ראיות לשיטת שמואל:

1. A.ברייתא שלא נחלקו בזיתים אלא רק בתותים ורימונים.

[דין סתם:
בברייתא אומר ר"י שסתם = משקים ואסור.

והתנן - סלי זיתים וענבים, משקים היוצאים מהם לרצון – מכשירים לקבל טומאה, שלא לרצון (סתם) – לא מכשירים.

אז כש"כ לענייננו שסתם תותים = שלא לרצון, ואין חשש סחיטה.

דחייה:

1. 1.שם: לרצון = סתם, שלא לרצון = גילוי דעת שלילי.
2. 2.שם מדובר בסל שמה שיוצא נוזל לקרקע, לכן יש יותר נטייה ל"שלא לרצון".

(קמד. 1-)

1. B.ברייתא שלא נחלקו בשאר פירות:

הברייתא מוסיפה קולא, שבשאר פירות, לא רק שהמשקין שיצאו מעצמם מותרים, אלא מותר לסחוט לכתחילה פירות שאינן בני סחיטה.

(קמד: רבע)

באותה ברייתא:
עוזרדין – מותר,
רימונים – אסור, שהרי הם כן בני סחיטה, הראיה שבית מנשיא סוחטים רימונים ביום חול.

[ר"נ – הלכה כבית מנשיא, כלומר אכן אסור לסחוט רימונים כי הם "בני סחיטה"].

האם בית מנשיא הם רוב העולם?

תשובה

1. 1.אכן מספיק קצת אנשים כדי להגדיר אותם כבני סחיטה.
   הראיה ממשנה בכלאיים - לר"א, המקיים קוצים בכרם קידש (כלאי הכרם), אפילו שרוב העולם לא מקיים קוצים, בערביא מקיימים (וחכמים חולקים).

דחייה –

1. a.תוס' – זה רק לר"א ולא לרבנן.
2. b.ערביא זה מקום שלם, לא רק משפחה אחת.

(קמד: באמצע)

1. 2.(לרמב"ן) - מי שסוחט תותים ורימונים מחשיבם כמשקה + יש כאלה שסוחטים (כמו בית מנשיא).[1]
2. 3.(הכוונה לא שבגלל בית מנשיא אסור, אלא בית מנשיא הם רק דוגמא, ובאמת יש עוד הרבה שכך עושים).

נספחים:

א. החשבה למשקה

A. רב חסדא – מי תרדין פוסלים את המקווה.

גמרא – צריך שיוגדרו כמשקה, והם מוגדרים כך כי מחשיבם.
רב פפא - לא צריך יוגדרו כמשקה.

B. האם כדי לפסול מקווה צריך משקה -
מוחל ששינה צבע המקווה פוסל,
אביי – כי זה משקה (כר' יעקב להלן),
רבא – גם בלי שזה משקה (כר"ש להלן).

C. האם מוחל נחשב משקה
ר' יעקב – משקה,
ר"ש – לא.

(והנפ"ק ביניהם לגבי הכשרה לקבלת טומאה רק במוחל של השלב השני שלו).

(קמג: 9-)

ב. האם חלב בהמה מטמא גם כשיצא שלא לרצון? (חלב אישה מטמא גם שלא לרצון).

חכמים – טהור,
ר"ע – טמא, לומד קל וחומר מאישה.