ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ב3 נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁכָּל נָבִיא שֶׁיַּעֲמֹד אַחַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אֵין אָנוּ מַאֲמִינִין בּוֹ מִפְּנֵי הָאוֹת לְבַדּוֹ, כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר: אִם יַעֲשֶׂה אוֹת, נִשְׁמַע לוֹ לְכָל מַה שֶּׁיֹּאמַר; אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּנוּ מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה, וְאָמַר: אִם נָתַן אוֹת, "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו). כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ לַחְתֹּךְ הַדָּבָר עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם אֱמֶת הֵעִידוּ אִם שֶׁקֶר, כָּךְ מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִזֶּה הַנָּבִיא, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם הָאוֹת אֱמֶת אוֹ בְּכִשּׁוּף וָלָאט.
ג1 לְפִיכָךְ, אִם עָמַד נָבִיא וְעָשָׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים, וּבִקֵּשׁ לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּיִחוּד* שֶׁאוֹתָן הָאוֹתוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף הֵן; לְפִי שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינָהּ עַל פִּי הָאוֹתוֹת כְּדֵי שֶׁנַּעֲרֹךְ* אוֹתוֹת זֶה לְאוֹתוֹת זֶה, אֶלָּא בְּעֵינֵינוּ רְאִינוּהָ וּבְאָזְנֵינוּ שְׁמַעְנוּהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע הוּא.*
ג2 הָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ לְאָדָם עַל דָּבָר שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאָה – שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לָהֶן אֶלָּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר.
ג3 לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁאִם בָּא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא" (שם יג,ד); שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא אֵלֶיךָ בְּאוֹת וּמוֹפֵת לְהַכְחִישׁ מַה שֶּׁרָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ. וְהוֹאִיל וְאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים בְּמוֹפֵת, אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּנוּ מֹשֶׁה, הֵיאַךְ נְקַבֵּל מֵאוֹת זֶה שֶׁבָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁרָאִינוּ וְשֶׁשָּׁמַעְנוּ?
___________________________________
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
15 - הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכות א'-ב'
16 - הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכות ב'-ג'
17 - הלכות יסודי התורה פרק ט' הלכה א'
טען עוד
ביאורים
כיוון שמופתים אינם הוכחה ודאית לנבואה, אין אפשרות להסתמך עליהם מצד עצמם. אנחנו לא מאמינים לשום אדם שהוא נביא, בגלל התפעלות והתלהבות מהמופת – חיזוי העתיד דרך כלל, אותו הוא עושה. אנחנו מאמינים לו בגלל סיבה אחת ויחידה: בגלל שהתורה עצמה מצווה עלינו להאמין לו, למרות שייתכן שהוא מרמה אותנו. באותה מידה שאנחנו מצווים להאמין לשני עדים, לא בגלל שאנחנו מתרשמים מהם שהם דוברי אמת (למרות שאנו כן חותרים לכך), אלא רק בגלל שהתורה ציוותה עלינו כך.
התורה הזו שמצווה עלינו, היא בעצם נבואת משה. משה, הנביא שאין ספק בנבואתו, נותן תוקף ומשמעות לכל שאר הנביאים. כיוון שמשה נותן את התוקף לכל הנביאים, לכן לא ייתכן שנביא אחר יסתור את נבואת משה, שהרי הוא יונק ממנו את כל כוחו. נבואת משה איננה שקולה לשאר הנבואות, אלא יש בה ודאות מוחלטת, ולכן לא ייתכן שתהיה סתירה בינה לנבואות אחרות. סתירה כזו מעידה בבירור שהנביא הסותר את דברי משה, נביא שקר הוא, למרות שהוא אישיות רוחנית נעלה וגם בעל מופתים. תוכן הנבואה שלו מוכיח, שהמופתים שלו נעשים בדרך כישוף, ואסור לנו להתפעל מהם. בזה מסביר הרמב"ם, שהצורך בייחודיות של נבואת משה מבטיח את נצחיות התורה.
הרחבות
תכלית אותותיו של נביא השקר
וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּיִחוּד שֶׁאוֹתָן הָאוֹתוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף הֵן. אם נביא זה הוא נביא שקר, מדוע הקב"ה נתן בידו כוח לעשות אותות ומופתים? תשובה לכך ניתן למצוא בדברי הרמב"ם במקום אחר: "ואין לחוש לנבואתו ולא נבקש ממנו מופת, ואפילו עשה מופתים אשר לא שמענו מופלאים כמותם... אין לחוש לאותם המופתים, לפי שסבת קיום אותם המופתים מה שאמר הכתוב "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הֲיִשְׁכֶם אוהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" [דברים יג, ד]" [הקדמה למשנה ב].
יסוד זה עדיין אינו ברור. האמנם ה' צריך לנסות את בני האדם כדי לדעת אם הם עובדים אותו בלב שלם? הרמב"ם דוחה טענה זו שכן הקב"ה יודע מה בלבו של אדם, ולכן מבאר את מטרת הניסיונות באופן שונה. הניסיון אינו נעשה כדי שה' יֵדע, אלא כדי שבני אדם יראו את הניסיון ואת עמידת האדם בו, וילמדו ממנו את הדרך הישרה. אם-כן, מטרת ניסיון העם בנביא השקר היא שידעו אומות העולם "את מידת ודאותכם בתורתו יתעלה והשׂגתכם את אמיתתו, ושאין אתם מרוּמים על-ידי מרמה של רמאי (נביא השקר), ואין אמונתכם באל מתערערת". לאחר ההתבוננות בעמידת העם בניסיון נביא השקר, "יסמוך על זאת כל מבקש אמת ויבקש אמונות שתהיינה יציבות במידה כזאת שלא ישׂים לבו אל מי שמבצע נס" [מורה נבוכים ג, כד].
חומרתו של נביא השקר
לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא. הבאנו לעיל (הרחבות – יום כ"ז טבת) את דברי ספר החינוך שביאר כי רק על ידי הנבואה ניתן להגיע לידיעת האמת המוחלטת, לכן הנביא נשלח להורות לעם את הדרך הישרה. על פי זה מבאר ספר החינוך גם את חומרתו של נביא השקר: "לפי שיהיה בזה חורבן גדול ורעה רבה בדתנו המקודשת והשלמה, כי עיקר האמת... המגיע אל בני אדם הוא על ידי הנביאים, והתורה תצונו להאמין בהם וללכת אחר עצתם הנכונה ודעתם השלמה. ועל כן בקום בני בליעל (נביאי השקר) לאמֹר דברים שלא ציום השם יוציאו לעז בנבואה... ויפקפק בסיבתם (בגללם), לב כל העם אף בנביאי האמת" [מצוה תקיז]. מתוך כך מתברר יותר מדוע עונשו של נביא השקר חמור כל כך, כמו שיבואר בדברי הרמב"ם להלן [יסודי התורה ט, א].
להצלחה ולזיווג הגון עבור חגית בת בתיה הי"ו
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
למה ללמוד גמרא?
שבועות מעין עולם הבא!
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
אנחנו קודש למענך
"בזאת התורה" - איזו תורה?
בדיקת קורונה בשבת
מי צריך את הערבה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לקום מהתחתית של התחתית
מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
