קַלָּה עָלָיו וַדַּאי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יֶחְסַר בְּעַצְמוֹ הַהַזְמָנָה וְהַהֲכָנָה אֵלֶיהָ, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ו, ד), "כָּךְ הִיא דַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה – פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן", שֶׁהוּא כְּלַל הַהַרְחָקָה בְּתַכְלִית מִן הַמְּנוּחוֹת וְהָעִדּוּנִים.
_____________________________________
בְּתַשְׁלוּם – בהשלמת. הָעֵת בָּרוּר – הזמן מתאים. אֲגִירֵי דְיוֹמָא אֲנָן – שכירי יום אנחנו, כפועלים שלפי עבודתם יקבלו שכרם.
ביאורים
אחרי שלמדנו על מידת הזריזות והדרכים לקנותה, אנו עוברים לברר מה הם המעכבים לקניית המידה. המעכב הגדול ביותר הוא הרצון התמידי למנוחה ושנאת העמל. סדר יומו של העצל עמוס וארוך מאוד, אך ההספק קטן ביותר. בין כל פעולה מפעולותיו מפסיקה מנוחה. אחרי התפילה הוא חוזר הביתה ונח, נוסע לעבודה ואז צריך לנוח מהנסיעה. וגם כשהוא עובד הוא לא אוהב להתאמץ יתר על המידה.
הקב"ה ברא את האדם בעולם הזה כדי לפעול ונתן לו את כל הכוחות לשם כך. יש לנו יכולות להגיע למדרגות רוחניות, לעשות חסד ולהוסיף טוב בעולם, יש לנו חכמה על מנת לשכלל ולפתח את העולם, אך אדם עצל אינו מנצל את הכוחות שניתנו לו ובכך הוא מפספס את ייעודו .
הרמח"ל נותן לנו שתי עצות כיצד להפסיק להיות עצלנים – צריך פשוט לעשות! העצל צריך להתנער מעצלנותו ולהתחיל לפעול ולנצל את זמנו וכוחותיו. בהתחלה זה יהיה קשה, אך עם הזמן נתחיל להתרגל לניצול הזמן ולהיות אנשים פועלים. זוהי תרופה ראשונית, אך כדי לשמר את ההתקדמות לאורך זמן יש צורך בשינוי מהותי יותר.
חז"ל מלמדים אותנו שעל מנת להגיע לקניין תורה ולהיות תלמיד חכם יש צורך למעט בהנאות החומריות. על ידי כך אנו מתרחקים מהחומריות, ומתרגלים לשלוט על הצרכים הגופניים. כך נוכל לשלוט על רצון הגוף התמידי – לנוח ולמאוס בטרחה.
לכאורה, נראה לנו שאדם שחי על פי הדרכה זו של חז"ל הוא מסכן ועצוב. חייו חיי סיגופים. אין לנו חשק לחיות חיים כאלו! אך ההסתכלות הזו אינה נכונה.
הסיפוק האמיתי של האדם בא מתוך עשייה משמעותית. דווקא העצל מרגיש ריק ועצוב. הוא חש שפספס את ההזדמנות שניתנה לו לפעול בעולם.
מתוך הבנה זו אנו בוחרים לחיות את חיינו ב'זריזות'.
הרחבות
•מה נאכל היום
כָּךְ הִיא דַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל. האם המשנה מכוונת את עם ישראל לחיות חיים של עוני וסבל? לכאורה, למרות הדרכה זו של המשנה לא מצינו שגדולי ישראל הקפידו לאכול דווקא פת במלח. הרמב"ם מסביר שישנם שלשה כתרים, תורה כהונה ומלכות, והכתר הכי נעלה הוא כתר תורה. כדי לזכות בכתר תורה כתב הרמב"ם: "מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת. כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל..." [הלכות תלמוד תורה ג, ו]. לדעת הרמב"ם המשנה מדריכה את מי שחפץ בכתר תורה להשקיע בכך את כל כוחו ומרצו אפילו אם זה אומר שיאכל פת במלח. כך פירש רש"י את המשנה "אפילו אין לך לאכול אלא פת במלח אל תמנע מלעסוק בתורה", אך מי שיש לו יאכל מאכלים ערבים.
הראב"ד מסביר כי יש לספק לגוף את צרכיו ולא להימנע מאכילה או לצמצם באכילה וכך היצר לא יתגבר שהרי קיבל את הדרוש לו. בדבריו מבואר כי יש ערך באכילת מאכלים ערבים. [בעלי הנפש עמ' קכה-קכו]
לעילוי נשמת יהודית בת אליעזר ע"ה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד גמרא?
מתי נכון לומר סליחות ?
מה המשמעות הנחת תפילין?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
