ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ג1 וְיֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג בָּהֶן בַּבֵּינוֹנִית, אֶלָּא יִתְרַחֵק עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וְהוּא גֹּבַהּ הַלֵּב, * שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ, וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד, וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ "עָנָו מְאֹד" (במדבר יב,ג), וְלֹא נֶאֱמַר 'עָנָו' בִּלְבַד; וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, * וְעוֹד אָמְרוּ, שֶׁכָּל הַמַּגְבִּיהַּ לִבּוֹ – כָּפַר בָּעִקָּר, * שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָם לְבָבֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח,יד), וְעוֹד אָמְרוּ: בְּשַׁמְתָּא – דְּאִית בֵּיהּ גַּסּוּת הָרוּחַ, * וַאֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ.
ג2 וְכֵן הַכַּעַס * – דֵּעָה רָעָה הִיא עַד לִמְאֹד, וְרָאוּי לְאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר, וִילַמֵּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעֹס, וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו. וְאִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ, אוֹ עַל הַצִּבּוּר אִם הָיָה פַּרְנָס, * וְרָצָה לִכְעֹס עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לְמוּטָב – יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס, כְּדֵי לְיַסְּרָם, * וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה אִישׁ * בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ, וְהוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס.
ג3 אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: כָּל הַכּוֹעֵס – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. * וְאָמְרוּ שֶׁכָּל הַכּוֹעֵס: אִם חָכָם הוּא – חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ; וְאִם נָבִיא הוּא – נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. בַּעֲלֵי כַּעַס – אֵין חַיֵּיהֶם חַיִּים. * לְפִיכָךְ צִוּוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס, עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ * אֲפִלּוּ לִדְבָרִים הַמַּכְעִיסִין, וְזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים: הֵן עֲלוּבִין * וְאֵינָן עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן * וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בַּיִּסּוּרִין * – עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" * (שופטים ה,לא).
___________________________________
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
25 - הלכות דעות פרק ב' הלכות א'-ב'
26 - הלכות דעות פרק ב' הלכה ג'
27 - הלכות דעות פרק ב' הלכות ד'-ז'
טען עוד
ביאורים
בעבודת המידות שבה מדריך אותנו הרמב"ם, אנו מכירים בהופעת הקב"ה כשלמות המידות, ואליו אנו שואפים להידמות. דעה לא מאוזנת היא בעייתית כיוון שהיא סוטה מהמצפן – הבורא יתברך. עם זאת, הרמב"ם מסייג את דבריו לגבי איזון בדעות. ברוב הדעות יש ללכת בדרך האמצע, כפי שהרמב"ם הסביר לעיל, אולם בשתי דעות, הכעס והגאווה, יש ללכת לקצה השני ולהתרחק ככל האפשר מדעות אלה.
אדם בעל נטייה חזקה לקמצנות, יכול להכיר שהכל מאת ה'. לדעת שכל רכושו, כוחותיו, הצלחתו, הכל מאת הבורא, ועם זאת, כשזה מגיע לכיס, קצת קשה בשבילו לתת. הרבה מהאנשים הרודפים אחר התאוות, יודעים ומכירים שרדיפה זו פוגעת הן ביחסם עם בוראם והן ביחסם עם הסובבים אותם, ובכל זאת ההתגברות על התאווה, קשה מדיי עבורם. בזכות ההכרה בשליליות של דעות אלו יוכל האדם להגיע לדרך האמצע לאחר תקופה מסוימת שבה יהיה בקיצוניות השנייה. הוא יודע שדרך האמצע נכונה, והיה זקוק רק ל'דחיפה' אליה. כך הדבר כמעט בכל הדעות.
אמנם בגאווה זה שונה. האדם שמתגאה, אינו מכיר את בוראו. אדם שחושב שהוא האחראי להצלחתו וכל צעדיו ודרכו נקבעים רק על פי תכנונו הוא, אינו משאיר מקום לקב"ה בכל ה"תוכנית" הזו. על כך אומר הקב"ה: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם" [סוטה ה:].
גם במידת הכעס יש לנהוג בקצה האחרון, ולא להרגיש כלל תחושת כאב או עלבון. כשאדם חווה פגיעה מסוימת בגופו, במשפחתו או ברכושו, הוא מתקומם, דרך כלל, ואף מגיע לידי כעס. אנו מצפים מהאדם, שלגודל ביטחונו בקב"ה לא יתרגש מהפוגעים בו, כיוון שכל התפעלות מפגיעה, גם התפעלות קטנה, מוכיחה את העדר ביטחונו בהשגחת הבורא בכל עת. עם זאת, איננו דורשים מהאדם שיתעלם מכל הסובב אותו, וכאשר מדובר בפגיעה שעשו משפחתו או תלמידיו, עליו לגעור בהם, להוכיחם וליישרם. אמנם לא מתוך תחושת פגיעה אישית, אלא מתוך הידיעה באחריותו כלפיהם.
הרחבות
ענווה ושמחה
וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד. פעמים נדמה שענווה גוררת עמה תחושת עצבות, מתוך הדגשת החסרונות של עצמו. אולם הרב קוק מסביר שהרגשת העצבות הנלווית לענווה נובעת מנקודת מוצא שגויה של האדם החושב שהוא ראוי לכבוד. אולם אם מכיר האדם שכל מעלותיו אינן אלא מתת שמים והוא אינו ראוי לגדוּלה עליהן, ישמח בחלקו ויודה לה' על הטוב שנמצא בו [מוסר אביך ג, א]. בדרך זו המודעות של האדם למעלותיו לא תגרום לו לתחושת גאווה, כפי שהעיד האדר"ת על עצמו: "ברוך ה' שאין בלבי שמץ גאוה, אם כי לפעמים הרבה אני רואה טוב כשרונותי ומעלות המעטות בי, אבל ברוך ה' איני נפעל להתגאות על ידי זה" [אדר היקר, עמ' סד].
ערכו של כעס הפנים
יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס. באופן פשוט, הצורך להראות פני כועס הוא בשביל להחריף את התגובה, ולהטיל מורא שימנע מהבן או מהתלמיד לחזור על פעולתו הלא רצויה. אולם הרב יעקבסון מלמד שיש בכך עניין נוסף: כאשר האב או הרב אינו מביע פנים של כעס וצער בעת שהוא מעניש, הוא נותן לילד הרגשה שהוא איננו כואב את כאבו ואולי אף חלילה נהנה להעניש אותו. לכן חשוב להביע פנים של כעס, הגורמות לילד לחוש שכועסים עליו ויחד עם זה עצובים עמו על כך שנצרכו להעניש אותו [אל תחטאו בילד, עמ' 283-281].
לעילוי נשמת רבי אליהו בן שלום עמאר ז"ל
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
