ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ד4 כָּל אָדָם שֶׁדֵּעוֹתָיו כֻּלָּן דֵּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת מְמֻצָּעוֹת – נִקְרָא 'חָכָם'. * ה1 וּמִי שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, וְיִתְרַחֵק מִדֵּעָה בֵּינוֹנִית מְעַט לְצַד זֶה אוֹ לְצַד זֶה * – נִקְרָא 'חָסִיד'.
ה2 כֵּיצַד? מִי שֶׁיִּתְרַחֵק מִגֹּבַהּ הַלֵּב עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן, וְיִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר – נִקְרָא 'חָסִיד', וְזוֹ הִיא מִדַּת חֲסִידוּת. וְאִם נִתְרַחֵק עַד הָאֶמְצַע בִּלְבַד, וְיִהְיֶה עָנָו – נִקְרָא 'חָכָם', וְזוֹ הִיא מִדַּת חָכְמָה. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת. וַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַטִּין דֵּעוֹת שֶׁלָּהֶן מִדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת: יֵשׁ דֵּעָה שֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן, וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַקָּצֶה הָרִאשׁוֹן, וְזֶהוּ 'לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין'.
ה3 וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים, וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח,ט); ו כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ: מַה הוּא נִקְרָא 'חַנּוּן' – אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן; * מַה הוּא נִקְרָא 'רַחוּם' – אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם; מַה הוּא נִקְרָא 'קָדוֹשׁ' – אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין: 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' * וְ'רַב חֶסֶד', 'צַדִּיק' וְ'יָשָׁר', 'תָּמִים', 'גִּבּוֹר', וְ'חָזָק', וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵלּוּ דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים הֵן, וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת כְּפִי כֹּחוֹ. * התדמות בדרכיו
ז1 וְכֵיצַד יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּדֵעוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ בּוֹ? יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ * בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַדֵּעוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, וְיַחֲזֹר בָּהֶן תָּמִיד, עַד שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶן קַלִּים עָלָיו, וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם טֹרַח, וְיִקָּבְעוּ הַדֵּעוֹת בְּנַפְשׁוֹ. *
ז2 וּלְפִי שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ שֶׁנִּקְרָא בָּהֶן הַיּוֹצֵר * הֵן הַדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִית שֶׁאָנוּ חַיָּבִין לָלֶכֶת בָּהּ – נִקְרֵאת דֶּרֶךְ זוֹ 'דֶּרֶךְ יי', וְהִיא שֶׁלִּמְּדָהּ אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יי, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" * (בראשית יח,יט).
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
23 - הלכות דעות פרק א' הלכות ג'-ד'
24 - הלכות דעות פרק א' הלכות ד'-ז'
25 - הלכות דעות פרק ב' הלכות א'-ב'
טען עוד
___________________________________
חָכָם – שבאופן כללי הוא בעל מעלות מידותיות ומעלות שכליות בשלמות (פה"מ אבות ה,ו; מו"נ ג,נד). וְיִתְרַחֵק מִדֵּעָה בֵּינוֹנִית מְעַט לְצַד זֶה אוֹ לְצַד זֶה – בכיוון הפוך לנטייתו הטבעית ומה שהוא רגיל לו, כדי לאזן את הנטייה הטבעית החריגה וללכת בדרך הממוצעת. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן – ה' נקרא חנון, וכל אדם מצווה להיות חנון. ובניגוד לאדם, הקב"ה אינו משתנה, שהאדם חנון לפעמים ולפעמים אינו חנון. והתורה מתארת את ה' בלשון זו כדי לחנך אותנו (יסודי התורה א,יב). אֶרֶךְ אַפַּיִם – סבלן. וּלְהִדַּמּוֹת כְּפִי כֹּחוֹ – להתאים את הדרך שהוא חי בה ומתנהג בעולם לפי הדרך שה' מנהל בה את העולם. וסיים הרמב"ם את ספרו "מורה הנבוכים" בעניין זה. וזה לשונו: " שלמות האדם אשר בה יתפאר באמת היא מי שהגיע להשגתו יתעלה כפי יכולתו, וידע השגחתו על ברואיו בהמצאתם והנהגתם היאך היא, והיו הליכות אותו האדם אחר אותה ההשגה מתכוון בהם תמיד חסד צדקה ומשפט" (סוף מו"נ). וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ – יחזור פעם שנייה ופעם שלישית. וְיִקָּבְעוּ הַדֵּעוֹת בְּנַפְשׁוֹ – התכונות נעשות קבועות רק מתוך מעשים החוזרים על עצמם. לחזרה על המעשים הטובים הקטנים והיומיומיים יש השפעה על נפש האדם יותר ממעשה טוב אחד גדול (ראה פה"מ אבות ג,טו: "לפי רוב המעשה אבל לא על פי המעשה"). הַיּוֹצֵר – ה', בורא העולם. צְדָקָה וּמִשְׁפָּט – הצדקה הוא איזון לאדם ולזולתו: חובת האדם לסגל לעצמו מידות טובות (להיטיב לעצמו) ולהיטיב למי שנזקק לו, כגון להקים את מי שנופל. המשפט, במובנו המצומצם, בא לקבוע את הדין, לחובת הנידון או לזכותו, כגון לשלם לשכיר את משכורתו (מו"נ ג,נג). מֵבִיא טוֹבָה וּבְרָכָה לְעַצְמוֹ – כל התורה היא לטובת האדם, כמו שנאמר "לטוב לנו" (דברים י,יג; ו,כד–כה), והחוטא מפסיד לעצמו (תשובה ה,ב; פה"מ אבות ה,א). וכל זאת, כדי שישאף האדם להידמות לה'.
ביאורים
לכל אדם הדעות שלו, והעבודה שלו 'מה' ו'איך' לתקן על מנת לילך בדרך האמצע. יש לכל אדם את הקצה הבעייתי אליו הוא נוטה, ואשר ממנו הוא צריך להתרחק. אצל רובנו זה הקצה הקשור בחומריות המזוהה עם הקמצנות, הרדיפה אחר התאוות, הפחד מהסכנות וכדו', ולפיכך, כפי שראינו אתמול, אנו נוטים לחשוב שהקצה שנראה כרחוק מהתאוות, פיזור הממון, הלעג לסכנות וכדו', הוא העדיף.
הרמב"ם מורה לנו שהמתכון להליכה בדרך החכמים הוא עשיית המעשים השייכים לדרך האמצע. נתינת צדקה בנדיבות בעלת גבולות ברורים, או שימוש ועיסוק בענייני החול כשצריך וללא הפרזה. על ידי מעשים הנעשים על פי הדעה האמצעית קונה האדם את הדעות הנכונות, עולה על דרך החכמים ונהיה חכם.
בשונה מהחכם, החסיד נוטה מעט מהאמצע לכיוון הנגדי של הקצה הבעייתי מבחינתו שהוא, בדרך כלל, כאמור, הקצה הקרוב לחומריות והנהנתנות, וכך הוא שומר על איזון.
את פרקנו מסיים הרמב"ם בדברי חז"ל שהדעות האמצעיות מזוהות עם תאריו של הקב"ה, והדרך הזו, מקבלת את השם דרך ה'. זו לא עוד דרך טובה וראויה, וההליכה בה אינה אך ורק כדי ליצור חברה אדיבה ומתוקנת על ידי תיקון פרטיה. כבני אדם, יש לנו שאיפה עזה להתקדם, להתעלות ולהשתלם כמה שאפשר, וכך להידמות לקב"ה, והתורה אף חייבה אותנו בזאת. זו דרך ה', זו הדרך שלנו להתקרב כמה שאפשר לבורא. זו משמעות החיוב לחזר אחר המידות הטובות - להביא את כל המידות שלנו לדרך האמצע.
הרחבות
המעשים ותכונות הנפש
יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַדֵּעוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת. הרמב"ם מדריך לקבוע בנפש את המידות הממוצעות על ידי חזרה מרובה על הפעולות הנובעות ממידות אלו. דרך השפעה זו – מהמעשים אל הנפש היא יסוד מרכזי במשנת הרמב"ם: "והמין השלישי... והיא שלמות המעלות המדותיות והיא שיהיו מדות אותו האדם בתכלית מעלתן, ורוב המצות אינן אלא להשגת המין הזה מן השלמות " [מורה נבוכים ג, נד]. מבואר בדברי הרמב"ם שהמצוות מכוונות לתיקון מידותיו של האדם, והיינו שעל ידי מעשה המצוות, שהן הדרכים המאוזנות והמתוקנות, יתעלה העושה במעלות המידות. רעיון זה הוסבר בהרחבה בספר החינוך : "דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו. ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע , כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות ... כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו" [מצוה טז].
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
איך ניתן לברור מרק בשבת?
איך ללמוד גמרא?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
סינון פסולת בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
