אצלנו – כלל גדול אמרו בשבת.

(ובמשנה בעה: - "ועוד כלל אחר אמרו...").

שביעית ז,א – כלל גדול אמרו בשביעית: כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים ואינו מתקיים בארץ, יש לו שביעית ולדמיו שביעית יש לו ביעור ולדמיו ביעור.

מעשרות א,א - כלל אמרו במעשרות:
כל שהוא אוכל ונשמר וגדוליו מן הארץ חייב במעשרות...

פאה ד,א – כלל אמרו בפאה:

כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה.

(ובמשנה בעה: - "ועוד כלל אחר אמרו...").

ובמשנה אח"כ – "ועוד כלל אחר אמרו...".

בר קפרא גורס – גדול.

בהמשך המשנה – "ועוד כלל אחר אמרו"

1. "גדול" כשאח"כ יש כלל נוסף

מובן

מובן

לרבנן – לא מובן.

לבר קפרא מובן.

2. רי"ס בר"א

אבות ותולדות

אבות ותולדות

לבר קפרא קשה.

3. לפי החומרא

שבת חמורה משביעית – ששייכת גם במה שהיה תלוש לפני שבת.

שביעית חמורה ממעשר, שקדושת שביעית שייכת גם במאכל בהמה.

מעשר חמור כי שייך גם בתאנים וירקות.

(אין פאה ב:

1. תאנים – כי אין לקיטתו כאחת (באותו זמן).

2. ירק – אינו מכניסו לקיום.

א. שכח עיקר שבת

ב. יודע עיקר שבת

ג. יודע שהוא שבת

הדין

1

1 על כל שבת

1 על כל מלאכה (אך לא לכל שבת).

A. תינוק שנשבה

B. הכיר ושכח

רב ושמואל 1

1
(שהיה "שכוח מעיקרו")

על כל שבת

דחייה - למה לא כתבו את המקרה הקודם (אB)?

תשובה - כתבו! ("יודע עיקר שבת" – שידע בילדותו).
ואילו במקרה ב – חייב על כל מלאה.

דחייה - למה לא כתבו את המקרה הקודם (ב)?

רב ושמואל 2

1

אפילו כאן חייב.

1

רי"ח ור"ל

0

1