ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ב3 נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁכָּל נָבִיא שֶׁיַּעֲמֹד אַחַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אֵין אָנוּ מַאֲמִינִין בּוֹ מִפְּנֵי הָאוֹת לְבַדּוֹ, כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר: אִם יַעֲשֶׂה אוֹת, נִשְׁמַע לוֹ לְכָל מַה שֶּׁיֹּאמַר; אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּנוּ מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה, וְאָמַר: אִם נָתַן אוֹת, "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו). כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ לַחְתֹּךְ הַדָּבָר עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם אֱמֶת הֵעִידוּ אִם שֶׁקֶר, כָּךְ מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִזֶּה הַנָּבִיא, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם הָאוֹת אֱמֶת אוֹ בְּכִשּׁוּף וָלָאט.
ג1 לְפִיכָךְ, אִם עָמַד נָבִיא וְעָשָׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים, וּבִקֵּשׁ לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּיִחוּד* שֶׁאוֹתָן הָאוֹתוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף הֵן; לְפִי שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינָהּ עַל פִּי הָאוֹתוֹת כְּדֵי שֶׁנַּעֲרֹךְ* אוֹתוֹת זֶה לְאוֹתוֹת זֶה, אֶלָּא בְּעֵינֵינוּ רְאִינוּהָ וּבְאָזְנֵינוּ שְׁמַעְנוּהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע הוּא.*
ג2 הָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ לְאָדָם עַל דָּבָר שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאָה – שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לָהֶן אֶלָּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר.
ג3 לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁאִם בָּא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא" (שם יג,ד); שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא אֵלֶיךָ בְּאוֹת וּמוֹפֵת לְהַכְחִישׁ מַה שֶּׁרָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ. וְהוֹאִיל וְאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים בְּמוֹפֵת, אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּנוּ מֹשֶׁה, הֵיאַךְ נְקַבֵּל מֵאוֹת זֶה שֶׁבָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁרָאִינוּ וְשֶׁשָּׁמַעְנוּ?
___________________________________
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
15 - הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכות א'-ב'
16 - הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכות ב'-ג'
17 - הלכות יסודי התורה פרק ט' הלכה א'
טען עוד
ביאורים
כיוון שמופתים אינם הוכחה ודאית לנבואה, אין אפשרות להסתמך עליהם מצד עצמם. אנחנו לא מאמינים לשום אדם שהוא נביא, בגלל התפעלות והתלהבות מהמופת – חיזוי העתיד דרך כלל, אותו הוא עושה. אנחנו מאמינים לו בגלל סיבה אחת ויחידה: בגלל שהתורה עצמה מצווה עלינו להאמין לו, למרות שייתכן שהוא מרמה אותנו. באותה מידה שאנחנו מצווים להאמין לשני עדים, לא בגלל שאנחנו מתרשמים מהם שהם דוברי אמת (למרות שאנו כן חותרים לכך), אלא רק בגלל שהתורה ציוותה עלינו כך.
התורה הזו שמצווה עלינו, היא בעצם נבואת משה. משה, הנביא שאין ספק בנבואתו, נותן תוקף ומשמעות לכל שאר הנביאים. כיוון שמשה נותן את התוקף לכל הנביאים, לכן לא ייתכן שנביא אחר יסתור את נבואת משה, שהרי הוא יונק ממנו את כל כוחו. נבואת משה איננה שקולה לשאר הנבואות, אלא יש בה ודאות מוחלטת, ולכן לא ייתכן שתהיה סתירה בינה לנבואות אחרות. סתירה כזו מעידה בבירור שהנביא הסותר את דברי משה, נביא שקר הוא, למרות שהוא אישיות רוחנית נעלה וגם בעל מופתים. תוכן הנבואה שלו מוכיח, שהמופתים שלו נעשים בדרך כישוף, ואסור לנו להתפעל מהם. בזה מסביר הרמב"ם, שהצורך בייחודיות של נבואת משה מבטיח את נצחיות התורה.
הרחבות
תכלית אותותיו של נביא השקר
וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּיִחוּד שֶׁאוֹתָן הָאוֹתוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף הֵן. אם נביא זה הוא נביא שקר, מדוע הקב"ה נתן בידו כוח לעשות אותות ומופתים? תשובה לכך ניתן למצוא בדברי הרמב"ם במקום אחר: "ואין לחוש לנבואתו ולא נבקש ממנו מופת, ואפילו עשה מופתים אשר לא שמענו מופלאים כמותם... אין לחוש לאותם המופתים, לפי שסבת קיום אותם המופתים מה שאמר הכתוב "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הֲיִשְׁכֶם אוהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" [דברים יג, ד]" [הקדמה למשנה ב].
יסוד זה עדיין אינו ברור. האמנם ה' צריך לנסות את בני האדם כדי לדעת אם הם עובדים אותו בלב שלם? הרמב"ם דוחה טענה זו שכן הקב"ה יודע מה בלבו של אדם, ולכן מבאר את מטרת הניסיונות באופן שונה. הניסיון אינו נעשה כדי שה' יֵדע, אלא כדי שבני אדם יראו את הניסיון ואת עמידת האדם בו, וילמדו ממנו את הדרך הישרה. אם-כן, מטרת ניסיון העם בנביא השקר היא שידעו אומות העולם "את מידת ודאותכם בתורתו יתעלה והשׂגתכם את אמיתתו, ושאין אתם מרוּמים על-ידי מרמה של רמאי (נביא השקר), ואין אמונתכם באל מתערערת". לאחר ההתבוננות בעמידת העם בניסיון נביא השקר, "יסמוך על זאת כל מבקש אמת ויבקש אמונות שתהיינה יציבות במידה כזאת שלא ישׂים לבו אל מי שמבצע נס" [מורה נבוכים ג, כד].
חומרתו של נביא השקר
לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא. הבאנו לעיל (הרחבות – יום כ"ז טבת) את דברי ספר החינוך שביאר כי רק על ידי הנבואה ניתן להגיע לידיעת האמת המוחלטת, לכן הנביא נשלח להורות לעם את הדרך הישרה. על פי זה מבאר ספר החינוך גם את חומרתו של נביא השקר: "לפי שיהיה בזה חורבן גדול ורעה רבה בדתנו המקודשת והשלמה, כי עיקר האמת... המגיע אל בני אדם הוא על ידי הנביאים, והתורה תצונו להאמין בהם וללכת אחר עצתם הנכונה ודעתם השלמה. ועל כן בקום בני בליעל (נביאי השקר) לאמֹר דברים שלא ציום השם יוציאו לעז בנבואה... ויפקפק בסיבתם (בגללם), לב כל העם אף בנביאי האמת" [מצוה תקיז]. מתוך כך מתברר יותר מדוע עונשו של נביא השקר חמור כל כך, כמו שיבואר בדברי הרמב"ם להלן [יסודי התורה ט, א].
להצלחה ולזיווג הגון עבור חגית בת בתיה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
