ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות ממרים פרק ב' הלכות א'-ג'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה הלכות יסודי התורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ז אדר התשע"ה

הלכות ממרים פרק ב' הלכות א'-ג'

י"ז אדר התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרבנית רחל נריה

פרק שני - ביטול דין, גזרות ובל תוסיף
ביטול דין שנלמד מהתורה
א בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁדָּרְשׁוּ בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת* כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאָה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהַדִּין כָּךְ, וְדָנוּ דִּין,* וְעָמַד אַחֲרֵיהֶם בֵּית דִּין אַחֵר,* וְנִרְאָה לוֹ טַעַם אַחֵר לִסְתֹּר אוֹתוֹ הַדִּין* – הֲרֵי זֶה סוֹתֵר, וְדָן כְּפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה בְּעֵינָיו,* שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" (דברים יז,ט) – אֵין אַתָּה חַיָּב לָלֶכֶת אֶלָּא אַחַר בֵּית דִּין שֶׁבְּדוֹרְךָ.

ביטול גזרה תקנה ומנהג
ב1 בֵּית דִּין* שֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרָה אוֹ הִתְקִינוּ תַּקָּנָה וְהִנְהִיגוּ מִנְהָג*, וּפָשַׁט* הַדָּבָר בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְעָמַד אַחֲרֵיהֶם בֵּית דִּין אַחֵר וּבִקֵּשׁ לְבַטֵּל דִּבְרֵי הָרִאשׁוֹנִים, וְלַעֲקֹר אוֹתָהּ הַתַּקָּנָה וְאוֹתָהּ הַגְּזֵרָה וְאוֹתוֹ הַמִּנְהָג – אֵינוֹ יָכוֹל, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹנִים בַּחָכְמָה וּבַמִּנְיָן.
ב2 הָיָה גָּדוֹל בַּחָכְמָה* אֲבָל לֹא בַּמִּנְיָן, בַּמִּנְיָן אֲבָל לֹא בַּחָכְמָה – אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. אֲפִלּוּ בָּטַל הַטַּעַם שֶׁבִּגְלָלוֹ גָּזְרוּ הָרִאשׁוֹנִים אוֹ הִתְקִינוּ – אֵין הָאַחֲרוֹנִים יְכוֹלִין לְבַטֵּל עַד שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים מֵהֶן.
ב3 וְהֵיאַךְ יִהְיוּ גְּדוֹלִים בַּמִּנְיָן, הוֹאִיל וְכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁלְּשִׁבְעִים וְאֶחָד הוּא? זֶה מִנְיַן חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהִסְכִּימוּ וְקִבְּלוּ הַדָּבָר* שֶׁאָמְרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, וְלֹא חָלְקוּ בּוֹ.
ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא אָסְרוּ אוֹתָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג,* אֶלָּא בִּשְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה.* אֲבָל דְּבָרִים שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין לִגְזֹר אוֹ לֶאֱסֹר אוֹתָן לַעֲשׂוֹת סְיָג – אִם פָּשַׁט אִסּוּרָן בְּכָל יִשְׂרָאֵל, אֵין בֵּית דִּין הַגָּדוֹל אַחֵר יָכוֹל לְעָקְרָן* וּלְהַתִּירָן, אֲפִלּוּ הָיָה גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹנִים.*
___________________________________

א) בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת – כללי הלימוד בתורה (ראה לעיל א,ב2). שֶׁדָּרְשׁוּ... וְדָנוּ דִּין – שלמדו את הכתוב והסיקו ממנו הלכה. וְעָמַד אַחֲרֵיהֶם בֵּית דִּין אַחֵר – סנהדרין בדור אחר. לִסְתֹּר אוֹתוֹ הַדִּין – לחלוק עליו ולבטלו. הֲרֵי זֶה סוֹתֵר וְדָן כְּפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה בְּעֵינָיו – ואף אם בית דין זה אינו גדול מן הקודם, מפני שבדיני התורה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ורק בגזרות ותקנות ומנהגות נאמרה ההגבלה שצריך להיות גדול מבית הדין הראשון (כס"מ). ב1) בֵּית דִּין וכו' – הדברים אמורים בבית הדין הגדול (כלהלן ב3), והוא הדין גם לתלמוד, שהתקבל בכל ישראל. אך בבתי דין מקומיים, שדבריהם אינם מקובלים על כל ישראל, יכול בית דין אחד לחלוק על בית דין אחר, אף אם אינו גדול ממנו (הקדמה למשנה תורה,כט–לב). גְּזֵרָה, תַּקָּנָה, מִנְהָג – לביאור המונחים ראה לעיל א,ב2. וּפָשַׁט – נפוץ והתקבל. "ואסור לעבור עליהם בשום פנים, הואיל והסכימה עליהם כל האומה" (הקדמה לפה"מ). וכן הוא לעניין תוקף המנהגים והתקנות שבתלמוד הבבלי: "כל הדברים שבתלמוד הבבלי, חייבים כל ישראל ללכת בהן. וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד ולגזור גזרותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל, ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובן, והן ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה איש מפי איש עד משה רבנו" (הקדמה למשנה תורה, לא–לב). בַּחָכְמָה – "כלומר שהיה ראש ישיבת זה הבית דין [נשיא הסנהדרין] חכם יותר מן הקודם" (פה"מ עדויות א,ה). ב3) מִנְיַן חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהִסְכִּימוּ וְקִבְּלוּ הַדָּבָר – כגון תיקון נוסח התפילה על ידי מאה ועשרים אנשי כנסת הגדולה (ק', י' ע"פ תפילה א,ד; הקדמה למשנה תורה,ז). ג) סְיָג – גדר והרחקה, כדי שלא ייכשלו באיסור תורה, כגון תקנת עירובי חצרות ושיתופי מבואות (עירובין א,א–ד). בִּשְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה – מעשים שאין מטרתם להרחיק את האדם מלעבור על איסור תורה אלא מסיבות אחרות, כגון פורים וחנוכה. לְעָקְרָן – לבטלן. גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹנִים – בחכמה ובמניין.


ביאורים

היה מקום לטעות ולחשוב שמכיוון שסמכות בית הדין כה רחבה ומעמדו כה גדול אין שום אפשרות לבטל את הכרעותיו או לפסוק אחרת. למעשה אין הדבר כך ובית הדין יכול לסתור את דברי בתי הדין שקדמו לו בדיון מחודש שנערך על ידם מכיוון שכפי שראינו, אין שום העדפה לבית דין אחד על חברו. אין זה משנה מי היו הדיינים באותו הרכב, גדולים ככל שיהיו: "אין אתה חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך" והם הסמכות הבלעדית לאותו דור.
ברם, גם האפשרות הזו מוגבלת ולעיתים תלויה בגורמים נוספים. אם אין מדובר בביטול הלכה שנלמדה בבירור עיוני בפירוש דיני התורה, אלא בתקנה מחודשת או גזירה שכבר פשטה והתקבלה בכל ישראל, אין אפשרות לכל בית דין לבטל תקנה וגזירה זו. קבלת הציבור את אותה תקנה נותנת משנה תוקף להכרעת בית הדין, ואפילו אם מדובר בתקנה שטעמה כבר לא רלוונטי לאותה עת. במקרה כזה רק אם יהיה בית הדין גדול מקודמו בחכמה ובמניין– יוכל לבטלו.
גם כאשר מדובר בסייג שקבע בית הדין הגדול כדי להימנע מעבירה על דברי התורה ופשט סייג זה בכל ישראל (כדוגמת הסייגים של חז"ל המצויים במקורות, אך לא רק הם), אין שום אפשרות לאף בית דין לבטלו, גם אם מדובר בבית דין הגדול מזה שתיקן את הסייג.
נמצא אם-כן שיש להבחין בין שלושה סוגים של הלכות: א. הלכות שנובעות מפירוש הכתובים, שיכול כל בית דין לשנות. ב. הלכות שנובעות מתוספת של תקנה או גזירה שרק בית דין גדול מבית הדין הקודם בחכמה ובמניין יוכל לשנות. ג. סייגים לתורה ששום בית דין לא יכול לבטלן.

הרחבות
הליכה אחרי הרוב ולא אחרי החכמה
הָיָה גָּדוֹל בַּחָכְמָה אֲבָל לֹא בַּמִּנְיָן... אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. על אף שמסתבר שבית הדין הגדול בחכמה מכוון יותר אל האמת, מכל מקום לא ציוותה התורה ללכת אלא לפי רוב המניין. וכך גם בהכרעת דין - הולכים אחרי רוב דעות ולא אחרי דעת הדיינים החכמים יותר (אם היא דעת מיעוט). ומסביר זאת בעל ספר החינוך : "משרשי מצוה זו (הטיה אחרי רבים), שנצטוינו בזה לחזק קיום דתינו, שאילו נצטוינו קַיְּמוּ התורה כאשר תוכלו להשיג כוונת אמיתתה, כל אחד ואחד מישראל יאמר דעתי נותנת שאמיתת ענין פלוני כן הוא, ואפילו כל העולם יאמרו בהפכו לא יהיה לו רשות לעשות הענין בהפך האמת לפי דעתו, ויצא מזה חורבן שתֵּעשה התורה ככמה תורות, כי כל אחד ידין כפי עניות דעתו. אבל עכשיו שבפירוש נצטוינו לקבל בה דעת רוב החכמים, יש תורה אחת לכולנו והוא קיומנו גדול בה, ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה, ובכן בעשותינו מצוותם אנו משלימין מצות האל, ואפילו אם לא יכוונו לפעמים החכמים אל האמת חלילה" [מצוה עח]. לאור רעיון זה של שמירה על שלמות התורה מסביר הרב קוק שעל אף שבהליכה אחרי הרוב ישנו חיסרון מסוים בבירור האמת, "אמנם כשכבר אין בידנו להכריע בראיות, אז יש על כל פנים צורך להכריע, ועל כן אחרי רבים להטותו היינו מפני השלום, שלא ירבו מחלוקות בישראל" [עין איה ברכות ב, ו, טז].

לעילוי נשמת מנחם מנדל בן יצחק לעזער ואשתו מלכה בת יעקב וילדיהם: אברהם צבי, פייגע וחיה הי"ד שנספו בשואה
לעילוי נשמת בת שבע בת ר' אהרון אליעזר ע"ה

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il