ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ג1 וְיֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג בָּהֶן בַּבֵּינוֹנִית, אֶלָּא יִתְרַחֵק עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וְהוּא גֹּבַהּ הַלֵּב, * שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ, וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד, וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ "עָנָו מְאֹד" (במדבר יב,ג), וְלֹא נֶאֱמַר 'עָנָו' בִּלְבַד; וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, * וְעוֹד אָמְרוּ, שֶׁכָּל הַמַּגְבִּיהַּ לִבּוֹ – כָּפַר בָּעִקָּר, * שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָם לְבָבֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח,יד), וְעוֹד אָמְרוּ: בְּשַׁמְתָּא – דְּאִית בֵּיהּ גַּסּוּת הָרוּחַ, * וַאֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ.
ג2 וְכֵן הַכַּעַס * – דֵּעָה רָעָה הִיא עַד לִמְאֹד, וְרָאוּי לְאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר, וִילַמֵּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעֹס, וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו. וְאִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ, אוֹ עַל הַצִּבּוּר אִם הָיָה פַּרְנָס, * וְרָצָה לִכְעֹס עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לְמוּטָב – יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס, כְּדֵי לְיַסְּרָם, * וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה אִישׁ * בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ, וְהוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס.
ג3 אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: כָּל הַכּוֹעֵס – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. * וְאָמְרוּ שֶׁכָּל הַכּוֹעֵס: אִם חָכָם הוּא – חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ; וְאִם נָבִיא הוּא – נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. בַּעֲלֵי כַּעַס – אֵין חַיֵּיהֶם חַיִּים. * לְפִיכָךְ צִוּוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס, עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ * אֲפִלּוּ לִדְבָרִים הַמַּכְעִיסִין, וְזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים: הֵן עֲלוּבִין * וְאֵינָן עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן * וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בַּיִּסּוּרִין * – עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" * (שופטים ה,לא).
___________________________________
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
25 - הלכות דעות פרק ב' הלכות א'-ב'
26 - הלכות דעות פרק ב' הלכה ג'
27 - הלכות דעות פרק ב' הלכות ד'-ז'
טען עוד
ביאורים
בעבודת המידות שבה מדריך אותנו הרמב"ם, אנו מכירים בהופעת הקב"ה כשלמות המידות, ואליו אנו שואפים להידמות. דעה לא מאוזנת היא בעייתית כיוון שהיא סוטה מהמצפן – הבורא יתברך. עם זאת, הרמב"ם מסייג את דבריו לגבי איזון בדעות. ברוב הדעות יש ללכת בדרך האמצע, כפי שהרמב"ם הסביר לעיל, אולם בשתי דעות, הכעס והגאווה, יש ללכת לקצה השני ולהתרחק ככל האפשר מדעות אלה.
אדם בעל נטייה חזקה לקמצנות, יכול להכיר שהכל מאת ה'. לדעת שכל רכושו, כוחותיו, הצלחתו, הכל מאת הבורא, ועם זאת, כשזה מגיע לכיס, קצת קשה בשבילו לתת. הרבה מהאנשים הרודפים אחר התאוות, יודעים ומכירים שרדיפה זו פוגעת הן ביחסם עם בוראם והן ביחסם עם הסובבים אותם, ובכל זאת ההתגברות על התאווה, קשה מדיי עבורם. בזכות ההכרה בשליליות של דעות אלו יוכל האדם להגיע לדרך האמצע לאחר תקופה מסוימת שבה יהיה בקיצוניות השנייה. הוא יודע שדרך האמצע נכונה, והיה זקוק רק ל'דחיפה' אליה. כך הדבר כמעט בכל הדעות.
אמנם בגאווה זה שונה. האדם שמתגאה, אינו מכיר את בוראו. אדם שחושב שהוא האחראי להצלחתו וכל צעדיו ודרכו נקבעים רק על פי תכנונו הוא, אינו משאיר מקום לקב"ה בכל ה"תוכנית" הזו. על כך אומר הקב"ה: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם" [סוטה ה:].
גם במידת הכעס יש לנהוג בקצה האחרון, ולא להרגיש כלל תחושת כאב או עלבון. כשאדם חווה פגיעה מסוימת בגופו, במשפחתו או ברכושו, הוא מתקומם, דרך כלל, ואף מגיע לידי כעס. אנו מצפים מהאדם, שלגודל ביטחונו בקב"ה לא יתרגש מהפוגעים בו, כיוון שכל התפעלות מפגיעה, גם התפעלות קטנה, מוכיחה את העדר ביטחונו בהשגחת הבורא בכל עת. עם זאת, איננו דורשים מהאדם שיתעלם מכל הסובב אותו, וכאשר מדובר בפגיעה שעשו משפחתו או תלמידיו, עליו לגעור בהם, להוכיחם וליישרם. אמנם לא מתוך תחושת פגיעה אישית, אלא מתוך הידיעה באחריותו כלפיהם.
הרחבות
ענווה ושמחה
וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד. פעמים נדמה שענווה גוררת עמה תחושת עצבות, מתוך הדגשת החסרונות של עצמו. אולם הרב קוק מסביר שהרגשת העצבות הנלווית לענווה נובעת מנקודת מוצא שגויה של האדם החושב שהוא ראוי לכבוד. אולם אם מכיר האדם שכל מעלותיו אינן אלא מתת שמים והוא אינו ראוי לגדוּלה עליהן, ישמח בחלקו ויודה לה' על הטוב שנמצא בו [מוסר אביך ג, א]. בדרך זו המודעות של האדם למעלותיו לא תגרום לו לתחושת גאווה, כפי שהעיד האדר"ת על עצמו: "ברוך ה' שאין בלבי שמץ גאוה, אם כי לפעמים הרבה אני רואה טוב כשרונותי ומעלות המעטות בי, אבל ברוך ה' איני נפעל להתגאות על ידי זה" [אדר היקר, עמ' סד].
ערכו של כעס הפנים
יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס. באופן פשוט, הצורך להראות פני כועס הוא בשביל להחריף את התגובה, ולהטיל מורא שימנע מהבן או מהתלמיד לחזור על פעולתו הלא רצויה. אולם הרב יעקבסון מלמד שיש בכך עניין נוסף: כאשר האב או הרב אינו מביע פנים של כעס וצער בעת שהוא מעניש, הוא נותן לילד הרגשה שהוא איננו כואב את כאבו ואולי אף חלילה נהנה להעניש אותו. לכן חשוב להביע פנים של כעס, הגורמות לילד לחוש שכועסים עליו ויחד עם זה עצובים עמו על כך שנצרכו להעניש אותו [אל תחטאו בילד, עמ' 283-281].
לעילוי נשמת רבי אליהו בן שלום עמאר ז"ל
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
הלכות שטיפת כלים בשבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
